#שם האמן
Text
#DiNZeL (pseu·do·nym /ˈso͞odənim/)... אוטוביוגרפיה של סלבריטאים של DiNZeL; צופית#(כבוד) ותיק מכובד#טייס (מטוס)#נהג#מלגזה#PALLETJACK#נהג פעלולים#צוללן#שחיין#מוזיקאי#שואומן#DiNZeLs.com)#שם האמן#סיפור "איך לגרום לחתול (חברה) לשבת בשקט לבן ישבתי לידה ויצרתי אמנות ואירחתי עוברי אורח (אנשים)... מושל#כוכבים#אפיפיור#שירות חשאי#חיית שירות רשומה (REO).... מאומנת על ידי לבדי... בית#עגלה#הליכה#אוכל (דונק'ין סופגניות)#ריצה... חתול טוב ישב בשקט#מאוד קשוב#מפוכח#אדיב#חכם (אינטליגנציה). נחשים מאומנים. עכבישים#דגים (דג זהב#טרופי (בטא))#אוגרים#חתולים... ילדות (ברוקלין סיציליאנית) בכנות
0 notes
Note
בזמן שומר החומות מלא מוזיקאים וזמרים ושחקנים וספורים שאני אוהבת בחרו בצד חינם פלסטין ואני שואלת אפשר להפריד את האמן מהאמנות?
שלוש שנים אחר כך ואיכ מרגישה אשמה שאני עדיין אוהבת לשמוע את המוזיקה שלהם, לקרוא את הספרים וכו'ה
מה דעתך? מה דעתכם ישראבלר?
קיבלתי פעם אסק דומה, שאלו אותי שם את אותה השאלה בדיוק: האם אפשר להפריד את האומן מהאומנות? איכשהו השאלות הכי פשוטות זוכות לתשובות הכי מסובכות, כי אי אפשר באמת לענות על זה מזווית אובייקטיבית.
אם הייתי אומרת שכן, שאפשר להפריד בין השניים, הייתם מביאים לי את רוג'ר ווטרס, שאצלו הדעות הקיצוניות מחלחלות לתוך האומנות ברמה כזאת שארגונים יהודיים יוצאים במובהק נגד הופעותיו.
אם הייתי אומרת שלא, שאי אפשר להפריד ביניהם, אז הדוגמא הטובה לכך היא נועה קירל, שלא עשתה שום דבר רע בעולם הזה ועדיין בחו"ל קוראים להחרים אותה רק כי היא מישראל, וזה לא פייר.
אתם מבינים מה אני מנסה לעשות פה?
לי באופן אישי יש זמרים שאני מסרבת להאזין להם בצורה אקטיבית, כאילו אם השירים שלהם מתנגנים בציבור אין לי הרבה ברירות חח אבל אני לא בוחרת להאזין להם כשאני לבד.
אני לא חושבת שאת צריכה להרגיש אשמה, כאילו אם את נהנית ממשהו מסויים שבתכל'ס לא מזיק לאף אחד, אז למה שתפסיקי? זה לא שאם תקראי ספר חדש של סופר מסויים העולם יחרב סביבך. ואם את בוחרת במודע להחרים מישהו, יאללה סבבה, החלטה שלך. את לא חייבת כלום לאף אחד.
אנחנו חיים בעולם שבו כולם חייבים לתת הסברים לכל דבר, לכל פעולה, לכל חוסר פעולה. אנחנו תמיד חושבים על תירוצים, על מה יגידו אם, וכאילו... זה מתיש קצת, לא? קצת הרבה. את לא חייבת לתת הסברים לאף אחד, רק לעצמך, ואם את מרגישה אשמה אז תנסי להבין למה את מרגישה את זה, כאילו מה אותו אומן עשה שגורם לך להרגיש אשמה שאת ממשיכה לצרוך את האומנות הזאת.
מפה זה כבר בידיים שלך, את תבחרי מה לעשות עם התשובות שיעלו לך בהסתכלות הפנימית הזאת.
אני אתן לכם דוגמא אישית שלי: גרטה גרווינג. לפני כמה שנים היא חתמה על עצומ�� של הבי.די.אס או ארגון פרו פלסטיני דומה, שקראה להחרים הצגה ישראלית שהייתה אמורה לעלות בניו יורק. עכשיו כל הסיפור הזה התרחש כשהסרט הראשון שלה יצא, ליידי בירד, והיה עליו באזז מטורף. כאילו כל אוהבי האינדי הרעיפו עליו מחמאות, טאמבלר היה אובססיבי, ורק אני ישבתי לבד והחרמתי כל דבר שקשור אליה. היא התנצלה אחר כך, אמרה שהיא לא הבינה עד הסוף על מה היא חותמת, אבל לא סלחתי. המשכתי לנטור טינה כלפיה במשך שנים, בעיקר כי היא עשתה קריירה שלמה על הגב של היהודים, וזאת התודה רבה שלה? בן הזוג שלה יהודי, היא שיחקה בסרטים "יהודיים" (את מכירים את הסרטים האלה עם הניחוח היהודי? ניחוחות וודי אלן-ים כאלה?) וזה פשוט חירפן אותי. אני לא זוכרת כמה זמן המשכתי לנטור ככה, אבל יום אחד שידרו את ליידי בירד בטלוויזיה וזכרתי את כל ההייפ שהיה סביבו והיחסים המורכבים שלי עם גרטה גרווינג, והייתי כזה...... אוקיי. נראה לי הגיע הזמן לשחרר טיפה ולראות את הסרט סוף סוף. חשבתי על הסיבות שבגללן החרמתי את גרווינג, אולי היא באמת עשתה טעות? אולי ההתנצלות הייתה כנה? מאז אותה תקרית עם ההצגה לא היו לה עוד מחאות נגד ישראל, השם שלה לא עלה בהקשרים האלה. אז כן, אחרי דיון קצר עם עצמי הגעתי למסקנה שאולי באמת עדיף לשחרר. אז צפיתי בליידי בירד. לא היה משהו חחח וסליחה למעריצי הסרט, אם יש כאן כאלה.
אבל השורה התחתונה היא שתמיד צריך לבחון את הדברים. אני לא מדברת על שונאי ישראל גדולים, אני מדברת על אומנים שאולי הלכו עם הזרם, שאולי לא מבינים עד הסוף מה קורה כאן באמת. לא כולם אובססיביים לסכסוך כמו רוג'ר ווטרס, לא לכולם אכפת, הם פשוט... רוצים להיות חלק מהטרנד של זכויות אדם ששוטף את הוליווד.
(וכן, זה טרנד על מלא.)
טוב, אז בקיצור! כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה, לצרוך או לא לצרוך אומנות ותרבות, להחרים או לא להחרים, בסופו של דבר זה החיים שלכם. אבל אני כן חושבת שזה בריא להסתכל קצת פנימה ולבחון את הסיבות שהתגובות שלנו כלפי אומנים מסויימים מגיעות לקיצוניות כזאת. אולי באמת הגזמנו יותר מדיי? אולי הדברים לא תמיד שחור ולבן גם אצל האומנים בחו"ל?
אני מקווה שהצלחתי לענות לך אמנון, אפילו אם שוב חפרתי חח העיקר שכולכם תהיו בריאים ואל תקחו דברים ללב, לרוב העולם לא אכפת - אלה תמיד הקיצוניים שצועקים הכי חזק אז רק אותם שומעים.
אבל אני כן מקווה שרוג'ר ווטרס ידרס יום אחד. 😊
#inbox#anonymous#ישראבלר#סורי שהזכרתי את שמו של השונא הגדול כל כך הרבה#הוא פשוט היה בחדשות אז הוא בא לי טוב בתור דוגמא#אבל כן כאילו בסופו של דבר אלה הכל בחירות אישיות#אני מכירה אנשים שעדיין אוהבים את פינק פלוייד לדוגמא וזה סבבה לגמרי#שכל אחד יעשה מה שהוא רואה לנכון#העיקר הבריאות!!! אל תקחו ללב את כל השטויות האלה!!!!!#יש סיבות יותר טובות לשנוא אנשים 🙃
2 notes
·
View notes
Photo
לכל צייר מתחיל יש את האמן הגדול שהוא היה רוצה לפגוש. בשבילי זה רמברנדט. אבל זה קצת קשה לפגוש אותו עכשיו אבל לפני 6 שנים כשהתחלתי להתעניין בצבעי מים קניתי וידיאו של ג׳וזף זבוקביץ׳ Josef Zbukvic , והתחלתי לחפש איך אפשר לפגוש אותו. סדנה בספרד מתקיימת בסתיו אבל כבר בתפוסה מלאה. המשכתי לחפש וגיליתי אחת בשנחאי. גם שם היא היתה מלאה. באסה. שנה וחצי אחרי זה הגיע במפתיע מייל מסין ומודיע לי שבסדנה הקרובה של זבוקביץ׳ יש מקום. ברור שכבר חזרתי משם עמוס בחוויות אבל לפני שנפרדנו שאלתי אותו איפה אפשר להיפגש שוב. אמר לי שבספטמבר, בדרך לסדנה בספרד הוא עוצר ברומא ושאדבר עם @massimiliano_iocco אולי יש מקום בסדנה הקצרה שם. כמובן שהייתי בסדנה וגם גיליתי להפתעתי כמה רומא קרובה. פחות משלו שעות טיסה בעליה!! אה כן, Massimiliano הוא צייר צבעי מים מדהים וגם מורה מחונן והוא יעביר לנו שיעור של ארבע שעות בסדנה הקרובה באוקטובר. כייף גדול. מי עוד לא נרשם? הצ׳רטר והמלון מתמלאים מהר… 054817020 אמיר. אתמול היו לי געגועים לקובה אז זאת הכנסיה ב Habana vieja.. האיזור העתיק של הוואנה. דרך אגב, את מי אתם הייתם רוצים לפגוש? י. Workshop in Rome. 17-22/10. Registration now!! #workshop #aqurelle #rome #roma #italy #redwine #pasta #watercolorpaintingart (at האקדמיה לציור פיגורטיבי Academy of figurative art) https://www.instagram.com/p/CeBIRYwo9u4/?igshid=NGJjMDIxMWI=
3 notes
·
View notes
Text
שאלה אחת
שאלה אחת- או בעצם שתיים.
איך לוקחים את הטכניקה- והמשמעות- של קולאז', צעד אחד קדימה?
בהקשר של קולאז'- כמה אני יוצרת וכמה אוצרת?
או בקיצור, מהו קולאז' ומה עושים איתו?
מקורות מידע ומסקנות אישיות בעקבותיהם
הקולאז', השירה ומה שביניהם
ראיון של אורה עשהאל עם המשוררת ואמנית הקולאז' יערה בן דוד, פורסם בכתב העת מאזנים, מהדורה 02, יולי 2005 (עמ'36-38)
הראיון עוסק ביצירתה של בן דוד ובאופן שבו היא תופסת את המדיומים בהם היא :יוצרת- קולאז' ושירה. בחרתי להביא ציטוט אחד מתוך הראיון
החיבור בין הטענה של ויטגנשטיין לגבי פתרון בעיות והעולם כמערכת של יחסים, לבין מדיום הקולאז', נותן לי קונטקסט מעניין לעבודה במדיום הזה, וכן נותן תוקף למשמעות הייחודית של הקולאז' לעומת חומרי הגלם שלו- מכיוון שהקונטקסט הוא שקובע את המשמעות במידה רבה.
עם זאת, כמי שמתעניינת ויוצרת גם בתחום השירה, אני מרגישה שיש מקום לחקור ולדבר על משמעות הקולאז' גם בתחום הזה, ולחקור לעומק שימוש בציטוטים מילוליים ותרבותיים, באופן שאינו עולה מהראיון. נושא הציטוטים,יכול במידה רבה לחזור ולחדור גם אל תוך השיח על קולאז' באמנות הויזואלית.
מידע ומושגים בתחומים שונים מאתר "אינציקלופדיה של הרעיונות"
אינציקלופדיה של הרעיונות הוא אתר אינטרנט המנגיש את תוכנו של ספר בעל אותו שם, שנכתב על ידי ד"ר דוד גורביץ' וד"ר דן ערב בשנת 2012
הספר והאתר מרכזים מגוון של רעיונות ומושגים בתחומי הפילוסופיה וחקר התרבות, והטקסט כתוב על פי כללי הכתיבה המדעיים וכולל רשימה של מקורות מידע.
דאדא
הדאדא היא תנועת אוונגרד אמנותית שנוסדה בשוויץ בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה. תנועת הדאדא כללה בתוכה יוצרים בתחומים שונים (אמנים ויזואליים, כותבים, אנשי במה...) ועסקה בהתרסה כנגד הארגון הלוגי וה"משמעותי" של החיים. הדאדאיסטים ערערו על התפיסה האוטונומית של אמנות, כמנותקת מזוועות החיים, כפי שנחשפו במלחמת העולם הראשונה, ומחו כנגד הבורגנות שלתפיסתם פשטה את הרגל. בנוסף, אנשי זרם הדאדא יצרו שינוי רדיקלי בתפיסת האמן והאמנות: האמן לא נתפס בעיניהם כיוצר ייחודי בעל כישורים טכניים יוצאי דופן, אלא מי שמצליח לעורר מחשבה מחודשת ופרובוקטיבית על העולם. מהקולאז'ים הראשונים והמשמעותיים המוכרים לנו בעולם האמנות, הם קולאז'ים שנוצרו על ידי אמני דאדא, והם גם אלו שהכניסו לעולם האמנות את הרדי-מייד, יצירה המבוססת על אובייקט מוכן מראש.
מעניין עבורי לראות איך טכניקת הקולאז' כמדיום אמנותי נולדה כתגובה לזוועות, וכיצד שבירת הסדר שיוצר הקולאז', המוציא חומרים מהקשרם המקורי, מתקשר לשבירת הסדר החברתי/בורגני. כמו כן, הלידה המשותפת של הקולאז' והרדי מייד מראה מבחינתי אחדות מסויימת של היגיון של גזירה והדבקה, הוצאה מהקשר ומיקום בהקשר חדש, שניתן להחיל על כל תחומי היצירה. עם זאת, אני לא בטוחה שאני רואה בקולאז' את התשובה האמנותית האידאלית למצב החברתי והפוליטי בתוכו אנו חיים, בעיקר בגלל התחושה שכיום במקום "סדר קיים" אנו מתמודדים עם אי סדר יסודי, עולם פרגמנטרי באופן קיצוני וערעור עד כדי מחיקה מוחלטת של ערכי יסוד ושל "נכון" ו"לא נכון". במובנים רבים, הקולאז' שלי משקף את המציאות יותר מאשר מערער עליה.
בריקולאז'
תקציר הערך כפי שהוא מופיע בראשו:
מונח המזוהה עם החשיבה הסטרוקטורלית של קלוד לוי-שטראוס ומציין את פעולתו של בעל המלאכה החובב המאלתר את המוצר שלו מערב רב של חומרים ישנים שנקרו תחת ידו. התוצאה היא יצירה מאולתרת, צירוף חדש של סימנים שנלקחו ממערכות קיימות. פעולת הבריקולאז' מאפיינת את החשיבה המיתולוגית והקונקרטית, להבדיל מהחשיבה המדעית המושגית. בלימודי תרבות משמש המונח לציון האופן שבו תת-תרבויות מנכסות לעצמן יסודות מתוך התרבות הדומיננטית והופכות את הצירוף החדש-ישן למנוף לביקורת התרבות.
עבורי, מושג הבריקולאז' מראה כיצד ההיגיון הקולאז'י קודם לקולאז' על הופעותיו בתחומי האמנות השונים ומופיע למעשה בכל מעשה יצירה אנושי, בין אם זו הרכבה של מוצר, התפתחות של מנהג או סיפור מכונן ועוד ועוד. היות וכל יצירה מבוססת על דבר מה שקיים (בין אם מדובר בדימויים, סמלים חומרים וכו')- יכול להיות שכל דבר הוא קולאז'?
היפר טקסט
מושג שטבע טד נלסון, המתאר אותו כ"הכל", המופיע בהקשר רלוונטי מסויים ומאפשר לאנשים ליצור קישורים מתוך גושי מידע מגוונים. הדבר הופך את ההיפר-טקסט למעין סימולקרה, שמתוכה ניתן ליצור אינספור וריאציות, שאינן מקושרות עוד למקור מזוהה. רשת האינפורמציה שהיא ההיפר-טקסט מייצרת אפשרות לחיבורים שונים, שאינם מוכוונים "מלמעלה". מאפיין זה מעלה על נס פרקטיקות אנרכיסטיות, על חשבון משתנים כמו תכנון, סדר וסמכות.
ההיפר-טקסט אינו מוגבל לחומר טקסטואלי בלבד, ויכול לייצר חיבורים מולטי-מדיומאליים בין תמונה, קול, וידאו, טקסט וכיוצ"ב. כמו כן, הוא בעל פוטנציאל תמידי לשינוי. היסוד האנרכיסטי והבלתי יציב של הרשת שהיא ההיפר-טקסט, מאפשרת יצירה של תת-רשתות ומקום גם לקבוצות מיעוט שונות לשתף תכנים וחיבורים משלהן.
המושג ההיפר-טקסט מנסח עבורי את הקשר שאני מזהה בין פרקטיקת הקולאז' על היבטיה ויישומיה השונים ובין העולם רווי האינפורמציה והרב מדיומלי המאפיין את עידן האינטרנט. במידה רבה, הקולאז' מחקה את ההיגיון המתואר, השולט בהיבטים שונים בחיינו ובחלק הוירטואלי של העולם בפרט. מבחינתי המושג נותן תוקף וכיוון מחודש לרעיונות שאני מסתובבת איתם ושואפת לבטא באמצעות היצירה. בנוסף, הוא מחזק לי את התחושה שבמקרה הזה, המדיום הוא במידה רבה המסר.
