#נולד | Explore Tumblr Posts and Blogs

rabash-maamarim · 17 days

Text

מי שחיזק לבו

תשמ"ה - מאמר כ' 1985 - מאמר 20

בזהר בשלח (ובהסולם דף נ"ה אות קפ"ו) כתוב שם וזה לשונו, "ואמר רבי יצחק לא מצינו מי שחזק את לבו לפני הקב"ה כפרעה. אמר רבי יוסי, הרי סיחון ועוג חזקו גם כן את לבם. אמר לו אינו כן, הם חזקו את לבם כנגד ישראל אבל כנגד הקב"ה לא חזקו את לבם, כמו שחיזק פרעה את רוחו כנגדו, שהיה רואה גבורותיו ולא היה שב", עד כאן לשונו.

ויש להבין, מהו ההבדל שהם לא חזקו את לבם לפני הקב"ה, או שחיזקו את לבם נגד ישראל, הלא כל השנאה שיש לגויים נגד עם ישראל, הוא רק מטעם שהם עם של הקב"ה, כמו שאמרו חז"ל, (שבת פ"ט) "מאי הר סיני, שירדה שנאה לעכו"ם".

ולגופו של ענין, היינו בקשר לשנאת ישראל, הנה פרעה היה שונא את עם ישראל ורצה לשעבד אותם, ומשה בא בשליחות הקב"ה, אז לא רצה לשמוע, ואמר "מי ה' אשר אשמע בקולו", וסיחון ועוג גם להם היה שינאת ישראל. ומאי ההבדל לגבי ישראל, הסיבה, משום מה שונאים את ישראל, אם מטעם התחזקו את לבם, סיחון ועוג, שעם ישראל לא חשוב לכן שונאים אותם, או מטעם שהתחזקו את לבם נגד ה', שה' לא חשוב בעיניו לכן יש לו שנאה לעם ישראל. אם כן מה הוא ההבדל, לגבי ישראל.

ויש לפרש המאמר של הזהר הנ"ל על דרך העבודה. אנו צריכים לדעת, שיש שני מפריעים, שעומדים נגד האדם ולא נותנים לעבור את המחסום, להגיע לאהבת ה', היות שהאדם נולד עם רצון לקבל לעצמו, ואינו מסוגל לעשות שום דבר בלי כדאיות, היינו שהאדם יכול לוותר על קבלה עצמית, בכדי להשפיע משהו, למישהו, אם זה נותן לו סיפוק נפשי, אז הוא יכול לוותר על קבלה עצמית, לדוגמא, האדם מסוגל לעבוד בשביל אדם חשוב, אם נגיד כשבא אדמו"ר מליבאויץ' לשדה תעופה עם מיזוודה, ונתן לאחד מהחסידים שלו, והוא נותן לו שכר טרחה 100 דולר. בטח שהחסיד לא רוצה לקבל שכר טרחא מן הרבי והוא מחזיר לו, אז הרבי שואל אותו, מדוע אתה לא רוצה לקבל, אם זה פחות מידי שילמתי לך עבור הטרחא, הלא סבל פשוט אם הייתי נותן לו 10 דולר, בטח שהיה שבע רצון, אם כן מדוע אתה לא רוצה לקבל. אז החסיד השיב לו, זה שיש לי זכיה לשמש את הרבי, שווה יותר מכל הון דעלמא שהרבי יתן לי.

רואים אנו, שבעבור אדם חשוב, האדם מסוגל לעבוד בלי שום תמורה. ומשום זה כשבא האדם לעסוק בתורה ומצות בעמ"נ להשפיע, בטח שהאדם יכול לוותר על אהבה עצמית לטובת הבורא. מה עושה אז המפריע לעבודת ה', שהאדם לא יוכל ללכת בדרך ה', הוא עושה אז פעולה אחת, היינו שלא נותן להאדם לצייר את גדלות וחשיבות ה'. נמצא, שכל החוזק שיש לסטרא אחרא הוא נגד ה', והוא אומר לו, אני יודע שאתה בעל כח גדול, היינו שאתה יכול להתגבר על התאוות שלך לא כמו אנשים חלושי אופי רכי הלב, אלא אתה אמיץ שבגבורים, אלא כל מה שאתה לא הולך בדרך האמת הוא, משום שלא כל-כך חשוב את המטרה, שאתה צריך לבטל את עצמך בשביל זה. ואם כח זה הוא מפריע לו להגיע להמטרה.

וזהו שאומר הזהר בשם רבי יצחק, "לא מצאנו מי שחזק לבו לפני הקב"ה כפרעה". היינו שלא החשיב את ה', ואמר "מי ה' אשר אשמע בקולו", שזה הוא המפריע הראשון.

