🇨🇳 2️⃣1️⃣ 21 Chino - 中文 - Chinese 我沒有 #憤怒 反對 他們 我的憤怒是針對他的 #是時候把你放在我身邊了，＃晚的 🇭🇺 2️⃣2️⃣ 22 Húngaro - magyar - Hungarian nekem nincs #harag ellenük a haragom ellene van #ideje mellém ültetni, #késő 🇮🇸 2️⃣3️⃣ 23 Islandés - íslenska - Icelandic ég hef ekki #reiði gegn þeim reiði mín er gegn honum #tími til að setja þig við hliðina á mér, #seint 🇮🇳 2️⃣4️⃣ 24 Hindú - हिन्दी - Hindi मैं नहीं #उन पर मेरा क्रोध उस पर भड़का है #वक्त आ गया है तुझे अपने पास रखने का, #स्वर्गीय 🇮🇩 2️⃣5️⃣ 25 Indonesio - bahasa Indonesia - Indonesian aku belum #kemarahan terhadap mereka kemarahan saya terhadapnya #waktunya menempatkanmu di sampingku, #terlambat 🇮🇱 2️⃣6️⃣ 26 Hebreo - עִבְרִית‎, Ivrit - Hebrew אני לא #זעם עליהם הכעס שלי נגדו #זמן לשים אותך לידי, #מאוחר 🇮🇹 2️⃣7️⃣ 27 Italiano - italiano - Italian Non ho #rabbia contro di loro la mia rabbia è contro di lui #tempo di metterti accanto a me, #tardi 🇯🇵 2️⃣8️⃣ 28 Japones - 日本語, Nihongo - Japanese していません #彼らに対する怒り 私の怒りは彼に対するものです #あなたを私の隣に置く時が来ました #遅い 🇰🇿 2️⃣9️⃣ 29 Kazajo - қазақ - Kazakh Мен істеген жоқпын Оларға #ашу менің ашуым оған #сені жаныма қоятын уақыт, #кеш 🇰🇪 🇹🇿 🇺🇬 3️⃣0️⃣ 30 Suajili - Kiswahili - Swahili bado sijafanya #ghadhabu juu yao hasira yangu iko juu yake #wakati wa kukuweka karibu yangu, #marehemu (en Il-Fliegu ta' Kemmuna) https://www.instagram.com/p/CnIudmvNlmc/?igshid=NGJjMDIxMWI=

אני לא ישראלי, אני אמריקאי שלומד עברית

חלמתי שניסיתי לכתוב משהו בעברית והייתי צריך להשתמש בשפה גבוהה, ואני עדיין לא יודע הרבה מילים כאלה. כתבתי מילים כמו "כיצד" ו"אינו" ו"ישנם" ו"הינו" אבל חשבתי שמה שכתבתי כנראה לא נשמע טוב

✨✍🏻

Partner but sadly they're not jewish so we can't marry according to the laws of my religion

Call that a goyfriend

איך אפשר להחלים מדיכאון בלי לגמור באישפוז?

הלוואי והייתי יודעת אמנון.

לקח לי אישית הרבה זמן להבין שדיכאון זה לא משהו שחולף ככה סתם, צריך להשקיע בזה. אני לא אשת מקצוע, אז קחו אותי בעירבון מוגבל, אבל טיפול זה משהו שיכול לעזור. יש הרבה מטפלים אז זה גם חשוב למצוא מישהו שיש חיבור איתו.

אני לא יודעת כמה אפשר "להחלים" מדיכאון, כאילו זה משהו שתמיד נשאר איתך במובן כזה או אחר. יש דרכים להתמודד עם זה, יש דרכים להקל על מצבים, אבל הלוואי והייתי יכולה להגיד שזה משהו שיכול להיעלם לגמרי ולא לחזור אף פעם.

אם אתם מרגישים שהדיכאון שאתם חווים יכול לסכן אתכם בדרך כלשהי, אני באמת ממליצה לפנות לעז��ה חיצונית. יש גבול לכמה שאפשר להדחיק או להסיח את הדעת עם סרטים או מוזיקה, בסופו של דבר אי אפשר להתמודד עם זה לבד.

יש מוקדים שונים בארץ, יש מוקדים טלפוניים ויש מוקדים באונליין. יש שירותים פסיכולוגיים דרך קופות חולים. הייתי באמת ממליצה לבדוק את האופציות האלה, אפילו סתם מסקרנות. אני יודעת שמוקדים לא גובים תשלום, הקופה זה משהו אחר, אבל יש עמותות וכאלה שנותנים שירות נפשי חירומי ללא כסף וזה דבר מבורך.