0 notes
Photo
אז מה היה לי בשבוע האחרון (26-30.5)?
- ראיתי את הדרקון הראשון שלי 3 (ובכיתי בו ממש)
- קובי מרימי הולך לעלות על במת הבימה
- מסתבר כי גרמניה אנטישמית (אסור להסתובב שם עם כיפה, אתם יודעים את זה?)
- ראיתי את השם שלך (סרט אנימה מקסים. אתם חייבים לראות אותו)
- ראיתי את האמן הגדול מכולם (גם סרט לא רע. הפסקול מהמם)
- הליכוד וכולנו התמזגו (מי היה מאמין שכחלון יחזור לביבי, הא?)
- השריפה בקניון איילון
- הוכרזו אזורים בתל אביב שנגעה בהם החצבת
- הוכרזו טיסות ישירות ליפן
- ראיתי את רפסודיה בוהמית (וזה אשכרה גמר לי את הגרון)
- קיט הרינגטון התאשפז מרוב שלקח קשה את הסוף של משחקי הכס (אני במקומו לא הייתי מרגישה כך. תבינו בהמשך)
- התכוננתי לקראת מקום העבודה החדש
- יש בחירות נוספות בספטמבר
- ראיתי את הבלש פיקאצ׳ו (סרט לא רע בניגוד למה שחושבים, במיוחד כשהוא מכיל רפרנסים לדדפול ולסרטים הישנים של פוקימון)
- הפארק של מחלמת הכוכבים נפתח בדיסנילנד
- פיגועי דקירה בירושלים
- שריפה בקרית שמונה
- הוכרז כי ארבעה סיפורים חדשים של הארי פוטר ייצאו הקיץ (כאילו לא מספיק הילד המקולל או משהו?)
- סיימתי את משחקי הכס (ובואו נודה: סוף מכוער לחלוטין ואיך שזה נגמר, זה היה נוראי)
- שרה ג׳סיקה פרקר הגיעה לישראל :)
- רוברט פטינסון הוא הבאטמן החדש (ראיתם מה זה? אשכרה שינה סוג של עטלף)
- הפאנג׳ויה באילת
- תאונה בכביש 60
- שתי רקטות שוגרו מסוריה לחרמון (רגע, אין שם איזושהי מלחמת אזרחים או משהו?)
- פגר של עגל התגלה בחוף הצוק בתל אביב
- גמר ליגת האלופות
- סיימתי את דאנגנרונפה: ארק דספייר
דו״ח צפייה
באפי, עונה 2, פרק 13
משחקי הכס - סיימתי ✔️
#got#game of thrones#game of thrones finale#game of thrones season 8#game of thrones s8#Cersei Lannister#Tyrion Lannister#jon snow#jon stark#aegon targaryen#daenerys targaryen#khaleesi#the iron throne
2 notes
·
View notes
Photo
זהו, התאוששתי מהתערוכה - היה מושלם! תודה רבה לכל מי שבא ותודה מיוחדת לאורחים.ות שהגיעו במיוחד מקצוות הארץ לראות את התערוכה ולהיות איתי שם - שמחה כל כך שבאתם (מקווה שגם סידרתי לכם בילוי בעיר הגדולה 😉). לכל הרוכשים.ות והחדשים.ות ששמחתי מאד להכיר - המון תודה!! התמונות נארזות ברגעים אלה ממש ואעדכן לגבי האיסוף. תודה רבה רבה לאוצרת האלופה שתמכה ועודדה - @mor_beli ול @sputnikbartlv על ההזדמנות המיוחדת הזו ❤ ליאון, יאיר, חן ועוד ועוד. היה כייף אתכם והשומר דימיטרי האלוף שעזר כל כך - המון תודה!! היה מרגש לעשות תערוכת יחיד בפעם הראשונה ולראות חדר מלא באיורים שלי בקטן ובגדול וממש בגדול.. ועוד היה מעניין ומפתיע לעשות את התערוכה במועדון לילה: חשיפה - אין דלת בחדר הגלריה. האמן מחוייב להיות נוכח כל ערב/לילה. נוצר מרחב בו אני יכולה לשמוע, להרגיש איך אנשים מגיבים, צוחקים, שואלים, מתווכחים, (דווקא פחות על פוליטיקה, יותר על אמנות) לפעמים כועסים.. הכל בפניי ולפעמים איתי על האיורים שלי - התרגשתי. גילנות - להיזכר בשעות הקטנות, בתשוקות הגדולות, בתסכולים, באלכוהול, ביופי הנעורים ולראות שהמפגש עם האיורים (כנראה קורה עם אמנות בכלל) מנסה ולרוב מצליח לגשר על הפער - נרגעתי. שימור - תליה על קירות צבועים ועתיקים יצרה תערוכה אקלקטית עם שיטות שונות של הדפסה ומיסגור, היה תהליך עבודה מרתק – למדתי. הנגשה - אפשרות לחשוף את האיורים למגזרים שונים, מגוון של עדות, תרבויות, תיירים.ות ומה לא. בעיקר לקהל שלא מכיר/צורך אמנות כשגרה - התמוגגתי . . . . #exhibition #sigaluna #soloexhibition #illustration #digitalart #illustrationartists #digitaldrawing #digitaldraw #contemporaryart #contemporary #drawingblackandwhite #corona https://www.instagram.com/p/CS6G1-0IHsw/?utm_medium=tumblr
#exhibition#sigaluna#soloexhibition#illustration#digitalart#illustrationartists#digitaldrawing#digitaldraw#contemporaryart#contemporary#drawingblackandwhite#corona
0 notes
Text
סיכום 2017 בקולנוע, בנוהל
02017, אל תעלבי או משהו, אבל היית חרא. כאילו, בקולנוע. בישראל. במציאות דווקא היית בסדר - הכרתי אנשים חדשים שאני אוהבת ומעריכה, התחתנתי, סיימתי עוד שנת לימודים בצורה (סוג של) מכובדת, שפטתי בשני פסטיבלים, התחלתי להקליט פודקאסט, הצטרפתי לפורום המבקרים ועוד כל מיני דברים נחמדים כאלה. [גם סגרו את בית הקפה האהוב עליי והייתי ביותר מדי שבעות, לוויות וביקורי חולים, אבל זה פחות קריטי]. אבל בכל הנוגע לסרטים, סיימתי את השנה הזו במיני משבר. המון סרטים שיכלו להציל את המצב עבורי יגיעו הנה רק בתחילת 2018, אחרים לא יגיעו בכלל, ואני נתקעתי עם רשימה ארוכה מדי של כישלונות ואכזבות ורשימה קצרה וקצת אנדרוולמינג של סרטים שבאמת נגעו בי. ובכל זאת, עשיתי מאמצים ובחרתי 15 סרטים שאהבתי השנה מאוד מאוד. כרגיל, הסיכום שלי מגיע באיחור. ב-2018 אהיה אדם יעיל וזריז. אולי.
*ניסיתי להשאיר את הפוסט סביב הסרטים עצמם, אז לא התייחסתי בכלל לענייני האוסקר, הארווי ויינשטיין והקריפים האחרים שנתפסו וכל מה שקרה בעקבות זה.
לא מספיק סיכום בשבילכם? יופי, כי יש לי עוד המון:
התארחתי, לצד אבנר שביט, אצל יאיר רוה בסינמסקופ
אחר כך יאיר בא להתארח אצלנו בגיקונומי פיצ’רינג לסיכום שנה טרנס אטלנטי
אייטם סיכום “רציני” במאקו
כותבי עין הדג בוחרים סרטי שנה
יהונתן צרויה ואני בוחרים את הדמויות וההופעות של השנה - חלק א’, חלק ב’
כותרות הפתיחה הטובות ביותר: תיקו! "שומרי הגלקסיה 2" ו"בייבי דרייבר"
youtube
ה-MVP של 2017: נטפליקס
לא כזה מעניין אותי לנחש איך ספריית הסטרימינג תשנה את עולם הקולנוע או לנתח את השינוי שהיא כבר הביאה. אני רק רוצה לתת הצדעה קטנה למוצר שעשה את החיים שלי יותר נוחים בשנתיים האחרונות. ההיצע הטלוויזיוני של 2017 עניין אותי יותר מהקולנועי, כך שרבצתי מול עמוד הבית הצבעוני של נטפליקס חלק ניכר מהשנה, ועל הדרך ראיתי גם לפחות 8 סרטים "מקוריים" (הגדרה שלהם, בתכלס הם מפיצים ולא חברת הפקה). לא כולם היו טובים, אבל בגלל שנטפליקס כל כך משתדלים להביא חומר שימשוך ויעניין את הקהל הסקפטי, רובם היו לכל הפחות מעניינים, הטובים שבהם לקחו סיכון עם שחקנים לא מוכרים, עלילות יוצאות דופן או פרמיס מטורלל. יש עוד הרבה מקום לשיפור - אבל לפחות הם מנסים, לא מובן מאליו בכלל בעידן של ניסיונות כושלים לפרנצ'ייזים וחידושים לדברים שאף אחד לא התגעגע אליהם.
ובעצם, אני כן אגיד משהו על השינוי שנטפליקס הביאה לשטח - היא החזירה אותי לתיכון. אני יכולה לראות את הסרטים האלה מהטלפון באוטובוס, אבל כשלמאגר נכנס סרט שהוא אירוע קולנועי אמיתי, הוא הופך לחגיגה, עם הודעות המוניות בווטסאפ, סלון מלא באנשים, תחושה של טקס, שיחה וניתוח. גם היום אנשים רוצים לראות קולנוע עם אחרים, להיות חלק מחוויה תרבותית וחברתית, להשקיע כסף, מאמץ וזמן כדי לראות את הסרט המעניין החדש על מסך שראוי לו ובאיכות גבוהה.
ועם זאת, חשוב להוריד בעת הצורך. הרימייק הכי גרוע: הגרסה האמריקאית של "מחברת המוות", שעלתה בנטפליקס ומחק מסדרת אנימה די מעיקה גם את מעט הטוב שכן היה בה. ההבדלים בין ש��י הגרסאות כל כך גדולים ומה שקיבלנו בסוף כל כך סתמי שלא ברור לי למה לעבד את הסיפור המסוים הזה בכלל. בסדרה: נער מבריק ומגלומן זוכה בכוח אלוהי, נקלע לקרב מוחות עם כל העולם ומשתגע. בסרט: טרגדיה רומנטית בכיכובם של חנון מעיק שצועק מוזר ומעודדת שגדולה עליו באיזה עשר רמות. הוא אולי ויג'ילנטה שרוצח מלא אנשים, אבל הבחורה לא מצייתת לכל מה שהוא אומר, אז כמובן שהיא הרעה בסיפור הזה.
"הגזמתם" השנה: התלונות על "מלחמת הכוכבים: אחרוניי הג'דיי"
אני לא מבינה איזה סרט כל האנשים האלה ראו, כי כשאני מריצה בראש את הפרק האחרון בעלילות הגלקסיה אני חושבת על כמה רגעים "נפיצים" אבל אף אחד מהם לא גרם לי להגיד "Oh no they did not!". אין שם משהו שבאמת מצדיקה סטטוסים כמו "הסרט הכי גרוע בסדרה, כל מי שאוהב אותו טמבל" או עצומות "תמחקו את הסרט מהקאנון של הסדרה או שאני רוצח את השחקנית של רוז ומתאבד". חבר'ה, אנחנו אנשים מבוגרים. רובנו. אפשר קצת צ'יל?
הפתעת השנה: "הדרדסים - הכפר האבוד"
סרט מצויר של הדרדסים שהיה לא מעצבן, אינטילגנטי למדי ואפילו פמיניסטי? מי הייתה חושבת.
הסגן, או ההפתעה האנושית: אנסל אלגרוט יודע לשחק! זאת ועוד - הוא מושלם לתפקיד הראשי בבייבי דרייבר: גם מצחיק, גם חינני, גם אמין ברגעים הדרמטיים, גם עובד טוב עם הדמויות המרכזיות האחרות. זה לא אומר שסלחתי לו על "אשמת הכוכבים", חלילה, אבל זה מספיק קרוב.
הסרטון הטוב ביותר של כוכב קולנוע לקידום שער של מגזין: סרטון מדהים של ווג בנושא אל פאנינג ו-Faning:
youtube
הנה עוד אחד נחמד, הפעם של גל גדות
הטוויסט המטומטם הכי כיפי: לקראת סוף "פיץ' פרפקט 3" יש סיקוונס אקשן ארוך ומאוד משונה בכיכובה של רבל ווילסון. הוא לא קשור לסיפור או לטון של הסדרה וכשהוא התחיל הייתי בטוחה שזה יהיה מביך ומטומטם. מה שהגיע אחר כך אולי לא היה חף לחלוטין ממבוכה או טמטום, אבל דווקא די נהנתי והוא עשה לי חשק לראות קומדיית אקשן אמיתית בכיכובה של ווילסון. אפילו השורה "אוי לא, המאמן שלי לשעבר בהתאבקות ג'לי!" לא הרסה את הכיף.
בשביל מה אתה טוב" השנה: "האמן הגדול ביותר", סרט היסטורי שאין בו שמץ של דיוק היסטורי, סיפור "מעורר השראה" שמשתמש באנשים בלתי רגילים כקישוט רקע לסיפור על איש לבן, עשיר וחתיך, והכי חמור - מחזמר שחוץ משניים (שלושה אם אני ביום נדיב) כל השירים בו גרועים וסתמיים.
הזוג הכי חמוד: דיאנה וסטיב, "וונדר וומן"
הכימיה ביניהם אמינה וממכרת, הם מאזנים ומשלימים האחד את השנייה, וגם אם הם לא אומרים את זה בקול רם, ברור לגמרי שהם מעריצים זה את זו וזו את זה. מי אמר שזוגות בסרטים הוליוודיים צריכים להיות משעממים ומאולצים? הם גם נורא יפים, אבל זה לא לגמרי קשור.
מקום שני: ג'סיקה ובון, "ג'סיקה ג'יימס המופלאה"
בחירת השם הכי הולמת: ב"בלייד ראנר 2049" לדמות של ריאן גוסלינג אין ממש שם, רק קוד, שמתחיל באותיות קיי.די, As In פיליפ קיי דיק. צחקתי בסצנה לא מצחיקה כמו טמבלית.
הדמות המצוירת הכי מרגיזה: הקיפודים ב"פרדיננד"
יש איזה דיבור שילדים אוהבים חיות מצחיקות, אבל בסרט המסוים הזה כבר יש רליפים קומיים בחבורת השוורים הצעירים, יש שלושה סוסים "מצחיקים" עם מבטא גרמני, יש גם עז שמספרת בדיחות. באמת חייבים גם קיפודים בצבעי פסטל?
הנפילה הכי כואבת: "ולריאן ועיר אלף הכוכבים"
מדברים על הסרט הזה כעל אחד הגרועים של השנה, אבל אם הייתי צריכה לדרג הוא אפילו לא היה נכנס אצלי לטופ (בוטום?) 10. זה אומר יותר על השנה הזו מאשר עליו, כי זה סרט בהחלט לא טוב ובעיקר ממש משעמם, אבל היו לא כוונות טובות ויש בו כמה רגעים חביבים וארט סבבה. עם זאת, מדובר בסרט עם הפער הכי גדול בין סצנת הפתיחה שלו (מגניבה! כיפית! מסקרנת!) לכל מה שקורה אחריה (משעמם ודי אוקוורד). אבקש לרשום בפורטוקול - השתעממתי גם ב"אלמנט החמישי".
הסצנה הכי מוגזמת: הצוללת ב"מהיר ועצבני 8"
זאת כבר מזמן לא סדרת סרטים על מירוצי מכוניות, זה ניסיון לבדוק כמה רחוק אפשר למתוח את גבולות הספקטקל עד שהקהל יוותר (או ימות מהתקף אפליפטי). כבר היו לנו מכוניות שצונחות ממטוס, מכונית נוסעת לתוך מטוס ממריא, זינוק מגורד שחקים עצום אחד לאחר. כדי להתעלות על זה, הפרק השמיני הלך על כמות - גשם של מכוניות נופלות מחניון אל הכביש - וגודל - מרדף על הקרח בין כמה כלי רכב לצוללת גרעינית שברגע השיא פורצת מהמים ברעש גדול. הסרט הבא חייב להתרחש בחלל, אני לא יודעת מה עוד נשאר להם לעשות עכשיו.
עם זאת, האקשן הכי מוגזם הוא דווקא "ג'ון וויק 2", אבל כנראה בגלל שלא ראיתי את "מהומה בבלוק 99".
הטיזר הכי טוב: "חי בסרט"
youtube
יאללה שייצא כבר.
הפרס על שם מוגאטו לסרט שגרם לי לתהות אם אני לוקחת כדורי טרלול או שכל שאר העולם לוקח כדורי טרלול: "ספליט"
יש לא מעט אנשים שאוהבים את הסרט הזה שגרם לי לדפוק את הראש במושב ולוותר על הצפייה העתידית בכל דבר ששאמאלן יהיה מעורב בו. אני לא יודעת למה. הסרט הזה לא היה הכי רע שראיתי השנה, אבל לא היה סרט שהכעיס אותי יותר. לא אהבתי שום החלטה שנעשתה בו, מבימוי השחקנים דרך הצבעוניות, העיצוב, הצילום, הדמויות וכל התפתחות עלילתית ועד מופע האימים של ג'יימס מקאבוי בסיום.