והמפריע השני הוא, כי בזמן שהוא רואה שהאדם התגבר על טענותיו, והולך למעלה מהדעת, ולא מסתכל מה שהוא אומר לו, אז בא בטענה נגד ישראל, זאת אומרת, זה שרוצה ללכת בדרך ה', הוא נקרא ישר-אל, שהוא בחינת ישר - לאל, היינו שכל המעשים שהוא עושה, הוא רוצה שזה יעלה ישר לאל, ולא רוצה שיהיה כוונה אחרת, לכן מה עושה המפריע השני, הוא משפיל את בחינת ישראל שבו, ואומר לו, הישראל שבקרבך הוא חלש מאוד, הן בכשרון והן בכח התגברויות, הלא אתה חלש אופי, הדרך הזה, שאתה רוצה ללכת בו, שהוא שכל המעשים יהיה רק לשם שמים, זה יכולים לדרוש מבחינת ישראל שיש בו כל התכונות המתאימות לזה, היינו שהיה לו חינוך טוב, ובעל כשרון, והוא אמיץ לב, שיכול להילחם עם הרע שבקרבו, הוא יכול ללכת בדרך הזה, ולא אתה. נמצא, במה הוא מפריע לו, הוא כבר לא מדבר עמו בקשר להחשיבות המטרה, כמו טענת פרעה, שהוא היה חולק על חשיבות המטרה. אלא שאומר לו, המטרה היא חשובה מאוד, אלא אתה לא חשוב שתוכל ללכת בדרך גבוה כזה, ועל כן לך בתלם של כל הכלל, ואין אתה צריך להיות יוצא מהכלל, ורק דרך זה שייך לך.

וכעין זה מצאנו בזהר (שלח ובהסולם דף כ"ב אות ס"ג) אצל המרגלים, וזה לשונו, "וישובו מתור הארץ, וישובו, היינו שחזרו לצד הרע, וחזרו מדרך האמת, שאמרו מה יצא לנו, עד היום לא ראינו טוב בעולם, עמלנו בתורה, והבית ריקם, ולעולם ההוא מי יזכה, ומי יבוא לתת לתוכו, מוטב לנו שלא היינו יגעים כל כך, הרי עמלנו ולמדנו כדי לדעת חלק עולם ההוא, כמו שיעצת לנו. וגם זבת חלב ודבש הוא, טוב הוא עולם העליון ההוא, כמו שידענו בתורה. אבל מי יכול לזכות בה. אפס כי עז העם, עז הוא העם שזכה לעולם ההוא, שלא החשיב כל העולם כלל, לעסוק בו, כדי שיהיה לו עשירות גדולה, מי הוא שיוכל לעשות כן שיזכה בה. אפס כי עז העם. ועשיר יענה עזות, וגם ילידי הענק ראינו שם, דהיינו שצריכים גוף חזק גבור כארי, משום שהתורה מתשת כוחו של אדם".

נמצא, טענת המרגלים לפי מה שהזהר מפרש הוא, של אי חשיבות של ישראל, כמו שביארנו, שהוא כמו טענת המפריע הב', זאת אומרת, שכל החיזוק הוא כנגד ישראל.

ובזה יכולים לפרש ההבדל בין טענת פרעה שחיזק לבו נגד ה', לטענת סיחון ועוג, שהחזיקו לבם נגד ישראל. פרעה שאמר "מי ה' אשר אשמע בקולו", זהו שכל כוחו היה למעט את חשיבות של ה', כנ"ל שהוא המפריע הא', וסיחון ועוג הם החזיקו לבם נגד ישראל, היינו למעט את חשיבות של ישראל כנ"ל, שהוא כנגד המפריע הב'.

ולזה, היינו לכל אלו הטענות, אין עצה אחרת אלא ללכת בדרך האמונה למעלה מהדעת, ולא להסתכל על טענות שלהם, אלא לבטוח בה' שהוא יכול לעזור לכולם ואין שום כח שיכול להתנגד לכוחו של הקב"ה, לכן לבטוח בה' שהוא יעזור.

וכעין זה מצאנו בזהר (בשלח דף נ"ה, ובהסולם אות קפ"ז) וזה לשונו, "אמר רבי יהודה, אמר רבי יצחק, פרעה היה חכם יותר מכל מכשפיו, ובכל הצד שלהם לא ראה שיהיה גאולה לישראל, ופרעה לא חשב, שיש קשר אחר של אמונה, השולט על כל הכוחות של הס"א, ועל כן היה מחזק את לבו".

נמצא לפי דברי הזהר, שענין פרעה הוא בתוך הדעת, שמצד השכל אין שום אפשרות לצאת משליטתם אלא רק בכח אמונה למעלה מהדעת, שכח זה מבטל כל הכוחות שישנם בעולם.