אפשר להגיע למצב שטוב לך בו, לא חייבים להגיע לאשפוז או טיפולים בכפיה. שוב, כאילו לכל אדם יש את הבעיות האישיות שלו ולא כל טיפול עוזר לכולם, ויש כל כך הרבה משתנים בתחום בריאות הנפש, כאילו הניואנסים קטנים על הנייר אבל כל אדם הוא עולם שלם ודרכי הטיפול בכל אחד משתנות. אבל אני באמת מאמינה שאפשר להגיע לשקט נפשי, כמה זמן שזה ייקח. זה הכל תהליכים בסופו של דבר וכל אחד נמצא בשלב אחר.

שורה תחתונה, אם לענות לשאלה שלך אז זה כן ולא? זה הכל תלוי בדרך שאתם עוברים.

הייתי באמת שוקלת לפנות לגורם מקצועי, לסחוב מועקה נפשית לבד זה מתיש ומסוכן. אם יש ספק אין ספק.

ואם סתם בא לכם לפרוק יש לי תיבה שאפשר להזין בה דברים, אני לא אפרסם כלום. לפעמים סתם בא לנו לצעוק משהו לעולם ולהוריד קצת מהעומס.

אני מקווה שמי לא תהיה/תהיי הכל יסתדר לכם בסופו של דבר! יש דברים טובים בעולם הזה, גם אם קשה לראות אותם לפעמים. בהצלחה בדרך שתבחרו ללכת בה. 💖

guy who googles "high paying jobs without a degree" "chemistry jobs B.A" "jobs for english majors?"

למה הרסר כזה חסר חיים אני לא יכולה לעכל את זה

הצרה עם אחים זה שאי אפשר לקרוא להם בני זונה

מתנצלת שאני כותבת דעות יותר משאני מאיירת בימים אלה אבל הנה עוד טייק שולי על היחס העולמי למלחמה -

בתור מי שהתבגרה ב2010 ובילתה חלק מאוד מכובד בהתבגרות שלה בבלוגים ובפורומים ומאוחר יותר בטאמבלר (לא נעים להגיד אבל הייתי פה גם בצוק איתן), אני רואה איך העולם מתייחס לסכסוך כאל פאנדום ואני משתגעת מזה.

לפני כמה ימים אמרתי בצחוק שבדוק מישהו כותב עכשיו פאנפיקים על ה7.10. כשאמרתי את זה אני מודה שמה שהיה לי בראש זה פאנפיקים על חמאס, כזה יחיא סינוואר/איסמעיל הנייה (זה נורא מצחיק בראש שלי) - אבל המציאות עלתה על כל סיוט. כותבת פרו פלסטינית בוואטפאד העלתה פאנפיק (!) על סיפור אהבה בין מחבל חמאס למיה רגב (שנורתה ברגל ונחטפה יחד עם אחיה איתי מהמסיבה ברעים).

מאוחר יותר גיליתי שזה לא קרה בוואקום, ומסתבר שטיקטוק מתפוצץ על זה - הטענה היא שמיה רגב "השאירה את הלב שלה בעזה" כי היא אמרה "שוקראן ביי" וחייכה למחבל שהעלה אותה על הרכב של הצלב האדום. כל זה כשהיא שוחררה לבד, עם שיקום פיזי ונפשי ארוך לפניה, ובלי אח שלה - ששוחרר רק ארבעה ימים אחריה. אז אם היא חייכה המחבל הוא הומאני וחמוד ובטח היא היתה במלון חמישה כוכבים בעזה (אפילו אם ילדים חזרו עם ראש מלא כינים ואפילו אם יש עדויות מזוויעות מהשבי).

מעבר לזה שגם ב2010 היה דיבור על האם פאנפיקשן על אנשים אמיתיים זה סבבה או לא (ממרומי גילי המופלג אני יכולה להגיד נחרצות שלא) - אלה לא דמויות ציבוריות או אנשים שהומצאו לצורך סיפור שמתרחש בזמן מאורע היסטורי כזה או אחר, ואלה גם לא סתם אנשים. מחבל חמאס הוא, ובכן, מחבל חמאס, ומיה רגב היא אדם פרטי שנעשתה דמות ציבורית בעל כורחה. לכתוב פאנפיק על טבח שהתרחש לפני שנייה וחצי שסובב סביב חטופה והשובה שלה, זה הדבר הכי חולה ולא מוסרי שאפשר לעשות בסושיאלז למען שחרור פלסטין (ואם הם מתיימרים להיות בצד המוסרי, כ��אי להיות עקביים).