עוד שנאתי: “אמא!”, אבל הרבה הרבה פחות.
הסרט שימצאו בבית של רוצח מטורף אחרי שהוא ינסה לשרוף את כדור הארץ: "אימוג'י"
כן, גם זה לא היה הסרט הכי גרוע של 2017, אבל הוא נתן חתיכת פייט על התואר. זה סרט ממש טיפשי ועצלני, עם דמויות גרועות, סיפור גרוע וסוף ממש מטומטם, הוא בעיקר מעליב. את האינטליגנציה, מחנכים באשר הם, את הדור שעבור הכסף שלהם יצרו אותו. מוצר מביך וחסר בושה, שמקבל טוויסט מאוד אפל בשלב מוקדם של הסיפור וסוגר הכל בסוף עם חיוך מאולץ ומסיבת ריקודים.
מקום שני: "סוף טוב", להיט הסוציופתים החדש של הנקה, רק "להרוג אייל קדוש" עורר יותר חשש ממנו לבריאות הנפשית של הבמאי. אבל זה כבר נחשב 2018.
ה-CGI הכי ירוד: "משמר המפרץ"
עוד סרט ממש מחורבן שלא זוכה בכל הקטגוריות השליליות רק בגלל ש-2017 הייתה שנה מחרידה. אני מדברת ספציפית על סצנת השריפה, שהיא אסון מכל בחינה אבל בעיקר בענייני אפקטים.
מניאק השנה: ז'אן לוק גודאר
"יוצא מן הכלל" הוא סרט על איזה אפס עצום גודאר. כדי להוכיח זאת, היה צריך תסריטאי ובמאי זוכה אוסקר, שחקן מצוין וחתיך שעשה מייקאובר כדי להראות מרופט, כוכבת מקסימה, שחקני משנה מצוינים שחזור היסטורי מרהיב והרבה סצנות שבהן נשברים לגודאר המשקפיים. ב"אנשים ומקומות" היה צריך הרבה פחות - רק הודעה על דלת זכוכית לאנייס ורדה, שטרחה והביאה לפגישה המתוכננת שלהם מאפים שהוא אוהב. הוא הבריז. ברור שהוא הבריז, האפס הזה.
הסרטים עם המוזיקה הכי כיפית: "לא פה, לא שם", "בייבי דרייבר", "שומרי הגלקסיה 2"
הסרט עם הפסקול הכי מצ'וקמק: "פצצה אטומית" היה סרט לא טוב כל כך, עם שתיים-שלוש סצנות אקשן סבבה. כדי שלא נשים לב שרוב הזמן הוא משעמם ומעיק, פוצצו אותו בלהיטים מהתקופה, אבל רק כאלה נדושים רצח או שכבר השתמשו בהם יותר טוב בסרטים אחרים. ההצלחה היחידה שלהם הייתה עם השיר הזה (לא בסרטון - סצנת סקס עם הקטע השמח בסוף השיר) אבל האווירה הכללית הייתה של פלייליסט יוטיוב בנושא "אייטיז במזרח ברלין", כשרק במקרה השיר מסתנכרן עם מה שקורה על המסך.
השיר הכי חרוש: הייתי בטוחה שהמנצח יהיה "Easy", ששמעתי פעמיים באותו היום, ב"בייבי דרייבר" וגם ב"משמר המפרץ", אבל אז הגיע שיר אחר ועקף אותו בסיבוב. "Take Me Home, Country Roads" היה השיר האהוב על צ'אנינג טייטום ב"לוגאן לאקי", כיכב בסצנה ממש מביכה ב"קינגסמן" והבנתי שגם ב"נוסע השמיני: קובננט" יש לו תפקיד משמעותי. האם ג'ון דנברס מכר את נשמתו לשטן?
youtube
הטרנד הכי מעיק בטריילרים: קאברים דרמטיים ועצובים
לא חדש, אבל השנה הגעתי לכזה מיאוס מהנושא שכמעט שרפתי מסך. למשל, עוד למשל. הכי נוראי מכולם - “רובוטריקים” שוחטים את הפליימינג ליפס.
עם זאת, השימוש הכי מעצבן בשיר בטריילר היה בטריילר של "כל הכסף שבעולם", שלקח את הביצוע המקורי והמושלם Time of the Season ומתח לו את הצורה כדי שיתאים לקצב של ההתרחשות. לא קול!!!
העיבוד המצטיין לסיפור לעוס: "סינדרלה החתולה" הוא סרט אנימציה איטלקי שהוקרן השנה בפסטיבל חיפה ואחר כך גם באוטופיה, שם תפסתי אותו. זה סרט די מוזר עם קצב איטי למדי והרבה שירים, שמצליח לקחת את הסיפור הכי חרוש בעולם ולעשות איתו משהו שונה ומרענן. מהתקציר (הסיפור הרגיל מתרחש על ספינה נטושה, מלאה בהולוגרמות של זיכרונות עבר, בנמל נאפולי מוכה הפשע) זה לא נשמע כל כך מעניין, אבל הסרט עצמו מאוד יצירתי ויש בו כמה סצנות מעולות. ההישג הכי גדול שלו מבחינתי - להפוך סוף סוף את האם החורגת לדמות נוגעת ללב, שאפשר כמעט להבין ולהזדהות איתה.
פדיחת השנה: השפם של הנרי קאביל נמחק דיגיטלית
מקום שני: אסון הפוטושופ שהוא הפוסטר המוקדם של "ספיידרמן"
התרגום המבאס: "פצצה אטומית". מה אתם, בני 13?
התרגום הכי תמוה בכתוביות: הדמות מ”ג’ומנג’י: שורדים בג’ונגל” מסבירה שהיא לא באד-אס כמו שהיא נראית. מה עשו המתרגמ/ת? תרגמו באד-אס ל”מניאקית”. באופן עקבי. כל הסרט.
התרגום המוצלח יותר מהמקור: "מז"ל טוב"
שדרוג של ממש לשם האימה הגנרי Happy Death Day.
הסרט החמוד הזה זוכה גם בתואר חווית הצפייה המבאסת של השנה, כיוון שצפיתי בו באולם ענק בכפר סבא, מלא ילדים בני 10-15 שצעקו, נבהלו מכל מצמוץ וכיוונו לייזרים על המסך. העובדה שלפני ההקרנה הגענו לקניון הלא נכון ורצנו משם בבהלה מחשש שנותקף ע"י ליצנים בטח לא עזרה.
השורה הכי טובה: <ספוילר ל"תברח">
"I'm TS-motherfuckin'-A. We handle shit. That's what we do. Consider this situation fuckin' handled".
<ספוילר/>
השורה הכי מגוכחת: תחרות צמודה בין שני סרטים "אירוטיים", שבעצם עשו פחות חשק למין מהשירותים של התחנה המרכזית. "חמישים גוונים של אופל" סיפק רגע מביך מאין כמוהו שבו אנה אומרת לכריסטיאן "הייתי רומנטיקנית, עד שקלקלת אותי עם הKinky Fuckery שלך" בספק כעס ספק צחוק, אבל כלום לא מתעלה על הצעקה "הנהלת המלון ביקשה שתזדייני בשקט" באמצע "זוג יונים", שמגיעה משום מקום והולכת משם לאותו שום מקום בדיוק.
ההגשה הכי מעצבנת של שורה: "ולריאן" - המדריך שמלווה את המבקרים בשוק המכונה ביג מרקט מרגיש צורך לצעוק שוב ושוב "ביג מרקט!", כאילו הוא פוקימון סוג ז' שכולם מקללים כל פעם שהם נתקלים בו במשחק.
הטייפקאסט הכי ספציפי: כיילב לנדרי ג’ונס בתפקיד אח של בת הזוג של הגיבור שעושה לו חיים קשים, טיפוס עלוב ומלחיץ שעדיף להתרחק ממנו כי ברור מהרגע הראשון שהוא מסוכן (ג’רמי ב”תברח”, ג’יי.בי ב”תוצרת אמריקה”). הוא שיחק גם ב”טווין פיקס: החזרה” את אותה הדמות בדיוק רק בנסיבות קצת שונות (בן הזוג האפס והנרקומן של הבת של בובי ושלי), וב”שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי” הוא עושה משהו קצת שונה, אבל עדיין נראה ממש משונה וקצת פתטי.
סרט הילדים הכי מטריד: "בייבי בוס"
אז… אמא של הגיבור הייתה בהריון. ואז התינוק הגיע. במונית. בחליפה. והוא בעצם נשלח מחברה עסקית סודית כדי לרגל אחרי ההורים שלו, שלא שמים לב שהוא לא מתעורר בלילה, או שהוא מדבר, או שהוא לא אוהב אותם או צריך אותם ואפילו נגעל מגילויי חיבה. אחיו הגדול נכנס לכאלה סרטים מכל עניין התינוק שהוא מפתח חרדות קשות - אולי ההורים שלי לא אוהבים אותי יותר כי יש כמות מוגבלת של אהבה להעניק? אולי אם אני לא אהיה ילד טוב מספיק יפטרו אותי מהמשפחה? אחר כך הילד והתינוק מתגנבים ביחד לטיסה וגורמים לזה להראות יותר קל מלפלח מסטיק מהסופר, מגיעים לווגאס ומוציאים את עצמה בלימוזינה מלאה בחורות שיכורות שמנשקות את התינוק ונותנות אלכוהול לילד. בסוף (ספוילר, אם למישהו אכפת) התינוק עוזב את המשפחה ומגיעים מלא תינוקות למחוק אותו!!! מהמוח של המשפחה!!!!! אני מבינה שהכל פה מטאפורי אבל יש מצב שהגזמנו קצת?
הסרט הטוב ברמת העיקרון שלא עשה לי כלום: "דנקרק"
אני מתנצלת. באמת שכן. אין לי שום דבר נגד הסרט הזה, פשוט לא נגע בי בכלל בכלל.
סרט ההמשך הכי מביך: "קינגסמן: מעגל הזהב"
זה לא שהסרט הראשון בסדרה היה ממש טוב, אבל לפחות היו בו כמה סצנות טובות, או תסריט שאיננו אסון מוחלט. השני נראה כאילו כתבו אותו בעשר דקות, כולל סצנות כמו "הגיבור שוכב עם מישהי כדי להשתיל לה מכשיר מעקב באיבר המין" או "אלטון ג'ון בורח מכלבים רובוטים מכוערים" ומשפיל את כל המעורבים בו, לרבות האלי בארי, ג'ף ברידג'ס וצ'אנינג טייטום, שבקושי עושה משהו בסרט אבל מופיע בפוסטרים.
הגיף הכי טוב מתוך סרט:
הרגע המבלבל של השנה: להקת מכוניות ב"מכוניות 3"
בסצנה שמתרחשת בבר רואים למשך כמה שניות להקת רוק-בלוז-קאנטרי-משהו דרומי גנרי של מכוניות, שהקפיצה לי מליון שאלות לראש. למה לזמרת יש מין חתיכת בד מגולגלת על הראש כדי לדמות שיער? לאף דמות אחרת אין שיער! למה מכוניות מנגנות בכלים של אנשים שלא מתאימות לגוף שלהן? האם רק מלגזות יכולות לנגן בגיטרה כי רק להן יש משהו דמוי ידיים? איך נראית תעשיית המוזיקה בעולם המשונה הזה? למה המכוניות ממשיכות לעשות דברים של אנשים, כמו ללכת לשירותים או לנגן בגיטרה בס? למה הפרנצ'ייז המסריט הזה עדיין קיים????
ביזאר השנה: התנין ב"תיקון" (תודה מקרב ליהונתן צרויה על הגיף)
הסצנה הזו גרמה למישהו שחלק איתי אולם בסינמטק לצרוח ולהיקרע מצחוק במשך דקה וחצי.
חרטוט השנה: "האמן הגדול מכולם", סרט שיש בו פחות אמת היסטורית מב"מחברת המוות". הסרט הזה מעוות את ההיסטוריה ברמות שערורייתיות כדי שנחשוב שפי.טי ברנהאם היה איש הגון וטוב לב, שהקים את הספארי האנושי שלו כדי לשמח את אשתו ולעזור לחריגים בחבר'ה ולא כדי לנצל את הרצון של אנשים לצחוק על "פריקים", שחייו היו טלנובלה מסעירה ולא אוסף של החלטות עסקיות מפוקפקות מוסרית, וכמובן - שהוא המציא את הקרקס כשהיה צעיר, כרזימטי וחתיך כמו יו ג'קמן, ולא טרח זקן שאוהב כסף ונראה כמו דלורית.
הגניזה הכי מדכאת: Gigantic
דיסני הכריזו רשמית השנה שהם מוותרים על הסרט המתוכנן שלהם על פי ג'ק ואפון הפלא. הרימייק של "דמבו" מבית טים ברטון ממשיך בהפקה כמתוכנן, למקרה שחששתם.
מלכת העולם לשנת 2017: קייט בלאנשט
"מניפסטו" בכלל צולם ב-2015, אבל יצא רק השנה וגאד דאמט זה כל כך מגניב ומוזר. גם בתור הלה היא הייתה סבבה.
מלך העולם לשנת 2017: אדם דרייבר, שסוף סוף כבש את לבי ב"שתיקה", "פטרסון", "לוגאן לאקי" ו"מלחמת הכוכבים" (והעונה האחרונה של "בנות").
הפוסטר הכי יפה: "בייבי דרייבר"
לא לגמרי הבנתי אם זה פוסטר רשמי לא, אבל הנה האתר של המעצב/ת
הפוסטר הכי מכוער: "קו הדממה"
הסרט הכי מכוער: מסתבר שאין מכוער יותר מסרטי אנימציה בשקל וחצי שלא מגיעים לקולנוע, נגיד זה וזה.
הפאן-ארט הכי שווים: ברור ש"אחרוניי הג'דיי"! דוגמה אחת מיני רבות, לא מחוכמת אבל חמודה:
מקור
והנה גם סרטון חדש ומושלם שע-ק-ר-ו-נ-י-ת יצא ב-2018 אבל נו, בחייאת <ספוילרים גדולים>
youtube
הפוסטר שהוא בעצם פאן-ארט הטוב ביותר:
מפה
"למה לעזאזל זה הגיע לארץ" השנה:
"הגיבורים של בוסטון" הרגיש כמו טקס יום הזיכרון שאין למי שאיננו אמריקאי ו/או נכח בבוסטון בתקופת הפיגוע סיבה לראות, "מצוד לילי" היה גנרי מארץ הגנרים, אבל המנצח חייב להיות "הבקתה", סרט נוצרי מיסיונרי מטורלל שהוקרן בישראל אך ורק בגלל שאביב אלוש משחק בו את ישו.
ואם כבר דיברנו על זה, אז...
הסרט הכי גרוע: "הבקתה"
זה סרט על בנאדם שהבת שלו נרצחת ואז הוא פוגש את אלוהים המכונה "אבא" שהוא בעצם אוקטביה ספנסר ואביב אלוש הוא ישו ורוח הקודש היא אישה צעירה שמנצנצת בשמש והם גרים בבית מושלם מלא באביזרי נוי ממקס סטוק ומוקף בגינה ענקית והכל שם יפה אפילו המקום שבו נמצאים הילדים המתים ואז האבא המתעלל של הגיבור מגיע והוא נראה כמו כדור נצנצים ואלוהים ממש טובה בלאפות והיא לא עונה על שאלות כי בחייאת, מה היא תענה למישהו שהבת שלו נרצחה והכל אקראי לגמרי וטיפשי ומצחיק לא בכוונה ומה לעזאזל קורה פה????
הסרט הכי גרוע שאנשים אשכרה ראו: "המגדל האפל", שהוא פשוט סרט לא גמור, או "זוג יונים", שכל ההחלטות האמנותיות בו שגויות? קשה לבחור, אז למה או או כשאפשר גם וגם.
האאוטפיט הכי משפיל: קיטש צבאי ב”פיץ’ פרפקט 3″
ה-Video Essay הכי טוב על קולנוע:
סיכום הקולנוע השנתי של דיוויד ארליך מאינדי וויר מרגיש כמו קליפ או סרט קצר יותר מאשר כמו וידיאו אסיי, אבל באתרים אחרים התייחסו אליו ככז, אז זרמתי. אניווי, הוא מושלם.
ואיך אפשר בלי אהובתי לינדזי אליס, שגם השנה אחראית על כמה מהדברים הכי מעניינים ביוטיוב. כדאי לנסות את סדרת לימודי הקולנוע דרך "רובוטריקים" שלה, והיו לה השנה גם סרטונים מושלמים על "רנט", "פוקהונטס" ו"מואנה", "שומרי הגלקסיה 2", "הגיבן מנוטרדאם" ועוד.
הביקורת הכי מצחיקה ביוטיוב: ראיתי את הביקורת של כריס סטאקמן על "אימוג'י" 3 פעמים לפחות ועכשיו שנזכרתי בה אני רוצה לראות שוב. הרגע האהוב עליי: "הם חייבים להגיע לדרופבוקס!!! :("
הסצנה הדרמטית הכי מגוחכת: "קינגסמן" - דמות מקריבה את עצמה למען טובת העולם ועושה זאת תוך כדי שהיא מזייפת שיר בקולי קולות, עם ליווי כלי דרמטי ברקע. בעצם, כל סצנה דרמטית בקינגסמן. מספיק. תתמקדו בדברים שאתם טובים בהם. כמו… אמממ… לא יודעת, חליפות?
חמידות השנה: ע"ע התמונה למעלה + אוקג'ה.