מקור

#רב''ש #הרב''ש #rabash #כתבי מקובלים #כתבי מקור

2 notes · View notes

a7david · 5 months

Text

You are three years old and you have a brother. He got a name from the Bible, just like yours. You are three years old and from now on you're gonna love him more than anyone.

אתה בן שלוש ויש לך אח. הוא קיבל שם מהתנ"ך, ממש כמוך. אתה בן שלוש ומעתה ואילך עומד לאהוב אותו יותר מכל דבר אחר.

You are six years old and start school. You don't really like it. You can't hear the teacher or concentrate. You don't know what to do.

אתה בן שש ומתחיל כיתה א'. אתה לא ממש אוהב את זה. אתה לא שומע את המורה או מצליח להתרכז. אתה לא יודע מה לעשות.

You are eight years old and have a baby sister. She is so tiny and you love it. But you barely see her.

אתה בן שמונה ויש לך אחות צעירה. היא כל כך קטנה ואתה אוהב את זה. אבל אתה בקושי רואה אותה.

Your mother is always with her in the hospital. You can see how much she tries to be with you and your brother, but she's not really with you. Her mind is with your sister. You are with your sister.

אמא שלך תמיד איתה בבית החולים. אתה רואה כמה היא מנסה להיות איתך ועם אחיך, אבל היא לא באמת איתכם. ליבה נמצא עם אחותך. אתה נמצא עם אחותך.

Everything you ever had, you are willing to give just to not see your mother cry. When she tells you your sister's gone, all you can say is, "I'm sorry."

כל מה שאי פעם היה לך יכול להישרף בשנייה אם זה אומר שלא תיאלץ לראות את אמא בוכה. כשהיא אומרת לך שאחותך איננה, כל מה שאתה מסוגל לומר זה, "אני מצטער."

You still can't listen in class. Your brother is so smart but he can't even go through the day in pre-school. Your life will never be the same.

אתה עדיין לא יכול להקשיב בכיתה. אחיך כל כך חכם אבל הוא לא יכול לעבור את היום אפילו בגן. חייכם לעולם לא יחזרו להיות אותו הדבר.

You are nine years old and have ADHD. You take your pills but hate them. You finally understand- how much you missed.

אתה בן תשע ולקחו אותך לאבחון. אתה לוקח את הכדורים שלך אבל אתה שונא אותם. סוף סוף אתה מבין - כמה פספסת.

You are now ten, and now you have another sister. She looks different. Blonde hair, bright eyes and a laugh that makes you feel so happy. Your mom loves her so much, you can't really spend time with her.

עכשיו אתה בן עשר, ויש לך אחות צעירה נוספת. שיער בהיר, עיניים בוהקות וצחוק שגורם לך להרגיש כל כך שמח. אמא שלך אוהבת אותה כל כך, אתה לא מצליח לבלות זמן איתה.

You are eleven years old and fell in love. With music. With the guitar. With sounds and glory and feelings.

אתה בן אחת עשרה והתאהבת. במוזיקה. בגיטרה. בצלילים ותהילה ורגשות. התאהבת במנגינות ומוזיקאים.

You are thirteen years old. not only you have a bar mitzvah and new friends, also a new baby sister. She looks like your brother when he was a baby, and you know he can see it too. You don't get to her because he always takes her. You rather spend time with your friends anyway.

אתה בן שלוש עשרה. לא רק שהייתה לך בר מצווה ורכשת חברים חדשים, נולדה לך גם אחות תינוקת. היא נראית כמו אחיך כשהוא נולד, ואתה יודע שהוא גם יכול לראות את זה. אתה לא מגיע אליה כי הוא תמיד לוקח אותה. אתה מעדיף לבלות עם החברים בכל מקרה.

Every time you're with you're brother and sister, the ones you can talk to, you realize how smart they really are. You feel proud because these kids can actually make your mom happy.

בכל פעם שאתה עם אחיך ואחותך, אלה שאיתם אתה יכול לדבר, אתה מבין כמה חכמים ונבונים הם. אתה מרגיש גאה בעצמך כי הם הילדים שיכולים להביא לאמא שלווה.

Until your brother is a teenager who is too smart to be a good friend. So different from what you believed him to be, but still your brother. Still alive. Of course you love him.

עד שאחיך מתבגר שחכם מדי בשביל להיות חבר טוב. הוא כל כך שונה ממה שהאמנת שיהיה, אבל עדיין אח שלך. עדיין חי. ברור שאתה אוהב אותו.

You take another look at your sisters. They don't have evil in them whatsoever. Your sister is like you. She even reminds your mom of you. To you, she will forever remind you her big sister.

אתה מביט פעם נוספת באחיותך. אין בהן רשע בכלל. אחותך כמוך. היא אפילו מזכירה לאמא אותך. בשבילך, היא תמיד תזכיר לך את אחותה הגדולה.