תוך כדי הכתיבה הבנתי גם שמה שהכי משגע אותי בזה זה הפער בין איזה מין אנשים החברים שלי ואני גדלנו להיות לבין איזה מין אנשים גדלו להיות בשאר העולם, כשגדלנו על אותה תרבות מעריצים אינטרנטית.

הרבה חברות שלי שהכרתי באינטרנט דרך תרבות הפאנדומים והפאנפיקשן הגיעו בסוף להיות חברותיי לספסל הלימודים בבצלאל, או שנפגשנו בכל מיני פורומים חברתיים, כי באינטרנט ובתרבות המעריצים למדנו על חשיבה ביקורתית, על צדק ועל הכוח של יצירה, ותרגמנו את זה למעשים - ובינתיים בשאר העולם אותם הדברים בדיוק הביאו אותם בשנת 2023 להתייחס לפלסטין כאל פאנדום. בפאנדום או שאתה מעריץ מושבע או שאתה טועה. אין אמצע. אין "יש מ��ום לביקורת על ישראל ויש לפלסטינים כל זכות להגדרה עצמית ומדינה ריבונית ככל העמים, אבל החמאס שאקטיבית מונע מהם את זה ביצע פשעים נגד האנושות וצריך לתת עליהם את הדין" - יש "כל האמצעים כשרים לשחרור פלסטין" ו"מהנהר אל הים". לא בטוח שהם יודעים איזה נהר ואיזה ים, אבל זה בסדר כי בפאנפיקשן אפשר לכתוב יקום אלטרנטיבי ולסלף את מה שקרה באמת כך שיתאים לפאנפיק הבא.

ולמיה רגב אני מאחלת רפואה פיזית ונפשית שלמה ומהירה, ושבחיים לא תקראי את החרא הזה שבינתיים הוסר מהאינטרנט. ♥

למה שיהודים צפון אמריקאים מנותקים יחליטו על הגורל שלי פה? או שתחזרו לבועה הנוחה שלכם או שתטפלו באנטישמיות בבית לפני שיהיה מאוחר מדי

🇵🇸 كتائب القسام تنشر عبر حسابها الرسمي: "وصلتم متأخري

הגעתם מאוחר

You arrived late

🔻 المهمة أُنجزت 🔻

המשימה הושגה

🔻وصلتم متأخرين הגעתם מאוחר You arrived late 🔻المهمة أُنجزت המשימה הושגה Mission had already been completed

اللهم سدد رميهم شكرا كتائب القسام حينما تصطادونهم كالفئران هذا الكيان الهزلي المهزوم باذن الله تعالى

איך בדיוק הגעת ללמוד ארכיאולוגיה? זה תמיד היה משהו ברור או שזה משהו שגילת שאתה אוהב בשלב מאוחר יותר?

ומה התקופות האוהבות עליך?

התחלתי תואר ראשון במקצוע ריאלי וכשהבנתי שהעתיד שלי הוא ישיבה במשרד 24/7 ובהייה במסך הבנתי שזה לא בשבילי והלכתי למקצוע הבא ברשימה :)

חולה על כל מה שקשור במהפכה החקלאית, כלומר הכל עד הכלקולית פלוס מינוס.

אני כל כך עייפה כבר. נתראה מאוחר יותר. תשמרו על עצמכםן ואמן נמשיך להוסיף מימים ולדווח ולחסום משתמשים אנטישמים

וואו האסק הזה... פתאום אני רואה את צימר באור קצת שונה

כאילו זה כן אסק קצת ישן בהתחשב בשאר הפרקים וזה אבל אני לגמרי פתאום רואה את עצמי בה, ואני באמת יכולה להבין את זה...

יש לי כינוי שהוא בייסיקלי השם משפחה שלי שכל החברים שלי משתמשים בו עוד מאז היסודי, ויש אנשים שלא סגורים של השם הפרטי שלי בגלל שהכינוי הזה כל כך פופולרי. מה גם שאני מוכרת בתור "הבת של" בערך בכל מקום כי ההורים שלי די בכל מקום. תוך כדי שאני קוראת את האסק פתאום נפלה עליי ההבנה: אני רוצה להיות אני פשוט. לא הבת של, לא הפרסונה שיצרתי לעצמי סביב הכינוי שלי, ואולי בצבא זה סוף סוף יהיה אפשרי.