ציון מיוחד לשבח למחלקת הארט: "יוצא מן הכלל"
הכל בסרט הזה יפה - הבגדים, הבתים, הרחובות, המצלמות, הנופים, השיער של סטייסי מרטין, הלחם, הריבה. אם היה אפשר לראות את האוויר שהם נושמים, כנראה גם הוא היה יפה.
השם הכי מסורבל: "אשתו של שומר גן החיות". אולי, נגיד, "האישה מגן החיות"? כי קיבלתי מהסרט ווייב שהמקום היה מתפרק בלעדיה.
הדיבור הכי מעצבן: כנראה שנטלי פורטמן ב"ג'קי", אחד הסרטים שהכי ביאסו אותי השנה. אני יודעת שככה ג'קי קנדי אשכרה נשמעה. זה עדיין מעצבן.
הסרטים שאני הכי שמחה שלא ראיתי: "רובוטריקים" פרק 6782, "קו הדממה" (ראיתי שתי עונות של "מתים לרגע", נראה לי זה מספיק), הסרט הלא ברור הזה עם איימי שומר, "איש השלג", "המומייה".
הסרטים שאני הכי מבואסת שלא ראיתי: "עניינים אישיים", "הסוכן", "פרנץ".
הסרטים שכולם שנאו חוץ ממני: "טריינספוטינג 2", "המלך ארתור".
הקראש המוזר לשנת 2017: באסטרד מ”פאטי קייקס”
הוא מסתובב עם עדשה לבנה אחת, יותר מדי פירסינג, גר בבקתה ביער, כנראה מתוסבך רצח ועושה לחברות שלו חיים קשים, אבל איזה חמודדדדד.
הזוג הכי גרוע: ולריאן ולורלין, "ולריאן"
"אולי אם אני אציע לה נישואים כל שלוש דקות בסוף היא תשכח שאני דוש ושיש לי בגרות נפשית של ילד בן עשר ותסכים!". כמו כן, למה למחוק את לורלין משם הסרט כשהיא קלירלי הצד המוצלח יותר של הצמד?
הורס השירים הרשמי של 2017: "הכל שבור ורוקד"
למה לעשות ככה ל"אל תדליקו לי נר", או ליוסי אלפנט, או בכלל?
מתאמץ השנה: הפלאש של עזרא מילר
סתום ת'פה.
הנבל המצטיין: יש לי סימפטיה לא לגמרי מוסברת למייקל קיטון, ולדעתי הוא הרבה יותר אמין בתור הבאד גאי ב”ספיידרמן: השיבה הביתה” מאשר כבאטמן/בירדמן. כמו כן - היי! בירדמן הצטרף ליקום הקולנועי של מארוול!
שחושבים על זה, גם ב”המייסד” קיטון משחק מניאק מוכשר וחביב שבנה קריירה בדרכים לא לגמרי כשרות, והסרט הזה אשכרה גרם לי לדמוע מרוב כעס בסיום, אז כנראה שהוא פשוט צריך לשחק נבלים.
הרגע האירוני של השנה בקולנוע: באולם קולנוע סמוך לסניף של מקדונלדס, יושבת אישה וצופה בסרט “המייסד” תוך כדי שהיא שותה ברעש גדול קולה בכוס ממותגת של מקדונלדס.
הנבל הכי מאעפן: מפלצת גנרית ממשחק מחשב ב"ליגת הצדק", נבל כה מביך שצחקתי בקול רם כשהוא הופיע בפעם הראשונה, ובקול עוד יותר רם כשהוא קרא לקופסאות "אמא".
התספורות הכי טובות: לורה דארן ב"מלחמת הכוכבים", גל גדות ב"וונדר וומן", טסה תומפסון ב"ת'ור"
התספורת הרעה: שרליז ת'רון, "מהיר ועצבני 8"
+שיער הפנים המכוער: "רצח באוריינט אקספרס"
אנטי קליימקס השנה: "מלחמת 90 הדקות"
סרט שכל כולו מבוסס על הרעיון שמשחק כדורגל בין ישראל לפלשתין יכריע את הסכסוך אחת ולתמיד. הוא לא מנתח לעומק את היוזמה והחוקיות שעומדת מאחוריה, אין בו סיפור מעניין במיוחד והדמויות היחידות שמקבלות פוקוס הן של עסקני כדורגל מרירים. המשחק עצמו לא בסרט. בכלל. אפילו לא שנייה ממנו. הוא אפילו לא מתבטל מסיבה טרגית כלשהו. הסרט פשוט נגמר לפניו. מה????
(ולא, משה איבגי ממש לא מספיק טוב כאן כדי שפסטיבל קולנוע ייצא מגדרו וייתן לו פרס למרות שהוא עבריין מין סדרתי, לכאורה. למעשה, הוא לא טוב כאן בכלל).
המייקאובר הכי קיצוני: ריטה רפולסה, "פאוור ריינג'רס"
הו, שלום לך, דמות עם צורה מוזרה וקרניים ענקיות בסדרת הטלוויזיה, שבגרסת הסרט הפכה לנבלית לוהטת בתלבושת ירוקה צמודה עם קוקו הדוק כקונדום. ורגע, תמיד היית אובססיבית לזהב? ואכלת דונאטס כשאת ממתינה לגיבורים שיבואו להילחם בך?
הפרסומת הכי חסרת בושה: קריספי קרים ב"פאוור ריינג'רס"
סגנים: הצבא האמריקאי ב"פיץ' פרפקט 3", מותג וודקה ב"פצצה אטומית". "אימוג'י" לא נחשב כי אין בו פרסומות, הוא עצמו פרסומת.
התבזות השנה: התשובה המתבקשת היא סר פטריק סטיוארט בתפקיד קקי מחייך ב"אימוג'י", אבל זה יותר בדיחה מאשר אשכרה תפקיד. אישית, הרבה יותר הביך אותי לראות את אוקטביה ספנסר בתפקיד "אבא" AKA אלוהים ב"בקתה". גם גילה אלמגור חוטפת מכה מפטיש ב"אנטנה" היה די מבאס.
הדוקומנטרי הטוב ביותר / הצמד הקולנועי הכי מוצלח: “אנשים ומקומות”
כל הזמן אומרים על סרטים שהם “מעוררי השראה”, בייחוד כאלה שמספרים על אמנים ויוצרים. זה נורא קל להגיד, עברית היא שפה מוגבלת וכל זה, אבל במקרה של “אנשים ומקומות” (שלדעתי בכלל היה צריך להיקרא “נופים ופרצופים”) יש לזה כיסוי. אגנס ורדה ו-JR הם טיפוסים קצת אקצנטריים, כל אחד בדרכו, שיודעים בדיוק איזו אמנות מעניינת אותם ואילו חוויות מושכות אותם. שניהם אוהבים, יותר מאשר את היצירה שלהם, אנשים. נדיר לראות סרט שגורם לדברים מסובכים ומלחיצים כמו יצירה, מסעות ומפגש עם אנשים זרים בכזו קלילות, וזה מדבק. זה פסיפס מקסים של סיפורים אנושיים קטנים עד עצומים בגודלם, אבל גם זריקת מרץ שאשכרה גורמת לצופה לרצות לקום וללכת, לשמוע על החיים של מישהו אחר, לראות משהו חדש. בשנה שבה מיתוס האמן המשוגע והדושבג הפך לדיון הכי רלוונטי, הסרט הזה הוא עדות נגד - אמן יכול, ואפילו עדיף שיהיה, בעלים של לב טוב וראש פתוח.
הדמות הטובה ביותר בסרט בינוני ומטה: אפריל מ"המסיבה" בתיקו עם רוני מ"כמעט מפורסמת"
פירטתי על זה יותר בעין הדג, כאן על אפריל וכאן על רוני.
האחלה חמודה של השנה: מלאני לינסקי
לינסקי הופיעה השנה בתפקיד הראשי בסרט Don't Feel at Home in This World Anymore, בקטע שביימה סנט וינסנט לאנתולוגיית האימה הנשית XX וגם בסדרה (הגרועה) Girlboss. שלושת הדמויות שלה היו שונות לגמרי, אבל בכל המקרים לינסקי הייתה הדבר הכי טוב בסרט / הסדרה. עוד בבקשה.
הסצנה התמוהה ביותר: הפלאש וסייבורג <ספוילר, בערך> חופרים את סופרמן החוצה מהקבר, "ליגת הצדק"
ברוס, לא אמרנו שאתה מיליונר? זו באמת הדרך הכי טובה לעשות את זה?
ביזיון השנה: "ליגת הצדק" מחרבן על "וונדר וומן" עם מדים קטנים יותר לאמזונות וצילום שיוצא בגדרו כדי להציג לנו את התחת של דיאנה.
רגע הWTF הכי משמח: פרידה קאלו מופיעה ב"קוקו" ומתגלה כאמנית וידיאו ארט אוונגרדית.
לרוב אני מסיימת את החלק הזה של הפוסט עם הכתוביות, אבל הפעם אני רוצה לסגור עם הסיום הכי יפה לסדרת סרטים - סצנת הסיום המקסימה של הסרט הבינוני למדי "פיץ' פרפקט 3". הסצנה עצמה עוד לא ביוטיוב, אז נסתפק בשיר שמבוצע בה.
ולסיום סיומת: הסרטים האהובים עליי מ2017
לא נכנסו ל-15 אבל עדיין סבבה:
"פאטי קייקס" - פטרישה לנשיאות 2020.
"הצד האחר של התקווה" - נחמד לדעת שסרט על פליטים סורים ועל כמה שהשוודים הם אומה קרה ואנטיפתית יכול להיות גם מצחיק.
“מז”ל טוב” - שני סרטים מהשנה האחרונה שיחקו עם פרמיס של סרט ניינטיז ואיפשרו לדמויות שלהם למות ולחזור לחיים שוב ושוב. זה האחד שהיה אשכרה כיף לראות.
"לוגאן" - הלוואי שנקבל סרט רק על חבורת הילדים הזו, כולל קרוס אובר עם "סטריינג'ר ט'ינגס".
"לוגאן לאקי" - הפיל גוד של השנה.
"אור ירח" - צבעים יפים, אנשים יפים.
"בריגסבי הדב" - נראה כמו דאחקה, אבל הוא הרבה יותר מזה.
”פלא” - ככה בדיוק נראה סרט אמריקאי מרגש, חינוכי ומתוק כשעושים אותו כמו שצריך.
"סיפור רפאים" - אני עוד לא מספיק סינפילית כדי להתרגש מ12 דקות של אכילת פאי, אבל זה סרט נורא יפה ואחראי לאחד (כמה?) מהרגעים הכי עצובים שראיתי בסרט.
"נרודה" - יפה לאללה. נדחק מהרשימה ברגע האחרון.
15. "על גוף ונפש"
בעיקר בזכות: אחת הדמויות הכי נוגעות ללב שראיתי בסרט אי פעם
הסרט ההונגרי הזה הצטרף לרשימה אחרון כי הוא יצא ממש לפני שנייה וחצי, אבל היה קשה להשאיר אותו בחוץ. לא הכל עבד לי בסרט הזה, אבל מה שכן, עבד בענק. התאהבתי בו כבר כששמעתי את הפרמיס הבסיסי (זוג קולגות מתאהב אחרי שמתברר להם כי הם חולמים את אותו החלום כל לילה) והסרט עצמו התחיל מעניין, אבל כבש אותי לגמרי רק בחצי השני, כשהזוג צריך אשכרה להתמודד עם מה שמרחיק אותם זה מזו בחיים האמיתיים. הפרשי גילאים, ציניות, פחד, אבל גם העובדה שמריה (אלכסנדרה בורבלי המדהימה) סובלת מתסמונת אספרגר ובכלל לא מבינה את הרעיון של מיניות ומגע פיזי. התהליך שהיא עוברת כדי להיות מסוגלת לממש את התשוקה שלה הוא סיפור קולנועי נדיר וסופר מרגש.
14. "נורמן"
בעיקר בזכות: הברומאנס הבלתי שגרתי
הסרט הזה שבר לי את הלב. שוב ושוב ושוב. זה הישג אדיר לגרום לצופה לאהוב ולעודד מישהו שהאיפיון הבסיסי ביותר שלו הוא כנראה “פתטי”, בטח כשהפתטי הזה הוא בעצם עסקן שעלול, בטעות או שלא, להשפיע על פוליטיקאים ודרכם על החיים שלנו. אין הרבה סיבות לחבב את נורמן, אבל ממש קשה לא לחבב אותו, או לפחות לרחם עליו מספיק כדי לקוות שפעם אחת משהו יסתדר לו כבר. כשהדמויות סביבו מתחילות להתעבות, לקבל שכבות ורבדים ולחשוף את הפצעים של עצמן, זה כבר הופך לסרט הרבה יותר רגשי מהדרמה הקומית הפוליטית הממוצעת. ליאור אשכנזי ממש מעולה ומבלבל בתפקידו כהכלאה של ביבי נתניהו ואהוד אולמרט, אבל השוס פה זה ריצ’ארד גיר שנבלע לתוך התפקיד עד ששוכחים שמדובר בשחקן.
12. "שומרי הגלקסיה 2" + "ת'ור ראגנרוק"
בעיקר בזכות: כיף עם נשמה
מארוול היו בדיוק מה שרציתי ב-2017, עם שלושה סרטים שהיה לי כיף לראות ולא התפדחתי להמליץ עליהם לחברים. החביב עליי מביניהם הפרק השני של “שומרי הגלקסיה”, אבל בפער לא גדול. שני הסרטים האלה לא כל כך דומים, מעבר לעובדה ששניהם של מארוול בלי תוספת ההיסטריה שמאפיינת את הקהל (והסרטים עצמם, במידה מסוימת) ה”חשובים” יותר של המותג. מה שכן יש להם במשותף זה 1. במאים שהצליחו לשמור על חותם אישי גם בעבודה מול תאגיד מפלצתי ו-2. תכסיס הטעייה - הם נראים כמו סרטי אקשן פשוטים ומטופשים, אבל מסתירים מתחת דברים יותר מעניינים ונוגעים. הראשון מתעסק המון בהורות ובמשפחה בעייתיות, אפילו מתעללות. השני מדבר על האלימות שבקפטיליזם וגם על פוסט קולניאליזם. חלק מהזמן זה מוסתר יותר מדי עמוק, אבל זה לגמרי שם, והופך את הצפייה בהם מסתם כיף למשהו קצת יותר גדול.
11. "וונדר וומן"
בעיקר בזכות: הגיבורה שלא ידעתי שמעניינת אותי
וונדר וומן לא כל כך עניינה אותי לפני הליהוק של גל גדות. לא ראיתי אף סדרה מצוירת בכיכובה בילדות והיא לא הופיעה בסרטי קולנוע בגל הקומיקס של שנות התבגרותי. רק כשהתייבשתי באולם וחיכיתי שהסרט יתחיל כבר הרשיתי לעצמי קצת להתרגש מזה שתכף אצפה סרט על גיבורת על חזקה ומגניבה, עם מבטא מזרח-תיכוני. זאת ועוד - סרט הוליוודי שהשחקנית הראשית בו צצה מולי פעם כשעבדתי בדוכן דיסקים ושאלה אם יש לנו מוזיקה לילדים. בסופו, הבנתי פתאום שדווקא כן היה חסר לי סרט ממש כזה, סרט גיבורי על הומניסטי, לא ציני, כזה שמעדיף לנסות לרגש מאשר לעשות תחרות מגניבות, או במקרה המקובל בסרטי די.סי - לבדוק כמה רציני ומדכא סרטים על אנשים שרוצים להציל את העולם יכול להיות. “וונדר וומן” הוא סרט בלתי מושלם אבל מחמם לב, עם שחקנים שכיף לראות ודיאלוגים שכיף לשמוע, אקשן מגניב וסצנות זכירות וייחודיות. יותר מכל, יש בו גיבורה מעולה מהסוג שכמעט לא עושים יותר - אמיצה, אוהבת אדם ואלטרואיסטית, כזו שמעדיפה להדוף כדורים מלהרהר בקיום ובמשמעות הסמלית של המעשים שלה.
10. "קוקו"
בעיקר בזכות: המופע של שיא הרגש
בדירוג הבלתי עקבי ובלתי מסודר של סרטי פיקסאר בראש שלי, “קוקו” לא ממוקם בטופ 5. עם זאת, כשיש רק שני סרטים בכל תולדות האולפן שבאמת לא עושים לי את זה, גם המקום השלישי-לפני-אחרון מוצלח הרבה יותר מסרט ממוצע של אולפן אחר (ולא שם “קוקו” מדורג כרגע). ויזואליה מרהיבה, דמויות מקסימות, רגש בסיטונאות, בדיחות טובות - בול בכל המטרות. יש לי תחושה שאם הייתי רואה את הסרט הזה בגיל 10 ומטה, הייתי מפחדת ממנו. זה אולי אחד הסרטים הכי צבעוניים בתולדות פיקסאר, ורגעים מסוימים בו מרגישים כאילו כוונו ישירות לגילאי 5-6, אבל הוא בכל זאת מתרחש בעולם הבא, ובכל זאת מזכיר לנו את מה שאנחנו חייבים להדחיק כדי לתפקד. קראתי לא מזמן שאמא של דיסני מתה בגלל תקלה בבית שדיסני עצמו קנה להורים שלו במתנה, מה שעשוי להסביר את האמהות המתות בסרטי דיסני הראשונים. אולי אחד ההורים של ג’ון לאסטר מת מאלצהיימר, והעיסוק המתמשך של פיקסאר בזיכרון, בצורך לזכור ובהכרח לשכוח את מי ומה שאיבדנו, הוא פשוט הדרך שלו להתמודד?