You are eighteen years old and barely finished school. Doesn't matter right now, cause you're recruited to the military. You're gonna be a fighter. Save lives. Be a hero. Except you are eighteen. You don't even get the chance.

אתה בן שמונה עשרה ובקושי סיימת בגרות. לא משנה כרגע, כי אתה מתגייס לצבא. אתה עומד להיות לוחם, קרבי. להציל חיים. להיות גיבור. רק שאתה בן שמונה עשרה. אפילו לא קיבלת את ההזדמנות.

You are in your twenties and pretty much settled down. You're sure she is "the one." You can't stand other people criticize her. You feel like you disappoint them somehow.

אתה בשנות העשרים לחייך ובעיקרון כבר התמסדת. אתה בטוח שהיא "האחת." אתה לא מסוגל לסבול ביקורת של אנשים אחרים עליה. אתה מרגיש כאילו איכזבת אותם איכשהו.

But nothing is important when you sing, from the top of your lungs, in your favorite artist concert, when the love your life holds you because the real you is amazing.

אבל שום דבר לא חשוב כשאתה שר את כל כולך בהופעה של הזמר האהוב עליך, עם אהבת חייך מחזיקה אותה כי האתה האמיתי הוא מדהים.

You are twenty seven years and your country is in distress. You are at war. You still think of your family and tell your partner you just hope your brother is fine. After your sister died, you can't see your parents cry and mourn again.

אתה בן עשרים ושבע והמדינה שלך בסכנה. אתה במלחמה. אתה עדיין חושב על משפחתך ואומר לבת זוגתך כמה אתה מקווה שאחיך בסדר. אחרי שאחותך נפטרה, אתה לא יכול לראות את ההורים שלך בוכים ומתאבלים שוב.

You go into the battle field. You take care of your soldiers. You get letters from the family and your long life partner. The last one you read says your brother is fine. Your sisters are doing great. Your partner moved in to your new house. You suddenly feel peaceful. The outside world will be okay.

אתה נכנס לשדה הקרב. אתה מטפל בחיילים שלך. אתה מקבל מכתבים ממשפחתך ובת זוגתך. אתה קורא שאחיותך מסתדרות. הבית החדש שלך מחכה לך עם אהבת חייך. אח שלך בסדר גמור. לפתע אתה מרגיש שליו ורגוע. העולם החיצון יהיה בסדר גמור.

You don't come back home.

You come back home in a coffin.

אתה לא חוזר הביתה.

אתה חוזר בארון קבורה.

#ישראל #israel #war #israel in war #צהל #idf #israel defense forces

5 notes · View notes

omanutandstuff · 4 months

Text

תגובות על "שאלתיאל קוואק פרק 1: שאלתיאל נולד" ביוטיוב

#ישראבלר #Hebrew

6 notes · View notes

dakimakurachan · 6 months

Text

אני אוהבת שאנשין באינטרנט מעמידים פנים שאין קשר בין ישראל ליהודים, יעני, חא אני לא אנטישמית אני פשוט שונאת ציונין מרושעים שבאו טכבשו את ישראל במו ידם לפני 70 שנה-אה באמת? מי נתן ליהודים לחיות בישראל? ולמה בכלל הם ברחו ממדינות אירופה ומדינות ערב? זה לא קשור? לאן בדיוק הציונים הבזויים והשנואים שלכם אמורים ללכת אחרי 70 שנה? כשהרוב המוחלט נולד בישראל ולא מחזיק אזרחות נוספת כי המדינות שהם באו מהם עדיין שונאות יהודים?? מה זה אומר פרי פלסטין, כאילו באמת? ממה הפלסטינים יהיו מרוצים שלא כולל להרוג את כל היהודים ולשלוח אותם חזרה למדינות האנטישמיות שהם ברחו מהם מלכתחילה? לא מבינה לא מבינה

#כולם ליטרלי השתגעו #זאת אשמתי כי עשיתי בלוק למילים ישראל וכו אבל לפעמים הסקרנות גוברת

2 notes · View notes

another-shibolet · 2 years

Text

תוך כדי ארוחת ערב עם המשפחה, דיברנו על אָרס-פואטיקה (לא ערס פואטי 🤭) - פואמה שעוסקת בתהליך כתיבת הפואמה עצמה, או כל פיסת מדיה שעוסקת ביצירה של עצמה. כל אחד מכיר דוגמאות לארס-פואטיקה, לדוגמא השיר "איך שיר נולד" של הכבש השישה-עשר אם אתם בומרים כמוני, "פזמון" של הדג נחש, או ברכות יומולדת בסגנון "מה אפשר לאחל לילדה שיש לה הכל".