אז תודה לך ולאנון שנתתם לי הזדמנות להבין דבר כזה על עצמי (וסליחה כמובן אם זה לא מתאים או משהו חחח)

חוץ מזה בהקשר של צימר - אני חושבת שיש בה פוטנציאל עצום כאדם וכדמות למרות שברור לי שזה לא יקרה בפרק האחרון, אבל עדיין יש לי עוד קצת תקווה לסוללה בינה לבין טולי ואולי עוד קצת להבין אותה ולראות אותה מתחת למעטה הזה של השביזות והעצבים

טוב חפרתי ביי

אני מאוד אוהבת את האסק הזה האמת, אחד הדיונים היותר עמוקים שהיו לי עם אמנונים כאן חחח גם אחר כך קישרתי אותו לנועה, כאילו מהזווית של "הצבא נתן לי דרך להיפתח ולהיות מי שאני באמת", כי זאת תכל'ס הדרך שהיא עשתה מהעונה הראשונה עד עכשיו.

דיברו על זה בכל מיני ראיונות, אני חושבת שאלונה העלתה את זה הרבה, אבל הצבא אצלנו זה כמו הקולג' האמריקאי. כאילו שלב ביניים כזה בין גיל ההתבגרות ל... אשכרה בגרות חחח וכמו האלטרנטיבה האמריקאית, אנחנו מגלים את עצמנו בצבא, זאת כאילו תחנת העיצוב האולטימטיבית של החיים.

את יכולה להיות מי שאת בצבא, להמציא את עצמך מחדש, לבנות לך את החיים שתמיד רצית ופחדת ליצור, להתנסות. שוב, כתבתי את זה בהקשר של צימר ואמן שנקבל עונה שלישית עם פרק שלם כזה על צימר, שנוכל באמת להשוות בין צימר של הצבא ואור של הבית, אבל זה הפרק שקיבלנו העונה על נועה וכאילו... וואו. על זה בדיוק דיברתי.

אני מקווה שתצליחי ליצור את עצמך מחדש בצבא, או לפחות לבדוק את המים חחח זה אשכרה דף חדש. תעשי מה שבא לך. בגבולות ההיגיון כי בכל זאת צבא חחח שלא יגידו שאני מקלקלת את דור העתיד או משהו 😬 אבל העקרון נשאר: יש לך הזדמנות להיות מי שתרצי להיות. אפילו אם רק לשנתיים.

ואסקים כאלה תמיד מתאימים! אני אוהבת את הדיאלוגים האלה. תרגישו חופשיים להתפרץ לי לאינבוקס ולכתוב את אשר על ליבכם.

לגבי צימר וטולי: לא יודעת כמה טולי תרצה סולחה כזאת. היא נמצאת בהכי תחתית של החיים שלה כרגע, היא כעוסה ופגועה וכואבת. היא בטח מרגישה שכולם בגדו בה, ואם הילל יצא בלי עונש אז בכלל. אולי אם צימר באמת תביע חרטה, אם סוף סוף היא תיפתח את הפה שלה ותדבר על הרגשות שלה. היא כל הזמן סגורה, יש לה אלף מגננות, הציניות שלה זה שריון שהיא בטח עבדה עליו שנים.

היא באמת דמות מדהימה וכרמל בין משחקת אותה כל כך טוב. אמן שתהיה עונה שלישית ושבאמת נקבל פרק צימר כזה, אולי פרק של לפני השחרור כזה? היא כבר סמל, זה בערך... חודשיים לשחרור? זה שני מחזורים פלוס מינוס, אפשר לכתוב איזה פרק פריסה לצימר. ושם היא תתפרק. ההבנה שהיא משתחררת תכה בה ותפחיד אותה והיא תוציא את כל הרגשות שלה. יאללה מהפה שלי לאלוהים!

תודה על האסק! אני מקווה שתצליחי למצוא את עצמך בצבא ושזה יעבור גם לחיים באזרחות. את כבר יודעת לאן תתגייסי? יש לך כיוון?

בכל מקרה בהצלחה חחח תתכונני לפתח קראש על מפקדת אחת לפחות 😜 אה ולהתקלח עם נשק זה רעיון גרוע, שלא יכניסו לך שטויות לראש בטירונות! ושלא תשתי לי שם חשיש!!

אני צועדת על המדרכה, בוכה בוכה בוכה, מאוחר בלילה, הרחוב מואר קלות ע״י תאורת רחוב, ובמוחי ידיעה שבחורה אליה התחברתי מהאשפוז התאבדה. לאוזני עגילים שהיא הורישה לי, בהם משולבים להבים.

תשפכי, התכוונתי לכל מה שיש לך להגיד על הניתוח של השיר והשיפ בכללי. אני מעוניין לשמוע (לקרוא? בכל מקרה) את כל מה שיש לך להגיד על אשיטה+דניאל

אני לא מאמינה שזה הship manifesto הראשון שלי. אוקיי, זה יקרה אבל מאוחר יותר כי אני צריכה לארגן סקרינשוטס וגם כי בדיוק צבעתי את השיער ואני לא יכולה לזוז