9. "תברח"
בעיקר בזכות: השילוב בין קלילות לבעתה
אם צריך לתאר את “תברח” במילה אחת, המילה הכי מתאימה בעיניי היא Charming. מקסים כמו בחור מצחיק במסיבה, לא כמו סרט של דיסני. עם הנושא הנפיץ והבאזז המשוגע, ממש קל לפתח אנטגוניזם לסרט הזה עוד לפני שהוא מתחיל. אבל כשהוא מתחיל קשה לא להיות בעדו - מה לעשות, ממש כיף איתו. כל השחקנים בו טובים וכל דמות יכולה הייתה להיות כוכבת של סרט, הדיאלוגים אדירים והעשייה הקולנועית מתאימה בול לסיפור המאוד מסוים הזה. אפשר לדסקס לעומק על האמירה, המסרים, ההשפעה החברתית וכל אלה, אבל ההישג הגדול כאן מבחינתי הוא היכולת לשלב את כל זה עם מתח, הומור, אנרגיה וכיף, הדברים האלה שאנשים באים לסרטים בשבילם. כבר שמעתי תלונות מכמה אנשים שלקראת הסוף הסרט נהיה “הזוי מדי” בשבילם (יענו, ציפינו לדרמה קומית וקיבלנו, כפי שהסרט הבטיח מהרגע הראשון, משהו בין מותחן לאימה), אבל בשבילי (כמי שמעדיפה את האימה שלה מהולה היטב בז’אנר אחר) זה היה בדיוק השילוב הנכון.
8. "סיפורי מאירוביץ'"
בעיקר בזכות: קאסט מהחלומות
הסרטים של נואה באומבך תמיד מרגישים לי כאילו לא קורה בהם שום דבר. זה לא נכון, בטח לא בסרט המסוים הזה, שתופס את כל הדמויות שלו בנקודה משמעותית בחייהן ומאלץ אותן להתמודד עם האישיוז שלהן עם עצמן ועם המשפחה שלהן. כשאני אומרת שבסרט קורה “שום דבר”, אני בעצם אומרת - בסרטים האלה אין מסע, אירוע רב חשיבות או משימה שצריך להשלים. הכוח של באומבך בכותב טמון בהיקף הסיפורים ובאינטימיות שהוא יוצר בין הדמויות שלו לצופה. גם כאן, אנחנו נכנסים לנעליהם של שני אחים ואחות למחצה שחולקים אבא מחורבן מאוד ונבדלים בסוג הדפיקויות שהקשר איתו השאיר בהם. באומבך כותב סיפור משפחתי שהוא בעצם אסופה של רגעים מצחיקים ועצובים, מביכים ומרגשים. ההתרחשויות משנות את הגיבורים שלנו, אבל בסוף הסרט הם יישארו, פחות או יותר, אותו הדבר. אם לצטט את אליזבת מארוול, המנצחת האמיתית בקאסט הענקים הזה - "אני יכולה לשבור את כל המכוניות בחניון ולשרוף את בית החולים, אבל זה לא יבטל את הדפיקות שלי”.
7. "לא פה, לא שם"
בעיקר בזכות: השותפות שאף פעם לא היו לי
כשיצאנו מהסרט (צפייה שנייה בשבילי, ראשונה בשבילו), בן הזוג שלי אמר שפתאום הוא מבין מה הפריע לי ולנשים אחרות בכל כך הרבה סצנות אונס. אז כן, יש בסרט הזה סצנת אונס כואבת לצפייה, בלתי מעוצבת, כזו שלא מבוימת ומצולמת כמו סצנת מין וגם לא מתענגת על הכאב של האישה. זה עדיין לא העיקר. העיקר הוא ש”לא פה לא שם” מראה את הדברים הקשים והאיומים, אבל מאזן כל כך יפה עם מה שדווקא שווה לחיות בשבילו. יש מליון סרטים על כמה קשה להיות אישה ולא תמיד הסרטים האלה מתעכבים גם על הדרכים שבהן אנחנו יכולות לעזור זו לזו ולעצמנו, להילחם בחזרה. ועדיין, אין פה נאיביות - הסרט לא מתיימר לפתור את המצב או אפילו לשים עליו איזה פלסטר בשביל התחושה הטובה.
6. "בפינה זו של העולם"
בעיקר בזכות: הפרק החסר בשיעור היסטוריה
סרטו זוכה הפרסים של סונאו קטאבוצ'י הוקרן בישראל רק במסגרת פסטיבל הקולנוע היפני, כי סרטי אנימה מגיעים לארץ רק אם מיאזאקי ביים או הפיק אותם. זה לא סרט לסינמה סיטי חלילה, אבל לסרט כל כך מיוחד בהחלט מגיע איזה סיבוב פסטיבלים. סוזו, נערה מגושמת ויצירתית, עוזבת את בית הוריה כדי להתחתן ועוברת לגור עם משפחת בעלה הטרי. סוזו לא לגמרי יודעת איך להיות “רעייה”, היא גם עדיין לא בטוחה עם איזה מין אדם היא התחתנה, בכלל היה לה מישהו אחר בראש, לפחות בבית החדש יש נוף יפה ואחיינית חמודה. הקאץ’ - השנה היא 1944 וכל משפחתה של סוזו גרה בהירושימה. הסרט הזה הוא שילוב בלתי אפשרי בין טרגדיות איומות, פחד מוות ורגעיים קומיים משונים, ויש לו דרך אחרת, יחידה במינה, לתאר את החיים בצל מלחמה, את הניסיון להמשיך לחיות כרגיל כשגם בנורמליות כבר לא נשאר שום דבר נורמלי.
5. "מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי"
בעיקר בזכות: התזכורת איך ילדה בת 10 מגיבה לדברים
ריאן ג’ונסון לא איכזב אותי אפילו קצת - זה היה הכי כיף שהיה לי בקולנוע כבר המון זמן, וסרט “מלחמת הכוכבים” שהכי אהבתי מאז “האימפריה מכה שנית”. אהבתי את זה שכל דמות הפכה בסרט הזה להיות יותר בן אדם ופחות רעיון, אהבתי את הדמויות החדשות, אהבתי את איך שהכל נראה ונשמע, את הכיוונים שהעלילה פנתה בהם, את החיבור לסוגיות חברתיות (אתם יכולים להמשיך להתייחס לסדרה כאל מעשייה שייקספירית בחלל, אבל זו עדיין תנועת מחתרת, לא משחקי הכס), אפילו את הקטע הביזארי והידוע לשמצה עם גנרלית כזו או אחרת. מי שלא טוב לו יום טוב לו.
4. "נשות המאה העשרים"
בעיקר בזכות: סיפור ההתבגרות היפה של השנה
הסרט האנדרייטד של השנה פשוט יצא שנה מוקדם מדי. עכשיו, כשכולם מדברים על גבריות רעילה ושואלים את עצמם איך לחנך ילדים לכבד אחרים ובפרט אחרות, הוא היה יכול לקבל את תשומת הלב הראויה לו. הדרמה הקומית הזו מתרחשת בסוף שנות השבעים וזה כיף גדול (מוזיקה! עיצוב תקופתי! תספורות מצוינות!) אבל השאלות שהוא מעלה על חינוך ופמיניזם עדיין רלוונטיות לאללה. קל לראות שהסיפור מבוסס על סיפורו האישי של הבמאי-תסריטאי - הנער המתבגר שבמרכזו מקסים וטמבל ממש כמו ההוא שישב שולחן מאחורייך בבית ספר, והאהבה העצומה שיש לו לדמות האם וגם לחונכות הצעירות יותר של אותו נער - אנט בנינט, גרטה גרוויג ואל פאנינג - שובה את הלב ומדבקת. אם יש סרט אחד שאני מצטערת שלא ראיתי השנה שוב - זה האחד הזה.
3. "בייבי דרייבר"
בעיקר בזכות: המוזיקה, העריכה ומה שביניהן
אין לי משהו מאוד מקורי או משכנע לומר - אדגר רייט עושה בדיוק את הסרטים שאני רוצה לראות. זה הישג די מרשים מבחינתי, כי הסרט הזה שונה למדי מסרטים קודמים שלו ועדיין התאהבתי מכף רגל ועד ראש. אני מעריצה את הדיוק של רייט, שמתעכב גם על הפרטים הכי קטנים וייתכן שגרם לעורך שלו לרצות להתאבד עם עריכה מדויקת לקצב של הפסקול ברמת השנייה. חוץ מזה, הוא הפך שני שחקנים שתחושותיי כלפיהם נעו בין “למה הם בוחרים כאלה סרטים מאעפנים” ל”וואי למי אכפת” והפך אותם, לפחות למשך שעתיים, לאנשים האהובים עליי בעולם.
2. "פטרסון"
בעיקר בזכות: הנשמה היתרה
זה אמנם לא סרט על קטר קטן אלא על נהג אוטובוס גבוה מאוד, אבל The Little Film That Could זה שם מאוד ראוי בשבילו. אדם דרייבר כל כך טוב כאן שאפשר היה להאמין שהוא משחק את עצמו, עד שנזכרים שהוא ככה בכל התפקידים שלו, ושבעצם מדובר באחד השחקנים הכי טובים בעולם כרגע. ג’ים ג’רמוש כל כך טוב כאן שאפשר כמעט לשכוח שרוב האנשים לא מתייחסים ליצירה האחרונה שלו כאל סרט לגיטימי. זה הרי סרט על אדם שאין לו מטרת על או שאיפה גדולה, סתם בחור פשוט שרוצה לחיות בנוחות עם האישה שהוא אוהב, להקשיב לנוסעים משוחחים ביניהם, לכתוב קצת, לשתות משהו וללכת לישון. אין תוכנית, אין תוכנית. חיים, נקודה. למה זה מצליח? שוב, ג’ים ג’רמוש מצליח בדיוק במקומות שכמעט כל במאי אחר היה עולה על העצבים.
1. “אוקג’ה”
בעיקר בזכות: אוקג’ה
רבאק, אני קלישאה מילניאלית. סרט השנה שלי עשה בלאגנים בפסטיבל קאן, הופץ רק בנטפליקס, מספר על ילדה וחיית המחמד שלה שלא קיימת במציאות, חצי מהדמויות נראות כאילו הוציאו אותן הרגע מחוברת קומיקס ויש גם חבורה של טבעונים לוחמניים שעושים קעקוע בשביל להתנצל אחד בשני השני. אבל מה לעשות, לבונג ג’ון-הו יש ראש מדהים, מי אני שאתלונן? “אוקג’ה” היה בשבילי כמו רכבת שדים, שמרימה ומפילה ומטלטלת ומשחקת בי כמו בבובת סמרטוטים חסרת משקל, אבל לפחות עושה באדיבות ובחוכמה, לא בשביל לגרום לי להקיא. לא שאין בסרט הזה סיבות להקיא, או לבכות, או לרצות למות, מזל שיש בו גם סצנות כל כך מקסימות שאין מקום להחזיק הכל. עדיף קלישאה מחסרת לב, לא?
#אוקג'ה#סיכום 2017#פטרסון#מלחמת הכוכבים: אחרוניי הג'דיי#סיכום שנה#נשות המאה העשרים#ליגת הצדק#וונדר וומן#תברח
2 notes
·
View notes
Photo
ואז צץ לרגע בריצה בריטי נחמד, ממש לשתי דקות כשהיינו שם כמעט לבד...פתח את התיק ונתן לנו מתנה...״אתה האמן, לא?״ שאלתי אותו באנגלית, הוא חייך, אמר ״כן״ מבוייש ונעלם...פתחנו, קוביה הונגרית עם דמויות מהתערוכה (; מלך!!!! סיבה טובה לעוד סט תמונות של גלי היפה וקטנטונת (יאללה גם יפה, טפו טפו טפו). https://www.instagram.com/p/B3wr7hLnftH/?igshid=1vwcc02lk5p7q
0 notes
Text
הגן הארכיאולוגי רמת רחל
הגן הארכיאולוגי הנמצא בסמיכות למלון רמת רחל בירושלים הוא אתר ארכיאולוגי מרתק. האתר ברמת רחל הוא מהמפוארים והחשובים שהתגלו בארץ ישראל. הגן הארכיאולוגי ברמת רחל מעניק חוויה היסטורית ותיירותית מעשירה לכל המשפחה. הגן ארכיאולוגי שוכן על קרקע פורייה אשר אוכלסה בקביעות במהלך לפחות 3000 שנים וכיום מכילה שרידים ועדויות החל מתקופת בית ראשון ועד לתקופה הביזנטית. בין הממצאים באתר תוכלו לראות את שרידיה של כנסייה מהתקופה הביזנטית, מחנה צבאי רומי, מקוואות מקוריות מתקופת בית שני. האתר נפתח מחדש בשנת 2002 במסגרת פרויקט השימור “שימור יוצר” של האמן רן מורין (שעיצב גם את פסל עמודי הזית בפארק הזיתים שברמת רחל). האתר פתוח להגעה בכל שעות היממה והכניסה היא חופשית וללא תשלום.
ב-1954, כאשר חברי קיבוץ רמת רחל רצו להקים בריכת מים, הם ודאי לא העלו בדעתם את חשיבות המקום בו הם יושבים. פרופסור יוחנן אהרוני, שערך את חפירות ההצלה במקום בו רצו חברי הקיבוץ להקים את הבריכה, חשף כמה מבנים גדולים ומרשימים. כאשר חזר לאתר לארבע עונות חפירה ממושכות בשנים 1962-1959, גילה כי מדובר במצודה ובארמון מפואר.
בשלהי המאה השמינית לפנה”ס (ימי מלכותו של המלך חזקיהו) הוקם במקום מרכז מנהלתי באיכות ובפאר שאין להם מקבילה אחרת ביהודה. מסיקים החוקרים שייעודו של המבנה שנחשף היה לשמש כמרכז המנהלתי של הממלכה, ולאחר מכן – של פחוות יהודה (‘יהוד מדינתא’), שאליו רוכזו קנקני יין ושמן, בצד מוצרי חקלאות אחרים שאותם העלתה יהודה כמס לאימפריות ששלטו עליה.
ככל הנראה הארמון לא אכלס כוח צבאי אלא שימש דווקא כמרכז מינהלי. 250 טביעות חותם שנמצאו במקום מעידות על כך. הטביעות, שהתנוססו על ידיות של קנקנים, נשאו את המלה “יהוד” – כינויה של הפחווה הפרסית בפי השליטים. המלה נטבעה בכתב עברי קדום או בארמית. נחשפו טביעות חותם אשר על ידיות קנקנים עם המלה “למלך”, המעידה כי הכלי שייך למלכות או הוקדש לה.
Hypothetical Ruins – השערה על הריסות
“Creative Preservation” in Ramat Rachels Archaeological Garden by Ran Morin: In 1996, this was a forgotten archaeological site. The site had been neglected since the cessation of excavations in the 1960s. Creative Preservation” was introduced to attempt to establish a contemporary dialogue between the site and the public while at the same time dealing critically with cultural and ethical issues that relate to the preservation of historical memory. The “Hypothetical Ruins” are sculptural elements that interact with theories about the Iron Age citadel. The sculptures stand at the alleged corners of the casemate wall that surrounded the late Iron Age palace (seventh-sixth centuries B.C.E.), with the artificial stones rising—seemingly counter to the laws of gravity—to the presumed height of the ancient wall. The sculptures evoke the memory of the wall’s construction and, at the same time, relate to its destruction and to the hypothetical nature of the archaeological theories concerning its existence. The impossibility of certainty inherent in archaeological investigation allows for artistic interpretation that can (unlike stylistic restoration) communicate the proposed theories while maintaining respect for the beauty and mystery time endows ancient places. The Renewed Excavations created dilemmas concerning the relationship between the Hypothetical Ruins, which were positioned according to Aharoni’s proposed plan, and the new thoughts and theories that have more recently emerged.
Caves, Baths, and Columbarium
מצפה יאיר – רמת רחל
מצפה יאיר ברמת רהל הוקם כאתר חי להנצחתו של יאיר אנגל ז”ל, דור שלישי בקיבוץ ונכד של שניים ממייסדי הקיבוץ, שנהרג במהלך שירותי הצבאי ב-1996. בעיצובו של האמן רן מורין, המצפה בנוי מאבנים מסותתות המקיפות עץ אלון. מהתצפית נשקף נוף עוצר נשימה – הנפרס מירושלים העתיקה ועד בית לחם. מדרגות עתיקות מובילות מן המצפה אל הגן הארכיאולוגי הסמוך. שירותים נלווים (מזנון, מסעדה, שירותים וכו’) נמצאים במלון רמת רחל הסמוך.
youtube
קרב רמת רחל
למרחב הדרומי הגיעו כ-800 חיילים מצריים סדירים, שנוספו ל-500 חיילי הלגיון הערבי ול900 חיילים בלתי סדירים. ב-19 למאי 1948 החלו ההפגזות על קיבוץ רמת רחל, והן נמשכו שלושה ימים. ההפגזות גרמו אבדות בנפש ונזקים רבים למבנים ולתכולתם וכן למשק החי. על הקיבוץ הגנו בהתחלה רק הגברים חברי הקיבוץ, לאחר שהנשים והילדים פונו ממנו קודם לכן. ב-22 למאי 1948, לאחר הפגזה קשה ושריפות שפרצו במשק , נכבש הקיבוץ על ידי הערבים. מגיני הקיבוץ שנפגעו התפנו לעיר ירושלים. הערבים החלו להתקדם לעבר שכונת ארנונה היהודית.
קצין ההסברה הוותיק והמפורסם , בני מהרשקת אמר שאנשי ״רמת רחל נטשו משק ונשק״.