והאזכור של הדג נחש גרם לי לחשוב - "שירת הסטיקר" מתמקד בחברה ובתרבות הישראלית. עם הפופולריות של שירת הסטיקר, אפשר לומר שהוא כבר חלק מהתרבות עצמה? האם זה הופך אותו לארס פואטיקה?

#תראו מה זה. גם חשבתם וגם למדתם ספרות #איזה טריק #פוסט מקורי #ספרות עברית #שירה עברית #ספרות #שירה #ישראבלר #ישראל #israel #ישראלבלר

12 notes · View notes

levtov1 · 2 years

Photo

אמא ישראלית 15: באף אומה בעולם לא מוסרים תינוקות ליד זרה באף #מקום, באף #תרבות, באף #אומה ב#עולם, לא מוסרים #תינוקות ליד זרה, אלא משאירים אותם ב#בית לפחות עד #גיל #שנתיים. כי לפי הטבע לא טוב להוציא מהבית תינוקות עד גיל שנתיים, אלא צריך לתת להם להסתובב בבית או בחצר הבית, ולעשות הכל במרחב של הבית, #לשחק, #לאכול, #לישון. אבל אנחנו במקום זה, כמה שבועות אחרי שה#ילד #נולד, סוחבים אותו ל#אוטו, ומביאים אותו לאיזה #פעוטון. זורקים אותו שם לכמה שעות, וחוזרים לאסוף אותו, בעוד שלפי הטבע לא מקובל ולא טוב לעשות זאת. ולכן אנחנו נושאים אחר כך בכל ה#תוצאות הרעות שנובעות מזה. כי #כולם רוצים לעבוד כדי #להרוויח יותר #כסף ולחיות יותר טוב, ולכן לא מספיק להם שרק ה#גבר עובד, אלא מוציאים גם את ה#אישה מהבית ל#עבודה. אבל בכל הדורות הקודמים לא היה נהוג שהאישה יוצאת מהבית. כי רק #אמא שנמצאת בבית, יכולה לשמור על הבית וה#ילדים, ולחכות לגבר עם אוכל חם ובית טוב. ואמא שיוצאת לעבודה הורסת בזה את הבית וה#משפחה והילדים. #ערוץנשים #ישראלית #אמאישראלית #הרבמיכאללייטמן #יעלליאור https://www.instagram.com/p/Cejo3jtK-9B/?igshid=NGJjMDIxMWI=

4 notes · View notes

artistdinzel · 2 years

Text

#מוזיקת ריקודים של DiNZeL #DiNZeL #HEBREW #חֲגִיגָה! DiNZeL קפה (מתכון מקורי)... (ברוקלין ברידג'#ניו יורק סיטי) מאת: DiNZeLs <[email protected]> אל: DiNZeLa <[email protected]> נשלח: 1 במאי 2022 #12:25:22 נושא: https://youtu.be/6PLN7HoXc7I (הירשם) https://www.backstage.com › דינזל סיפור המאה... אני כותב כ #גר לבד במעון היוקרתי והחדש שלי בניו יורק #אני אדם אינטליגנטי ומשכיל היטב. כילדה הייתי צופית גורים ונער צופית #שיחקתי בפיצ'ר עם הליגה הקטנה של ניו יורק יאנקי. מאוחר יותר לאחר סיום התיכון #הצטרפתי לחיל הנחתים של ארצות הברית וקיבלתי שחרור מכובד. זכיתי לכבוד על ידי נשיאי ארצות הברית מספר פעמים על שירות יוצא דופן בעבר ובהווה. א #ינקי ואגדה חיה עם משפחה #שם והשכלה בולטת. שם המסך הייחודי שלי הוא . אני יליד ניו יורק ישר נולד #אזרח אמריקאי מעורב (סיציליאני #שחור #אירופאי לבן #ספרדי #גרמני #הודי אמריקאי...) אתלטי בגובה 6 אינץ'#שרירי #חתיך #גבר צעיר שנראה טוב עם שחור נמוך #מסודר שיער מעורב. סימן יום ההולדת שלי הוא אריה #יום ההולדת שלי הוא באוגוסט. דינזל אוטוביוגרפיה #צופית #(כבוד) ותיק מכובד #טייס (מטוס)#נהג #מלגזה #PALLETJACK #נהג פעלולים

0 notes

evilidiottierdcat · 4 months

Text

יואל גבע נולד בפתח תקווה שכפי שאנחנו יודעים היא לא מקום אמיתי ובעצם סיפור כיסוי של המוסד לשערי הגיהינום

יואל גבע הוא השטן confirmed

#ישראבלר #יואל גבע #טאמבלר ישראלי #טאמבלר עברי

7 notes · View notes

africanfemale · 1 year

Text

מרעיון למציאות: תהליך הפיתוח של המוצר המהפכני שלנו

הבאת מוצר חדשני לשוק היא משימה מרגשת אך מאתגרת. פיתוח מוצר מהפכני דורש הרבה זמן, מאמץ ומשאבים. במאמר זה נלווה אתכם בתהליך הפיתוח של המוצר המהפכני שלנו מרעיון למציאות.