קרב רמת רחל
מא”ז היישוב עזב את רמת רחל למפקדת החבל בתלפיות על מנת לבקש תיגבורת. מפקד הגזרה הירושלמית הדרומית מינה את מנחם ריצמן מפקד העתודה החבלית למפקד רמת רחל, ושלח עימו מחלקה מוקטנת. הכוח יצא לרמת רחל בשיירה, ומשוריין סנדביץ בראשה. השיירה ספגה אש, המשוריין נפגע ישירות מפגז נ”ט והחיילים בו נפגעו. בין ההרוגים היה המפקד מנחם ריצ’מן.
ספרות מומלצת:מי אתה ליאון ברז’ה? סיפורו של קאפו באושוויץ מאת טוביה פרילינג, הוצאת רסלינג, בשנת 2009.
“ליאון ברז’ה” (על שמו של עוזר-תליין מימי המהפכה הצרפתית) היה שם הקרב שאימץ לעצמו אליעזר גרינבוים, בנו של שר הפנים יצחק גרינבוים, (עו״ד, קומוניסט, פולני, קרח), מי שלחם במלחמת האזרחים בספרד, מי שהיה קומוניסט ואנטי-ציוני מובהק שהתגלגל, לאסונו ולאסונה של משפחתו, להיות קאפו באושוויץ-בירקנאו במשך 30 חודש, מי שקנה לו כבר בשלהי המלחמה שם של אדם המוקצה מחמת מיאוס. אליעזר נהרג במלחמת העצמאות ב-22 במאי יחד עם כל התגבורת בפיקוד סרן מנחם ריצמן ליד בית בויקו ברמת רחל.
רמת רחל ** הגן הארכיאולוגי רמת רחל הגן הארכיאולוגי הנמצא בסמיכות למלון רמת רחל בירושלים הוא אתר ארכיאולוגי מרתק.
#Hypothetical Ruins#אליעזר גרינבוים#הגן הארכיאולוגי רמת רחל#מנחם ריצמן#מצפה יאיר#קרב רמת רחל#רחת רחל
0 notes
Text
DiNZeL (pseu·do·nym /ˈso͞odənim/)… אוטוביוגרפיה של סלבריטאים של DiNZeL; צופית, (כבוד) ותיק מכובד, טייס (מטוס), נהג, מלגזה, PALLETJACK, נהג, נהג פעלולים, צוללן, שחיין, מוזיקאי, שואומן, DiNZeLs.com), שם האמן, סיפור "איך לגרום לחתול (חברה) לשבת בשקט לבן ישבתי לידה ויצרתי אמנות ואירחתי עוברי אורח (אנשים)… מושל, כוכבים, אפיפיור, שירות חשאי, חיית שירות רשומה (REO)…. מאומנת על ידי לבדי… בית, עגלה, הליכה, אוכל (דונק'ין סופגניות), ריצה… חתול טוב ישב בשקט, מאוד קשוב, מפוכח, אדיב, חכם (אינטליגנציה). נחשים מאומנים. עכבישים, דגים (דג זהב, טרופי (בטא)), אוגרים, חתולים… ילדות (ברוקלין סיציליאנית) בכנות, DiNZeL הריקוד של DiNZeL (מוזיקה) YouTube · DiNZeL (הירשם) 17 באפריל, 2021 https://youtu.be/6PLN7HoXc7I DiNZeLs.com :-) … .. .
#DiNZeL (pseu·do·nym /ˈso͞odənim/)... אוטוביוגרפיה של סלבריטאים של DiNZeL; צופית#(כבוד) ותיק מכובד#טייס (מטוס)#נהג#מלגזה#PALLETJACK#נהג פעלולים#צוללן#שחיין#מוזיקאי#שואומן#DiNZeLs.com)#שם האמן#סיפור "איך לגרום לחתול (חברה) לשבת בשקט לבן ישבתי לידה ויצרתי אמנות ואירחתי עוברי אורח (אנשים)... מושל#כוכבים#אפיפיור#שירות חשאי#חיית שירות רשומה (REO).... מאומנת על ידי לבדי... בית#עגלה#הליכה#אוכל (דונק'ין סופגניות)#ריצה... חתול טוב ישב בשקט#מאוד קשוב#מפוכח#אדיב#חכם (אינטליגנציה). נחשים מאומנים. עכבישים#דגים (דג זהב#טרופי (בטא))#אוגרים#חתולים... ילדות (ברוקלין סיציליאנית) בכנות
0 notes
Text
יוסי בליזובסקי מסביר על יצירות אומנות
תיבת נוח
הסצנה השמינית, בסדר כרונולוגי, היא המבול. זהו היצירה החשובה ביותר מבין היצירות המשולשות שנוצרו בין 1508-1509.
השיטפון מסמל את ההטבלה הנוצרית ותיבת נוח ברקע משמשת כמטאפורה סימבולית לכנסייה. בציור ניתן לראות אנשים במצוקה העומדים על קצה ההר ומבקשים למצוא הגנה מהמים העולים.
בעומק הציור, ניתן להבחין בעוד קבוצת אנשים נואשת המבקשת למצוא מקום מבטחים. במרכז הציור, סירה קטנה העומדת להתהפך, ואלו אשר הצליחו לעלות אליה נאבקים בכל כוחם להישאר ולשמור על הסירה יציבה. ניתן להבחין שתיבת נוח הינה הסירה היחידה שתשרוד את המבול.
מיכלאנג'לו די לודוביקו בונארוטי הינו צייר ופסל ונחשב לאחד האומנים המשפיעים ביותר באומנות המערבית. האמן האיטלקי נשאר להיות האומנים המפורסמים ביותר בעולם יותר מ 450 שנה לאחר מותו. בהמשך המאמר נסקור כמה מיצירותיו המפורסמות ביותר.
פסק הדין האחרון, הקפלה הסיסטינית
יצירת מופת זו נמצאת בקפלה הסיסטינית (הכנסייה הסיסטינית) ותלויה על קיר המזבח של הכנסייה. היצירה המופלאה הזו היא אחת היצירות המורכבות ביותר בצייר מיכאלאנג'לו, היא מתארת את פסק הדין האחרון של אלוהים המין האנושי. בשנת 1564, מועצת העיר טרנט גינתה יצירה זו בטענה שהיא שנויה במחלוקת בגלל ציורי העירום המופיעים בה.
פייטה
יצירה זו נוצרה בשלהי מאה ה-15 ונחשבת לאחת היצירות המשובחות והמרשימות ביותר של מיכאלאנג'לו, היא נוצרה עבור קברו של הקרדינל הצרפתי ז'אן דה בילהרס. הפסל מתאר את מריה הקדושה אוחזת בידיה את בנה ישו לאחר שנצלב. פייטה הועבר לסנט פטרס, בסקיליה במהלך המאה ה-18. הפסל, פייטה, הינו היצירה היחידה החתומה בידי מיכאלא��ג'לו.
דוני טונדו
פסל הידוע גם בשם "משפחת הקודש". דוני טונדו עוצב עבור בנקאי פלורנטיני- אגנולו דוני ונועד להנציח את חיי נישואיו. משנת 1635 הפסל שוכן בגלריית "דגלי אופיצי".
עינויו של אנטוניוס הקדוש
זהו ציורו הראשון של מיכאלאנג'לו והוא נמצא במוזיאון קימבל לאומנות בטקסס. הטענה הרווחת שהיא שמיכאלאנג'לו צייר את "עינויו של אנטוניוס הקדוש" בגיל 12-13. הציור מתאר את אנטוניוס הקדוש מותקף על ידי שדים לאחר שהתנגד לפיתויים שהציעו לו.
המדונה של ברוז'
זהו פסל העשוי משיש ומראה את מרי אוחזת בתינוקה ישו. העיצוב של הפסל הזה שונה לחלוטין מאיורים קודמים אחרים, אשר הציגו את מריה הבתולה מחייכת אל הילד שלה. בפסל זה של מיכלאנג'לו, ישו עומד על ברכיו של אימו כמעט ללא תמיכה ובאיפוק קטן של מריה. היא נראית מסיטה את מבטה מבנה ואינה נצמדת אליו. הפסל ממוקם כיום בכנסיית גבירתנו בבלגיה.
בכחוס
בכחוס היה הפסל הגדול הראשון של מיכלאנג'לו והוא אחד הגילופים ששרדו מימיו הראשונים ברומא. זה היה גם אחד הפסלים הבודדים שתכנן מתוך מחשבה על אלילים. הפסל מתאר את אל היין הרומי הנראה שיכור. זה הוזמן לראשונה על ידי הקרדינל רפאל רייארו שדחה אותו אחר כך. במאה ה -16 התקבל הפסל בארמונו של ג'קופו גלי. מאז 1871 הספל מוצב במוזיאון הלאומי "דל ברגלו" בפירנצה והוא מוצג לצד יצירות נוספות של מיכאלאנג'לו, כולל דוד-אפולו וברוטוס.
דוד
זהו הפסל המפורסם ביותר בעולם. מיכאלאנג'לו החל לפסל פסל זה כשהיה בן 26 ולקח לו 3 שנים לסיים. בשונה מפסליו הקודמים, בהם נראה דוד חסר פחד ולא מנוצח, בפסל זה מתאר מיכאלאנג'לו את דוד כמתוח וחסר שקט לפני הקרב. הפסל הוצב לראשונה בכיכר דלה סיניוריה בפירנצה בשנת 1504. לאחר מכן הועבר לגלריה דל אקדמיה, שם הוא נמצא היום.
from יוסי בליזובסקי בלוג של חובב אומנות https://yosibelizovski.blogspot.com/2019/08/blog-post.html
via https://yosibelizovski.blogspot.com/
0 notes
Text
אנריקה איגלסיאס בישראל 2018 - כרטיסים ולוח הופעות
אנריקה איגלסיאס מגיע להופעה בישראל בחודש מאי 2018, והפעם יופיע בפארק הירקון בת"א. ההופעה תתקיים ב-27.5, וזה יהיה ביקורו הרביעי של אנריקה בארץ. מכירת הכרטיסים החלה, ומחירי הכרטיסים ינועו בין כמה מאות שקלים, לפי בחירת מיקום הכרטיס. מבצעים והנחות לכרטיסים מוצעים בחברות שונות, כל הפרטים.
כרטיסים לאנריקה איגלסיאס בישראל - מאי 2018
הוא חוזר: אנריקה איגלסיאס (Enrique Iglesias) יופיע בישראל בפעם הרביעית במספר, והפעם מול אלפי אנשים בפארק הירקון בתל אביב. ההופעות הקודמות של אנריקה, היו בהיכל מנורה מבטחים, אבל הפעם החליטו מארגני ההופעה, להביא את איגלסיאס ואת קהל המעריצים והמעריצות הרבות אל פארק פתוח בקיץ הישראלי.
עדכון: ההופעה זזה ביום, ליום ראשון 27.5.
אנריקה בן ה-42 הוא זמר הלטיני בין הגדולים והמוערכים ביותר בעולם. הוא הוציא את אלבומו הראשון בשנת 1995, שם הרכיב שירים ספרדיים. במהלך שנות ה-90, תפס אנריקה מעמד פופולרי בתחום המוזיקה הלטינית. בשנת 2001 הוציא את אלבומו "Escape" שזכה להצלחה רבה והציב את איגלסיאס בראש תחום המוזיקה הלטינית. השיר הזכור ביותר מאותו אלבום הוא השיר "Hero", שזכה להצלחה ענקית בעולם כולו.
בשנה האחרונה אנריקה הוציא את השיר "Subeme La Radio", שהגיע למיליארד צפיות ביוטיוב, הגיע לראש טבלאות מצעדי המוזיקה בכל העולם, ולפני כחודשיים זכה לגרסה בשפה העברית, בה לקח חלק הזמר הישראלי רותם כהן. יחממו את המופע: איתי לוי ובמהלך המופע רותם כהן ישיר בדואט עם אנריקה את המשותף שלהם.
עדכונים כל הזמן בעמוד הפייסבוק שלנו. עשו לנו לייק ותקבלו עדכונים חמים!
לוח הופעות אנריקה איגלסיאס
ההופעה של אנריקה איגלסיאס בישראל תתקיים בתאריך ה-27.5.2018, יום ראשון, בשעה 21:00, גני יהושע, פרק הירקון ת"א.
לוח מופעים
יום ראשון, 27.05.2018
שעת ההופעה:
21:00, פארק הירקון תל אביב. פתיחת שערים בשעה 17:00כרגע מתוכננת הופעה אחת, אך ייתכן ואם יהיה ביקוש רב לכרטיסים, תיפתח הופעה נוספת לבקשת הקהל. ההופעות של אנריקה ידועות בקצבם המהיר של מכירת הכרטיסים לסולד אאוט, והאם מפיקי המופע יקשיבו לבקשת הקהל בדרישה לעוד הופעה בישראל? אנו נעדכן בעמוד הפייסבוק שלנו - עקבו אחרינו והישארו מעודכנים.
מחירי כרטיסים לאנריקה איגלסיאס
מחירי הכרטיסים ינועו בין 285 ש"ח לבין 655 ש"ח, כאשר כרטיס לדשא יעלה 285 ש"ח, וכרטיס למתחם הגולדן רינג יעלה במחיר הגבוהה ביותר של 655 ש"ח. ישנם מבצעים דרך חברות כרטיסי האשראי השונות, עליהם תוכלו לקרוא בהמשך.
כרטיסים לאנריקה איגלסיאס בישראל
מכירת הכרטיסים תחל היום (יום שני) בשעה 18:00, כאשר חברי מועדון המעריצים של אנריקה איגלסיאס יוכלו לרכוש כרטיסים לפני כולם החל מהשעה 12:00.
רכישת הכרטיסים נעשית בצורה מאובטחת, ומתבצעת דרך האתר הבא, או בטלפון 9964*.
ראו גם: כרטיסים לבקסטריט בויז בישראל
חם מהתנור: מאלומה מגיע להופעה בחודש יוני 2018 בישראל! לפרטים לחצו כאן
מבצעים והנחות לכרטיסים
מבצעים והנחות לכרטיסים לאנריקה איגלסיאס מוצעים בחברות כרטיסי האשראי לאומי קארד ואמריקן אקספרס.
לקוחות לאומי קארד יהנו מהטבת רכישה מיוחדת ויוכלו לרכוש כרטיס לדשא במחיר של 225 ש"ח במקום 285 ש"ח, הנחה של 60 שקלים. לאומי קארד מאפשרים רכישה של כרטיס בודד או כרטיס זוגי במחיר ההנחה.
לקוחות אמריקן אקספרס נהנים במתחם ה-VIP, ומקבלים הטבה למתחם הגולדן רינג, כאשר יוכלו לרכוש כרטיס למתחם בהנחה של 100 ש"ח. זאת אומרת, לקוחות אמריקן אקספרס משלמים על כרטיס כניסה לגולדן רינג 555 ש"ח במקום 655 ש"ח.
שימו לב שההטבה באמריקן אקספרס דורשת נקודות מכרטיס האשראי. לכלל לקוחות אמריקן אקספרס בתוספת 490 נקודות להטבה. וללקוחות סנטוריון ופלטינה בתוספת 190 נקודות.
אנריקה איגלסיאס ורותם כהן
בשיאו של הגל הלטיני המחודש ששטף את העולם בקיץ האחרון, המשיך אגלסיאס לנפק להיטי ענק לרדיו ולמצעדים, ואף שחרר בקיץ האחרון את להיט הענק Sumbeme La Radio שנחשב לאחד מהלהיטים הגדולים של 2017, וזכה לגרסת שיתוף רשמית בעברית שהפכה ללהיט גדול ברדיו הישראלי עם רותם כהן.
בדצמבר 2017 האחרון, הזמין אנריקה איגלסיאס את הזמר הישראלי רותם כהן, לביצוע דואט משותף ללהיט "Subeme La Radio". כהן טס לקובה, שם צילם קליפ מיוחד בשיתוף עם אנריקה, וכמובן הקליט לשיר בית בעברית.https://www.youtube.com/watch?v=lPIY1-m5jmwאנו ממשיכים לעקוב מקרוב אחר ההופעה של אנריקה איגלסיאס בישראל. אנו נעדכן על הופעות נוספות, כרטיסים במחירים מיוחדים ועל מידע חם מהשטח. עקבו אחרינו בעמוד הפייסבוק שלנו, עשו לנו לייק והישארו מעודכנים.
את איגלסיאס מביאה לישראל קבוצת בלוסטון-לייב ניישן ישראל – גיא בסר ושי מור יוסף.
לאחר שמילא את היכל מנורה מבטחים בתוך 24 שעות פעמים ברציפות עד אפס מקום, אנריקה איגלסיאס חוזר לישראל והפעם לפארק הירקון גני יהושע למופע שיפתח את מופעי הפארק בישראל לקיץ 2018.
איגלסיאס שהוכתר כאמן הלטיני המוביל בעולם, עם למעלה מ-170 מיליון אלבומים וסינגלים שנמכרו ברחבי העולם, למעלה מ-150 להיטים שביצע, הפיק, או כתב, וכמי שלהיטיו כבשו את ראשי כל מצעדי הבילבורד האפשריים - יגיע לישראל במסגרת סיבוב ההופעות העולמי שלו.
איגלסיאס זכה לאין ספור הישגים ותארים. 14 מלהיטיו הגיעו למקום הראשון במצעד שירי הדאנס של הבילבורד – יותר מכל אמן גברי אחר. הוא האמן שרשם שיא של להיטים במקום הראשון, שכיכבו הכי הרבה זמן במצעד הלטיני של הבילבורד. מגזין הבילבורד הכניס אותו לרשימת אמני הדאנס קלאב המצליחים ביותר בכל הזמנים.
עם מעל ל-200 פרסים, ו-465 מועמדויות בשלל טקסים. בניהם, 23 פרסי בילבורד ו-36 פרסים בטקס הבילבורד הלטיני (מתוך 45 מועמדויות), 8 פרסי AMA (פרסי המוזיקה האמריקאית), פרס גראמי, 5 פרסי הגראמי הלטיני, 10 פרסי WMA (פרסי המוזיקה העולמית), 6 פרסי MTV והרשימה עוד ארוכה.בנוסף לאנריקה גלסיאס בישראל, בחודש מאי 2018 יגיעו לארץ להקת אלט ג'יי (Alt-j), במופע שיתקיים ב-29.6, שלושה ימים בלבד לאחר ההופעה של אנריקה בארץ. אלט ג'יי יגיעו להופעה בגני התערוכה בתל אביב, ויביאו עימם את להקת רביעיית הבנות Warpaint (וורפיינט), שיחממו את הבמה רגע לפני שאלט ג'יי יעלו להופיע. מכירת כרטיסים לאלט ג'יי בישראל החלה.
גם מאלומה מגיע להופעה נוספת ביוני 2018. מכירת הכרטיסים תחל בקרוב.
מה עוד מחכה לנו בקיץ 2018 בישראל? היכנסו ללוח הופעות קיץ 2018 ותגלו. המשיכו לעקוב אחרינו ונעדכן אתכם בהופעות הכי שוות שיהיו כאן כל השנה!סדר רשימת השירים שישיר אנריקה בהופעה:I'm a Freak
I Like How It Feels
Heartbeat
Duele el corazón
Bailamos
El perdedor
El baño
Be With You
Tired of Being Sorry
Escape
Tonight (I'm Fuckin' You)
Ring My Bells
Súbeme la radio
Hero
El perdón
Bailando
I Like It
Read the full article
1 note
·
View note
Text
בגדי המלך החדשים –מייצג אינטראקטיבי גיל מועלם דורון
The Emperor’s New Cloths Interactive Installation – For English see below
#gallery-0-5 { margin: auto; } #gallery-0-5 .gallery-item { float: left; margin-top: 10px; text-align: center; width: 20%; } #gallery-0-5 img { border: 2px solid #cfcfcf; } #gallery-0-5 .gallery-caption { margin-left: 0; } /* see gallery_shortcode() in wp-includes/media.php */
העבודה עוסקת במקורות להתבטאיות גזעניות והלך מחשבה אנטי-דמוקרטי ופשיסטי בחברה הישראלית. בסיס המייצב נעשה לאחר מחקר משווה של התבטאויות גזעניות של פוליטיקאים ורבנים ישראלים והתבטאויות גזעניות של חברי הקלו-קלאס- קלאן, בכירים נאצים, אל-קיידה, ודונלד טרמפ. ההתבטאויות עוסקות בטוהר הגזע ו/או האומה, בהפרדה אתנית או דתית, בזכויות על מקום מסויים והזכות להרג. הציטוטים הערוכים הופיעו במייצג בהשמטה על אמרם ובהשמטה של התייסות כלפי מושאם: ערבי, יהודי, שחור, מזרחי וכיוב. המייצג והמייצב נתנו ביטוי ויזואלי למכנה המשותף של התבטאויות אלו ולבסיס להגייתם. האתרים למייצג נבחרו לאחר שהעבודה נפסלה על ידי גלרייה ידועה בתל אביב ובעקבות התבטאיות של אחד מחברי חבר הנאמנים של מוזיאון תל אביב. האתרים הספציפיים נבחרו על מנת לבדוק את אפשריות ואי האפשרות של הצגת אמנות פוליטית-חברתית במוסד מוזיאלי, על כל המשתמע מכך והאפשרות (המוגבלת אף היא) להצגה אמנות טרנסגרסיבית במרחב הציבורי. המייצגים נעשו בשבוע בו הכריז משרד החינוך כי האיסור על התבטאויות גזעניות של תלמידים בבחינת הבגרות באזרחות הוסר. העבודה לוותה בייעוץ משפטי. המייצג נעשה ללא תמיכה של שום ארגון או מוסד כלשהו. אחד מהאובייקטים מהמייצב יוצג בתערוכת מרווחים, תערוכת מכירה למימון הוצאות משפטיות של ארגונים האנרכיסטים נגד הגדר וקואליציית הנשים למען שלום.
חלק א מקום: רחבת מוזיאון תל אביב לאמנות, אוקטובר 2017. אובייקטים: פסל מינוטאור מדיה מעורבת, מסכת קלו-קלאס-קלאן עשויה בחלקה מטלית, מסכת קרנף, שקי חול רקומים בחלקם עם הטקסטים מהמחקר המשווה. פעולה: האמן ישב ליד המייצג ורקם על הטקסטים על השקים תוך שיחה עם באיי המוזיאון. המייצג הסתיים עם סגירת המוזיאון.
חלק ב מקום: היכל העצמאות, שדרות רוטשילד 16, תל-אביב אובייקטים: מקל מטאטא צבוע על דגל ישראל, תלבושת קלו-קלאס-קלאן עשויה בחלקה מטלית, פתקים מעוכים עם הציטוטים מהמחקר המשווה. פעולה: האמן זרק את הפתקים על מדרגות היכל העצמאות, טאטא אותם למדרכה, שם בכיסי התלבושת שהיו מחוררים, עלה במדרגות תוך שיחרור הפתקים בשנית על המדרגות וטאטא אותם בשנית. עוברי אורח הוזמנו לפתוח את הפתקים ולנחש מי המצוטט ומיהם הסובייקטים של הציטוטים. הפעולה חזרה על עצמה עד הגעת המשטרה למקום.
חלק ג מתוכנן להערך בכיכר ציבורית מרכזית בלונדון בנובמבר
2017 The Emperor’s New Clothes – Interactive Installation / Performance
The work deals with the roots of anti-democratic, fascist and racist expression in Israeli society. This installation was motivated by racist comments made by Israelis, some of whom were Rabbis, in the past few years and comparing them to similar expressions made by Nazis in the 1930s, Ku Klux Klan members, Al-Qaeda leaders and Donald Trump. The quotes (see below) express issues such as the purity of the nation or race, ethnic or religious separation, the “natural” or religious rights for certain place, ethnic segregation, and the religious right to kill. The quotes appeared in the installation with the omissions of their subjects and of the persons who expressed them. The work gave a visual manifestation to the common denominator of these expressions and their foundation. The sites for the work were chosen after the installation was rejected from a well known gallery in Tel-Aviv and on the face of a threatening call to the artist from one of Tel-Aviv Museum of Art’s trustee. The sites have symbolic power or cultural importance in Israeli society and the intervention aimed to transgress the boundaries of these sites, and to exhibit the “ghosts” which haunt them. The interventions took place in the week in which it was revealed the Education Ministry had lifted the ban on racist expression by pupils in their Citizenship Studies final exam. Because of its nature the work was backed by a legal consultation. The work was not backed by any organisation or institute. One of the art objects used in the work was donated to Mirvahim sale exhibition to cover legal expenses for Anarchists Against the Wall and the Women’s Coalition for Peace. The Emperor’s New Clothes – Part 1: Location: Tel Aviv Museum of Art Square, October 2017. Objects: Minotaur statue (mixed media), Ku-Klux-Klan dress partly made from a Jewish prayer shawl (Tallit), Rhinoceros mask, sandbags partly sown with texts from the comparative research. Action: The artist sat next to the installation and embroidered the texts from the comparative research into the sand bags as he held conversations with the museum’s visitors. The intervention ended with the museum closure. The Emperor’s New Clothes – Part 2: Location: The Independence Hall, 16 Rothschild Blvd. Tel Aviv , October 2017. Objects: Painted broom with the Israeli Flag, Ku Klux Klan dress partly made with a Jewish prayer shawl (Tallit), crumpled notes with racist quotes. Action: The artist threw on the Independence Hall’s stairs crumpled notes and mopped them to the pavement below, put them into the costume’s bottomless pockets, went up again and continued mopping as he talked with passers-by. Passers-by who were interested in the action were invited to read the text in the crumpled notes and guess who the quotes were from and who they refer to. The action was repeated until the police arrived. The Emperor’s New Clothes – Part 3: The 3rd instalment of the performance will take place in Trafalgar Sq. London in November 2017.
הציטוטים כפי שהופיעו בעבודה.
The quotes as appeared in the work. For English translation see below.
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל וּבֵין אוֹר לְחֹשֶׁךְ וּבֵין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים וּבֵין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל מה שאנחנו נחלמים עליו זה השמירה והקיום של העם גזע והעם שלנו, העצמאות של ארץ אבותנו כדי שבני עמנו יוכלו למלא את התפקיד שבורא עולם הטיל עלינו אך מצבם הרוחני והאינטלקטואלי שלהם כל כך נמוך שהם יורידו את רמת התרבות כאן. במספרים קנטים הם עשויים להיות מועלים מאוד. יש להם יכולת פיזית והם יכולים, לא כמנו, להסתפק במועט. המטרה צריכה להיות החדרת רוח מערבית, ולא להניח להם לגרור אותנו לתוך מזרחיות בלתי־טבעית. גזע שלא ידענו כמותו. מדובר באנשים פרימיטיביים ביותר. רמת השכלתם גובלת בבערות גמורה, וגרוע מזה, הם חסרים לגמרי את היכולת לקלוט משהו רוחני והם עצלני יש כאן שני עמים שאין ביניהם שום דבר במשותף; אלה באים מהתרבות הגבוהה ביותר שישנה ואלה באים מהמערות בניגוד לי, הם יכולים להסתפק במועט. הם אוהבים שמעבידים אותם בפרך אין לנו שום דבר משותף עם מה שמכונה “המזרח”, ותודה לאל…צריך לטאטא באופן יסודי מתוכנו כל עקבה של מזרחיות כאשר אלוהים נתן לך אותם ואתה הכנעת אותם אתה חייב להרוס אותם באופן טוטאלי. לא תעשה כל עסקה איתם ולא תרחם עליהם התנך הוא המדנט שלנו אנחנו לא נכנע לשיטה של זכויות האדם האוניברסליות צריך לסיים עם הקונספציה הליברלית וההומנית בשיטה המתאימה לקהילה שלנו ונטועה באדמה הזו ובדם שלנו האנשים שלנו צריכים להיות משוחררים מהכבלים הללו כדאי שהארץ שלנו תיהיה שוב עצמאית לבנות את עתידה יש לנו בעיה דמוגרפית הם סרטן בגוף שלנו אנחנו רק רוצים להיות לבד, לא רוצים אותם בסביבה כאן ואנחנו לא צריכים אותם. לא רוצים אותם במדינה ובחברה שלנו. אנחנו לא רוצים להרוג אותם, אנחנו רק רוצים שהם יעזבו כאן וילכו למקום אחר. אל תיהיו מולכים שולל, אי אפשר להיפטר מסרטן בלי להרוג את הגורם לו, בלי להרוג את מי שהביא אותו. הזיהום לא יפסיד עד שנפטר מהם. אנחנו צריכים לנקות את הארץ שלנו מהאנשים האלו השטן מתעתע בנו הוא אומר שאם אתה נגד נישואין מעורבים אתה גזעני, השטן מנסה להשמיד את האנשים שלנו מטרת השטן היא לגרום לנו להפר את החוק האלוהי שאוסר על עירוב עם אנשים אחרים עם חיוך שטני הנוער הזה עורב לבחורות תמימות כדי לפתות אותן ולגנוב אותן מהעם שלה. הפתרון היחיד למניעת התופעה הוא ליצור הבדלה בבתי הספר מחנכים את ילדינו ששויון הוא ערך עליון, ולא מעזים לדבר על הבדלה.. אם אנחנו מחנכים שכולם שווים, למה שלא יהיו נשואין מעורבים? יחסים אינטימים ובודאי נישואין מעורבים נתפסים על ידי חלק גדול באוכלוסיה כאיום על הזהות שלנו. לבני נוער במקרים רבים יש ראיה רומנטית והם לא לוקחים בחשבון את השמירה על הזהות הלאומית והאתנית של העם כל מי שנישא מחוץ לעמנו הוא בחזקת המתים. החוק שמאפשר לנו הריגה של נשים וילדים כדי להגן אל אחינו הוא חשוב יש מצבים שבהם אפשר להרוג חפים מפשע והריגה זו כדאית לנו. למשל להרוג את התינוקות של האוייבים שלנו. אמנם הם חפים מפשע אבל זה יכאיב ויזיק לאויבנו אני ההרוג אותם ואחרי כן את משפחותיהם הם כולם לוחמי אוייב ודמם בראשם וזה כולל את האמהות שלהם. הם צריכים ללכת בעקבות ילדהם ואין שום דבר צודק יותר מכך. Blessed art thou, God, our Lord, King of the Universe Who distinguishes Holiness from the everyday, Light from dark, Israel from the nations, The seventh day from the six workdays. Blessed art thou, God, Who distinguishes holiness from the everyday. “I am the Lord thy God which have separated you from other people” “the only solution is to make a separation. If we educate that everybody is equal so there is no reason for mix-religion marriage. We are in an absurd situation where the state does not allow for separation.” “What we must fight for is to safeguard the existence and reproduction of our race and our people, the sustenance of our children and the purity of our blood, the freedom and independence of the fatherland, so that our people may mature for the fulfilment of the mission allotted it by the creator of the universe” “Intimate relations between them and us and certainly the option of formalizing them through marriage and having a family…is perceived by large segments of society as a threat to a separate identity. Young people of adolescent age tend to romanticize and don’t, in many cases, have the systemic vision that includes considerations involving maintaining the national-ethnic identity of the people…” “…and when the Lord your God has delivered them over to you and you have defeated them, then you must destroy them totally. Make no treaty with them, and show them no mercy.” “The bible is our mandate” “…our people be set free, that these chains be burst asunder, that our great country be once again captain of her soul and master of her destinies…“ We “should not continue, and I say here, it will not continue to bow down to the system of individual rights interpreted in a universal way…” We should “abolish the liberalistic and humanistic concepts to substitute them with the folk community, rooted in the soil and bound together by the bond of its common blood.” “I think that there is every chance that the people will see that this is really their chance to get power back…Time for freedom folks is what I would say.” They “are cancer in our body” “They are Cancer in our body. There is no co-existence with Cancer. Cancer you must remove otherwise you are dead.” “Don’t be misled into thinking you can fight a disease without killing the carrier, without destroying the bacillus. Don’t think you can fight racial tuberculosis without taking care to rid the nation of the carrier of that racial tuberculosis. This contamination will not subside, this poisoning of the nation will not end, until the carrier himself has been banished from our midst.” “… We need to clean our land of these people” “What we really want to do is to be left alone. We don’t want them around. We don’t need them around. We simply want our own country and our own society.” “I don’t want to kill any of them, I just want them to leave this place to somewhere else” “This minority is not a problem in the territories, but in our country. We have, in our country, a demographic problem.” “The devil is toying with us… he says that if you are against mixed race marriage you are racist… The devil is trying to exterminate our people…” “Satan’s goal is to have us violate our Heavenly Father’s law on mixing our seed with the other people of the world” “With satanic joy in his face, this youth lurks in wait for the unsuspicious girl whom he plans to seduce, adulterating her blood and removing her from the bosom of her own people. They use every possible means to undermine the racial foundations of a subjugated people.” “anybody who marry out of us is if he died” “A verdict of great importance about the permissibility of killing women and children to repel the danger of killing and violation of the brothers” “I would knock the hell out of ISIS… [and] when you get these terrorists, you have to take out their families” “There are situations that we would like, purposely, to kill innocents, and their killing is beneficial for us indeed. For example, killing the babies of our enemies.. Though they are innocent, killing them helps us to harm and hurt our enemy” “They are all enemy combatants, and their blood shall be on all their heads. Now this also includes the mothers of the martyrs, who send them to hell with flowers and kisses. They should follow their sons, nothing would be more just. They should go, as should the physical homes in which they raised the snakes. Otherwise, more little snakes will be raised there.” “The commandment “Thou shalt not kill” is not relevant to the killing of them”
The Emperor’s New Cloths בגדי המלך החדשים –מייצג אינטראקטיבי גיל מועלם דורון The Emperor's New Cloths Interactive Installation – For English see below…
0 notes
Text
סנהדרין ע״ט, ב׳
תורה וסדריה(סנהדרין ע״ט, ב׳).
בהקדמותיהם לספריהם תיארו את גודל היגיעה שנתייגעו בחבור ספריהם. לדוגמה נעטט כמ ה
מהם:
המהרש״ל, בהקדמתו לספרו ״ים של שלמה״ על מס׳ גיטין, כותב: ״...לפעמים שבוע אחד
ישבתי משתומם בדמיון השכל עד שיגעתי ומעאתי שורש העניין... דרשתי וחקרתי היטב בשב ע
חקירות ובשבע בדיקות אחר כל מקור ומחעב ההלכה בתכלית היגיעה והעיון ובמעוט שינה...״
הש״ך כותב בהקדמתו: ״... באמת ובתמים טרחתי טרחות הרבה וכמה יגיעות יגעתי לא
עסקתי בשום עסק אחר, לא נתתי שינה לעיני ותנומה לעפעפי שנים רבות עד אשר הוצאתי מכ ח
אל הפועל מחשבתי, ובררתי ושקלתי הכל בכף המאזנים וחזרתי על כל הצדדים, וצדי הצדדים
לא פעם אחת ושתים כי אם מאה פעמים ואחת... ומי שלא היה אתי עמי במחיצתי, לא יאמין כ י
יסופר לו מגודל תלאה שהיתה עלי בחפוש בים התלמוד והפוסקים..״
״הפרי חדש״ כותב בהקדמתו: ״...וכמה טרחות ויגיעות יגעתי ומצאתי, האמן כי כמע ט
שינה לעיני לא נתתי, ומעפעפי תנומה נדרתי, וטעם שינה לא טעמתי...״.