רעיונות

הצעד הראשון לקראת פיתוח מוצר מהפכני הוא לקבל רעיון פורץ דרך. רעיון המוצר שלנו נולד מתוך הצורך בפתרון ידידותי יותר לסביבה ובר קיימא לניקיון ביתי יומיומי. סיעור מוחות וחקרנו רבות כדי להגיע לפתרון ייחודי ובר ביצוע.

youtube

מחקר ותכנון

לאחר שהיה לנו מושג ברור מה אנחנו רוצים להשיג, ערכנו מחקר יסודי כדי לאמת את הרעיון שלנו ולאסוף תובנות נוספות על השוק ועל קהל היעד שלנו. זיהינו מתחרים פוטנציאליים וניתחנו את המוצרים, החוזקות והחולשות שלהם. למדנו גם את הטרנדים, החידושים והטכנולוגיות העדכניות ביותר בתעשיית הניקיון. מידע זה עזר לנו לחדד את המוצר שלנו ולפתח תוכנית עסקית מוצקה.

אב טיפוס ובדיקות

עם רעיון ותוכנית מוגדרים היטב, התחלנו לעבוד על אב הטיפוס של המוצר שלנו. עברנו מספר איטרציות עיצוביות כדי להבטיח שהמוצר שלנו יהיה אסתטי, ידידותי למשתמש ופונקציונלי. כמו כן, בדקנו חומרים, רכיבים ותהליכי ייצור שונים כדי לקבוע את האפשרויות המתאימות והחסכוניות ביותר. ברגע שהיה לנו אב טיפוס עובד, ערכנו בדיקות מקיפות כדי לאמת את הביצועים, העמידות והבטיחות שלו.

ייצור והפקה

לאחר סיום שלב התכנון והבדיקה, עברנו לשלב הייצור והייצור. שיתפנו פעולה עם יצרן בעל מוניטין שחלק את הערכים והמחויבות שלנו לאיכות וקיימות. עבדנו איתם בשיתוף פעולה הדוק כדי להבטיח שהמוצר שלנו מיוצר לפי המפרט המדויק שלנו ועומד בכל התקנים והתקנות הנדרשים.

שיווק והשקה

לאחר שהמוצר שלנו היה מוכן להשקה, התחלנו לשווק ולקדם אותו בערוצים שונים כמו מדיה חברתית, שיווק בדוא"ל ויצירת קשר עם משפיענים. יצרנו גם אירוע השקה כדי ליצור באזז ולמשוך תשומת לב תקשורתית. שיתפנו פעולה עם משפיענים מרכזיים וכלי תקשורת כדי להציג את המוצר שלנו וליצור ביקורות חיוביות והמלצות.

סיכום

פיתוח מוצר מהפכני דורש הרבה עבודה קשה, מסירות והתמדה. זה כרוך בהרבה תכנון, בדיקות וחידוד כדי להבטיח שהתוצר הסופי עונה על הצרכים והציפיות של קהל היעד. אנו מקווים שתהליך הפיתוח שלנו מספק תובנות והשראה חשובות עבור אלה המחפשים להביא לשוק מוצר מהפכני משלהם. זכרו, עם הרעיון, המחקר, התכנון והביצוע הנכונים, הכל אפשרי!

#Youtube

2 notes · View notes

silver-redrose · 1 year

Text

הבעיה היא שלא עירערתי על כל עקרונות המגדר בשביל לעשות מעבר מידי מבת לבן כאילו לא טענתי שמגדר הוא מערכת חוקים חברתית שלא מבוססת גוף רק בשביל לבסס את הגוף וההתנהגות שלי על המערכת חוקים שכרגע יצאתי עליה…

וכאילו אני לא מאוד א-בינארי אבל כאילו אם הייתי נולד בן אולי כן הייתי

או לכל הפחות הייתי בן נשי קווירי

וקצת מתסכל שכלל החברה לא מסוגלת לקבל מעבר שהוא לא בינארי, אלא אם כן הוא מוגדר בבסיסו כך (ואז זה אי קבלה אחר, אבל זה לא העיסוק של הפוסט הזה)

כאילו בסופו של דבר כן יש גברים טרנסים שהם מאוד גבריים ונשים טרנסיות מאוד נשיות אבל כמו שסיסים תמיד נמצאים על רצף אז גם טרנסים יכולים להיות וזה פשוט לא מתקבל על הדעת כי מבחינה חברתית הציפיה היא לבצע קפיצה ממגדר אחד לשני, כלומר זה בסדר לחרוג טיפה אבל רק אם מתקנים את החריגה הזאת מאוד מהר לאחד הצדדים.