22
״הפני יהושע״ כותב בהקדמתו: ״ועתה אחלה נא פני הקורא מתוך הספר לבל יהא נבהל
להשיב כי אם אחר העיון היטב... ברוב הדברים היתה לי יגיעה רבה לא יום ולא יומיים כ״א
לעתים מזומנים אף חודש ימים בעיון סוגיה אחת...״
ובהקדמה לביאור הגר״א ל״סיפרא דצניעותא״ כתב תלמידו רבי חיים מוולוזין: ...וכמ ה
יגיעות יגע זה האדם הגדול בענקים, לא יאומן כי יסופר עד שהוציא כל עניין לאור ברור... אף כ י
היו ידיו רב לו ברוחב שכלו ועומק בינתו המלאה לה דעת מכמה דורות שלפניו, עם כל זאת לא
היה סמוך לבו הטהור בזה עד אשר שקלו במאזני שכלו, שכל הקודש, כמה מאות פעמים וביגיעה
נוראה ולא אכל ולא שתה כמה ימים ולילות ותרד שנתו מעיניו...״.
בחסות ילקוט יוסף
ושגורה היתה בפיו הק׳, אשר להבין דברי הזהר הק׳ והתיקונים לאמיתן, בלתי אפשרי, אם לא
אחר גודל היגיעה, על כל ענין ומאמר כמה שבועות ... ״
וסיפר לתלמידו הגר״ח מוולוזין, שפעם יגע יגיעות רבות, על הבנת מאמר אחד בזוהר הק ׳
בענינא דר״ח, במשך י״ב שבועות, ולא עלה בידו לפרשו לאמיתו, עד שפעם ביום ראש חודש
בעומדו להתפלל תפילת ר״ח, בפעם אחת נפל במחשבתו פירוש המאמר בשבעה אופנים. (שם)
ועוד סיפר לגר״ח, שפעמים רבות השכימו לפתחו מגידים מהשמים שרצו למסור לו סודות
מהתורה, ללא שום עמל, ואחד המגידים אף הפציר בו מאד , וענה להם שאינו חפץ בהשגות ע״י
מלאכים ומגידים, שלא עמל עליהם בעצמו. וכן העיד הגר״ח, שהגאון שלחו לאחיו מוהר״ש זלמן,
שלא יקבל שום מלאך מגיד שיבוא אצלו.
וגדולה מזו היה אומר כי אף מה שהנשמה משגת השגות, נפלאות ונוראות, בשינה, ע״י עלי ת
נשמה, בשעשוע העליון במתיבתין עילאין, אינו נחשב אצלו כ״ב לעיקר גדול, והעיקר מ ה
שהאדם משיג בזה העולם ע״י עמל ויגיעה ... ובזה עושה נחת רוח ליוצרו ית״ש. (שם)
ובדרכו של הרב הגדול הלך התלמיד הגדול וכך מספר בנו של הגר״ח :
... ולא נפלאת היא שזכה וזכה את הרבים. כי מנעוריו נשא עולה של תורה בשקידה נפלאה .
ובהיותו למעלה מבר אדביסד. קבע למודו עם אחיו הגדול הגאון מהו׳ שמחה ז״ל. והוו גרסי
יממא ולילי. וזקנינו ספרו לנו. שכאשר לא הוה להון אור הגר מצוי, אור הלבנה הוא יפה להון
לגירסא דלילא. וקבלו אז דרכה של תורה מרב רבנן גאון הגאונים ארי׳ קבעי עלאה רבנא ארי ה
ליב נ״ע, בעל שאגת אריה... (נפש החיים, הקדמת בן המחבר)
23
ועד כדי כך העריכו גדולי ישראל והחשיבו את נחיצות העמל בתורה עד שאם זכו להגי ע
בקלות לסברא נכונה, היו מפקפקים בכך.
רבי איסר זלמן מלצר נהג לומר שמרבי ב ת ך בער ליבוביץ אפשר היה ללמוד שאמיר ת
סברא אינה דבר קל אלא צריך לעמול הרבה עבורה. חתנו רבי ראובן גרוזובסקי הוסיף: של א
היתה דעתו, של רבי ברוך בער, נוחה מחידושיו שהעלה בחריפותו, משום שהם באו בעיקר מחמ ת
חריפות שכלו ולא היה אומרם בישיבה אלא היה אומר רק ממה שעלה בידו ברוב עמל ויגיעה...
ומטעם זה עמל לשעבד את שכלו שיבין כפי האמת המסורה ולא לברר את האמת עפ״י שכל ו
(בהקדמה לברכת שמואל).
ועוד ספרו עליו שכשתירץ קושיא אחת בהברקה שנצנצה במוחו מבלי להתיגע התמרמר ע ל
0 notes
Text
תורה וסדריה
תורה וסדריה(סנהדרין ע״ט, ב׳).
בהקדמותיהם לספריהם תיארו את גודל היגיעה שנתייגעו בחבור ספריהם. לדוגמה נעטט כמ ה
מהם:
המהרש״ל, בהקדמתו לספרו ״ים של שלמה״ על מס׳ גיטין, כותב: ״...לפעמים שבוע אחד
ישבתי משתומם בדמיון השכל עד שיגעתי ומעאתי שורש העניין... דרשתי וחקרתי היטב בשב ע
חקירות ובשבע בדיקות אחר כל מקור ומחעב ההלכה בתכלית היגיעה והעיון ובמעוט שינה...״
הש״ך כותב בהקדמתו: ״... באמת ובתמים טרחתי טרחות הרבה וכמה יגיעות יגעתי לא
עסקתי בשום עסק אחר, לא נתתי שינה לעיני ותנומה לעפעפי שנים רבות עד אשר הוצאתי מכ ח
אל הפועל מחשבתי, ובררתי ושקלתי הכל בכף המאזנים וחזרתי על כל הצדדים, וצדי הצדדים
לא פעם אחת ושתים כי אם מאה פעמים ואחת... ומי שלא היה אתי עמי במחיצתי, לא יאמין כ י
יסופר לו מגודל תלאה שהיתה עלי בחפוש בים התלמוד והפוסקים..״
״הפרי חדש״ כותב בהקדמתו: ״...וכמה טרחות ויגיעות יגעתי ומצאתי, האמן כי כמע ט
שינה לעיני לא נתתי, ומעפעפי תנומה נדרתי, וטעם שינה לא טעמתי...״.
22
״הפני יהושע״ כותב בהקדמתו: ״ועתה אחלה נא פני הקורא מתוך הספר לבל יהא נבהל
להשיב כי אם אחר העיון היטב... ברוב הדברים היתה לי יגיעה רבה לא יום ולא יומיים כ״א
לעתים מזומנים אף חודש ימים בעיון סוגיה אחת...״
ובהקדמה לביאור הגר״א ל״סיפרא דצניעותא״ כתב תלמידו רבי חיים מוולוזין: ...וכמ ה
יגיעות יגע זה האדם הגדול בענקים, לא יאומן כי יסופר עד שהוציא כל עניין לאור ברור... אף כ י
היו ידיו רב לו ברוחב שכלו ועומק בינתו המלאה לה דעת מכמה דורות שלפניו, עם כל זאת לא
היה סמוך לבו הטהור בזה עד אשר שקלו במאזני שכלו, שכל הקודש, כמה מאות פעמים וביגיעה
נוראה ולא אכל ולא שתה כמה ימים ולילות ותרד שנתו מעיניו...״.
ושגורה היתה בפיו הק׳, אשר להבין דברי הזהר הק׳ והתיקונים לאמיתן, בלתי אפשרי, אם לא
אחר גודל היגיעה, על כל ענין ומאמר כמה שבועות ... ״
בחסות תיקים לספר תורה
וסיפר לתלמידו הגר״ח מוולוזין, שפעם יגע יגיעות רבות, על הבנת מאמר אחד בזוהר הק ׳
בענינא דר״ח, במשך י״ב שבועות, ולא עלה בידו לפרשו לאמיתו, עד שפעם ביום ראש חודש
בעומדו להתפלל תפילת ר״ח, בפעם אחת נפל במחשבתו פירוש המאמר בשבעה אופנים. (שם)
ועוד סיפר לגר״ח, שפעמים רבות השכימו לפתחו מגידים מהשמים שרצו למסור לו סודות
מהתורה, ללא שום עמל, ואחד המגידים אף הפציר בו מאד , וענה להם שאינו חפץ בהשגות ע״י
מלאכים ומגידים, שלא עמל עליהם בעצמו. וכן העיד הגר״ח, שהגאון שלחו לאחיו מוהר״ש זלמן,
שלא יקבל שום מלאך מגיד שיבוא אצלו.
וגדולה מזו היה אומר כי אף מה שהנשמה משגת השגות, נפלאות ונוראות, בשינה, ע״י עלי ת
נשמה, בשעשוע העליון במתיבתין עילאין, אינו נחשב אצלו כ״ב לעיקר גדול, והעיקר מ ה
שהאדם משיג בזה העולם ע״י עמל ויגיעה ... ובזה עושה נחת רוח ליוצרו ית״ש. (שם)
ובדרכו של הרב הגדול הלך התלמיד הגדול וכך מספר בנו של הגר״ח :
... ולא נפלאת היא שזכה וזכה את הרבים. כי מנעוריו נשא עולה של תורה בשקידה נפלאה .
ובהיותו למעלה מבר אדביסד. קבע למודו עם אחיו הגדול הגאון מהו׳ שמחה ז״ל. והוו גרסי
יממא ולילי. וזקנינו ספרו לנו. שכאשר לא הוה להון אור הגר מצוי, אור הלבנה הוא יפה להון
לגירסא דלילא. וקבלו אז דרכה של תורה מרב רבנן גאון הגאונים ארי׳ קבעי עלאה רבנא ארי ה
ליב נ״ע, בעל שאגת אריה... (נפש החיים, הקדמת בן המחבר)
23
ועד כדי כך העריכו גדולי ישראל והחשיבו את נחיצות העמל בתורה עד שאם זכו להגי ע
בקלות לסברא נכונה, היו מפקפקים בכך.
רבי איסר זלמן מלצר נהג לומר שמרבי ב ת ך בער ליבוביץ אפשר היה ללמוד שאמיר ת
סברא אינה דבר קל אלא צריך לעמול הרבה עבורה. חתנו רבי ראובן גרוזובסקי הוסיף: של א
היתה דעתו, של רבי ברוך בער, נוחה מחידושיו שהעלה בחריפותו, משום שהם באו בעיקר מחמ ת
חריפות שכלו ולא היה אומרם בישיבה אלא היה אומר רק ממה שעלה בידו ברוב עמל ויגיעה...
ומטעם זה עמל לשעבד את שכלו שיבין כפי האמת המסורה ולא לברר את האמת עפ״י שכל ו
(בהקדמה לברכת שמואל).
ועוד ספרו עליו שכשתירץ קושיא אחת בהברקה שנצנצה במוחו מבלי להתיגע התמרמר ע ל
0 notes
Text
תורה וסדריה(סנהדרין ע״ט, ב׳)
תורה וסדריה(סנהדרין ע״ט, ב׳).
בהקדמותיהם לספריהם תיארו את גודל היגיעה שנתייגעו בחבור ספריהם. לדוגמה נעטט כמ ה
מהם:
המהרש״ל, בהקדמתו לספרו ״ים של שלמה״ על מס׳ גיטין, כותב: ״...לפעמים שבוע אחד
ישבתי משתומם בדמיון השכל עד שיגעתי ומעאתי שורש העניין... דרשתי וחקרתי היטב בשב ע
חקירות ובשבע בדיקות אחר כל מקור ומחעב ההלכה בתכלית היגיעה והעיון ובמעוט שינה...״
הש״ך כותב בהקדמתו: ״... באמת ובתמים טרחתי טרחות הרבה וכמה יגיעות יגעתי לא
עסקתי בשום עסק אחר, לא נתתי שינה לעיני ותנומה לעפעפי שנים רבות עד אשר הוצאתי מכ ח
אל הפועל מחשבתי, ובררתי ושקלתי הכל בכף המאזנים וחזרתי על כל הצדדים, וצדי הצדדים
לא פעם אחת ושתים כי אם מאה פעמים ואחת... ומי שלא היה אתי עמי במחיצתי, לא יאמין כ י
יסופר לו מגודל תלאה שהיתה עלי בחפוש בים התלמוד והפוסקים..״
״הפרי חדש״ כותב בהקדמתו: ״...וכמה טרחות ויגיעות יגעתי ומצאתי, האמן כי כמע ט
שינה לעיני לא נתתי, ומעפעפי תנומה נדרתי, וטעם שינה לא טעמתי...״.
22
״הפני יהושע״ כותב בהקדמתו: ״ועתה אחלה נא פני הקורא מתוך הספר לבל יהא נבהל
להשיב כי אם אחר העיון היטב... ברוב הדברים היתה לי יגיעה רבה לא יום ולא יומיים כ״א
לעתים מזומנים אף חודש ימים בעיון סוגיה אחת...״
ובהקדמה לביאור הגר״א ל״סיפרא דצניעותא״ כתב תלמידו רבי חיים מוולוזי��: ...וכמ ה
יגיעות יגע זה האדם הגדול בענקים, לא יאומן כי יסופר עד שהוציא כל עניין לאור ברור... אף כ י
היו ידיו רב לו ברוחב שכלו ועומק בינתו המלאה לה דעת מכמה דורות שלפניו, עם כל זאת לא
היה סמוך לבו הטהור בזה עד אשר שקלו במאזני שכלו, שכל הקודש, כמה מאות פעמים וביגיעה
נוראה ולא אכל ולא שתה כמה ימים ולילות ותרד שנתו מעיניו...״.
ושגורה היתה בפיו הק׳, אשר להבין דברי הזהר הק׳ והתיקונים לאמיתן, בלתי אפשרי, אם לא
אחר גודל היגיעה, על כל ענין ומאמר כמה שבועות ... ״
וסיפר לתלמידו הגר״ח מוולוזין, שפעם יגע יגיעות רבות, על הבנת מאמר אחד בזוהר הק ׳
בענינא דר״ח, במשך י״ב שבועות, ולא עלה בידו לפרשו לאמיתו, עד שפעם ביום ראש חודש
בעומדו להתפלל תפילת ר״ח, בפעם אחת נפל במחשבתו פירוש המאמר בשבעה אופנים. (שם)
ועוד סיפר לגר״ח, שפעמים רבות השכימו לפתחו מגידים מהשמים שרצו למסור לו סודות
מהתורה, ללא שום עמל, ואחד המגידים אף הפציר בו מאד , וענה להם שאינו חפץ בהשגות ע״י
מלאכים ומגידים, שלא עמל עליהם בעצמו. וכן העיד הגר״ח, שהגאון שלחו לאחיו מוהר״ש זלמן,
שלא יקבל שום מלאך מגיד שיבוא אצלו.
ספר תורה תיקים
וגדולה מזו היה אומר כי אף מה שהנשמה משגת השגות, נפלאות ונוראות, בשינה, ע״י עלי ת
נשמה, בשעשוע העליון במתיבתין עילאין, אינו נחשב אצלו כ״ב לעיקר גדול, והעיקר מ ה
שהאדם משיג בזה העולם ע״י עמל ויגיעה ... ובזה עושה נחת רוח ליוצרו ית״ש. (שם)
ובדרכו של הרב הגדול הלך התלמיד הגדול וכך מספר בנו של הגר״ח :
... ולא נפלאת היא שזכה וזכה את הרבים. כי מנעוריו נשא עולה של תורה בשקידה נפלאה .
ובהיותו למעלה מבר אדביסד. קבע למודו עם אחיו הגדול הגאון מהו׳ שמחה ז״ל. והוו גרסי
יממא ולילי. וזקנינו ספרו לנו. שכאשר לא הוה להון אור הגר מצוי, אור הלבנה הוא יפה להון
לגירסא דלילא. וקבלו אז דרכה של תורה מרב רבנן גאון הגאונים ארי׳ קבעי עלאה רבנא ארי ה
ליב נ״ע, בעל שאגת אריה... (נפש החיים, הקדמת בן המחבר)
23
ועד כדי כך העריכו גדולי ישראל והחשיבו את נחיצות העמל בתורה עד שאם זכו להגי ע
בקלות לסברא נכונה, היו מפקפקים בכך.
רבי איסר זלמן מלצר נהג לומר שמרבי ב ת ך בער ליבוביץ אפשר היה ללמוד שאמיר ת
סברא אינה דבר קל אלא צריך לעמול הרבה עבורה. חתנו רבי ראובן גרוזובסקי הוסיף: של א
היתה דעתו, של רבי ברוך בער, נוחה מחידושיו שהעלה בחריפותו, משום שהם באו בעיקר מחמ ת
חריפות שכלו ולא היה אומרם בישיבה אלא היה אומר רק ממה שעלה בידו ברוב עמל ויגיעה...
ומטעם זה עמל לשעבד את שכלו שיבין כפי האמת המסורה ולא לברר את האמת עפ״י שכל ו
(בהקדמה לברכת שמואל).
ועוד ספרו עליו שכשתירץ קושיא אחת בהברקה שנצנצה במוחו מבלי להתיגע התמרמר ע ל
0 notes
Last Seen Blogs
bridgingtranslation
Bridging Translation
ahordeofwasps
Greetings Fellow Human!
favorablehorseofskinnycave
untitled
0111-1
CALEIGH BIRRELL