וכאילו כוסעמק זה לא עניין של להיות בת גברית אצלי אלא של להיות בן נשי

אני לא בת עם שיער קצר והתנהגות של ערס שנראית כמו מאיה גריס

אני בן נשי שלובש שמלות

#טאמבלר ישראלי #ישראלבלר #ישראל #ישראבלר #transgender #trans boy #trans #trans man #transmasc

2 notes · View notes

bs-maamarim · 2 years

Text

סוד העיבור - לידה

א. כללים

הכלל והפרט

עיון המשכילים בבריאה, במושכל ראשון הוא מוגדר בהתחקות אחר מלאכת ה'. מלאכת ה' נקראת "השגחה", או טבע הבריאה.

והמה לא יקראו "גוף" אלא, לחומר הפשוט של בשר ודם בתכונתו הדוממת, בלי שום צורה. כי כל מה שנקרא בשם "צורה", הוא נבחן לכח רוחני ואינו גוף.

ולפיכך יצא לנו חוק, אשר כל הגופות שוות. אלא, כמו כדור הארץ, שהוא גוף יחיד, ולא ייתכן לחלקו לרבים, באשר לא מצאנו בו חידוש צורה מחלק זה לחלק אחר - כן לא יתחלק הדומם לריבוי פרטים.

וכל כח הריבוי שבעולם, הוא כח רוחני נפלא במינו, ולפיכך, כל כלל מוטעם ומשובח, כי בא מהכח הרוחני, וכל פרט מגונה ושפל. ובזה ניכר ההבדל בין האדם האנוכי ובין האדם המסור לעמו.

וודאי הוא, שערך הכלל נגדר לפי גודל הריבוי שבו. כי אם החלטנו שכח הריבוי, הוא ענין רוחני וחשוב - אם כן, אם הריבוי יותר גדול - הוא יותר חשוב.

ומכאן, שהמסור לעמו יותר חשוב מהמסור לעירו. והמסור לעולם יותר חשוב מהמסור לעמו. וזה מושכל ראשון!

לידה ברוחניות

לפיכך, כמו שיש לידה לפרט, מצד בנין הגופים - כן יש לידה לכלל, והיא, על-ידי חידוש כח רוחני, דהיינו, התפתחות השכליים היא לידה לכלל, כי ברוחני שינוי הצורה יחלק העולמות זה מזה, ולידה זו פירושה, לבוא בעולם התיקון.

יציאת מצרים נקראת לידה

ואם אנו מדברים בסוד הריבוי במהות הרוחני, הריהו בדומה לעניין הגשמי שנולד מבטן אמו, שהוא עולם חשוך ומקולקל בכל מיני לכלוך ואי נעימות, אל עולם הנאור בכל השלימות - עולם התיקון.

ובזה מובן עניין ההכנה, בגדר המובן בממלכת הכהנים, שהגיעו לכך על-ידי נבואת משה רבנו, ומשום זה זכו לחירות ממלאך המות, ולקבלת התורה. ואז היו צריכים ללידה חדשה, לאויר העולם הנאור, המכונה בכתוב: "ארץ חמדה טובה ורחבה".

נולד מת

והנה הולד הזה נולד מת, כי אחר ההריון, שהוא כור הברזל ושעבוד מצרים, באה הלידה, ולא היו מוכשרים עוד לנשום רוח חיים מהעולם הנאור, שהיו מובטחים לבא לשם - עד שהתחילה הספירה ומלחמת עמלק ונסיונות המים וכו' - והגיעו למדבר סיני. וסיני הוראתה שנאה (כמ"ש חז"ל) כי מבטאם שוה. דהיינו, ההתיסרות הנהוג בכל מחלה.

הלידה לאבא ואמא

ואז נעשו ראויים לשאוף רוח חיים, והתקיימה בהם הנבואה: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". מתחילה ממלכת כהנים, לבטל קנינם הפרטי, ואחר כך גוי קדוש, שהוא להשפיע נחת רוח לקונם, על-ידי "ואהבת לרעך כמוך".

וכמו בגשמיות שהולד נופל לידים אוהבות ונאמנות, שהם, אביו ואמו הדואגים לו ומבטיחים קיומו ובריאותו - כמו-כן, לאחר שלכל אחד הוכן ששים רבוא דואגים לקיומו, נשמו רוח חיים, כמ"ש: "ויחן שם ישראל נגד ההר" ופירש"י "כאיש אחד בלב אחד".

ב. אחור ופנים

האדם עיניו מלפניו, המרמז שאינו יכול להסתכל אלא לעתיד, דהיינו, בסדרי גידול מתתא לעילא. אולם אינו יכול להסתכל מאחוריו, דהיינו, בסדרי העיבור מעילא לתתא (כמ"ש "אל תביט אחריך" בפרשת לוט).

לפיכך הוא נעשק מכל ידיעה אמיתית, כי חסר לו ההתחלה, והוא דומה לספר שחסר בו חציו הראשון, שאי אפשר להבין מתוכו כלום. וכל היתרון לבעלי ההשגה הוא, שהם זוכים להשיג גם סוד העיבור, כלומר, המהלך של מעילא לתתא.

כי האדם כולל הכל, וזה נראה בעליל, כאשר מסתכל ומעיין בדבר מה, הכל יודעים שאינו מסתכל אף משהו מחוץ לגופו ורעיונותיו עצמו - ועם כל זה, הוא משיג את כל העולם כולו, ויודע מה חושבים בני העולם ומעריך אותם כיצד למצוא חן בעיניהם, ומתאים עצמו לרצונם.

וכדי להגיע לידיעות אלו, אינו צריך רק להסתכל בתוך עצמו - וכבר מבין מחשבות בני גילו. כי כולם שוים זה לזה, והאדם עצמו כוללם בתוכיותו. וסייג לידיעותיו הוא, אשר עיבורו עצמו אינו יודע ואינו זוכר מהזמן ההוא לספר משם אף משהו.

שער החמישים

וזה סוד הכתוב: "וראית את אחורי ופני לא יראו". כי משה רבינו השיג את סוד העיבור, כלומר, כל הבחינות שמעילא לתתא בתכלית השלימות, המכונה "אחוריים של עולמות הרוחניים" - ולא היה חסר לו, אלא להסתכל גם ב"פנים", דהיינו, לראות כל העתיד עד גמרו של התיקון המכונה נו"ן שערי בינה, - כי קומת הבינה היא מאה שערים, שבינה מכונה בלשון המקובלים, בשם "אמא", להיותה אמא של כל העולם כולו, שהזוכה להשיג כל מאה שערים שבה - זוכה להתגלות השלימות.

כי חמישים שעריהם מאחור, הם סוד העיבור, דהיינו המהלך מעילא לתתא. וחמישים שעריהם מלפנים, הם דרך ההתפתחות המחוייבת עד גמר התיקון, שאז: "מלאה הארץ דעה את ה'" - וכן "ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם".

וזה שהתפלל משה רבנו "הראני נא את כבדך", - דהיינו, כל החמישים שערי בינה שמפנים. ואמר לו ה': "וראית את אחורי" - די לך שאתה רואה את כל החמישים שבאחורי, בבחינת מעילא לתתא. "ופני לא יראו", - כי לא תראה את כל החמישים שמפנים - "כי לא יראני האדם וחי", - כלומר, לפני שמגיע הזמן המוכשר, שיסתגלו הכלים ויתפתחו בכל שלמותם.

ומטרם זה מוכרח הוא למות על ידי הראיה הזאת, כי הכלים לא יוכלו לקבל האור הגדול הזה ויתבטלו. וז"ש: "חמישים שערי בינה נבראו בעולם, וכולם נתנו למשה, חסר אחד".

וברוחניות אינו נוהג חסרון, אלא, או כולו, או לא כלום, כעניין, "נדר שהותר מקצתו הותר כולו". אבל לעת קץ, שיגדלו מדת הכלים, ויתפתחו בשיעורם הרצוי, אז יהיו ראויים להשגת שער הנו"ן. (גם תדע אשר יש שני מיני השגות, נבואה וחכמה. מצד החכמה השיג משה כמו כל החכמים, - אבל מצד הנבואה לא היה יכול להשיג, ועל דבר זה אמרו חז"ל: "חכם עדיף מנביא". - וכן אמרו ששלמה השיג שער הנו"ן).

הנפש מוליד את הגוף: העיבור והגידול

כשם שבחטה הזרועה אנו מוצאים בה שני מהלכים:

א. משעת הנחתה באדמה, שאז היא מתחילה לפשוט הצורה של בחינתה עצמה, הנבחנת למולידה, עד שבאה לבחינת אפס, כלומר, לבחינת המצע של שלילה מצורת אבותיה, והפועל נעשה לכח. ועד אז נחשבת לבחינת עיבור, הנמשך מהמהלך של מעילא לתתא,

ב. וכשבאה לנקודה האחרונה, מתחיל הגידול והצמיחה, שהוא המהלך של מתתא לעילא, עד שמשיגה קומתה של המוליד שלה.

הכלל והפרט שווים

הכלל והפרט שווים ההדדי, כמו שתי טיפות מים, הן בחיצוניות העולם, דהיינו, מצב הפלנטה בכללם. והן בפנימיותו, כי אפילו באטום (פרודה) המימי היותר קטן, אנו מוצאים שם מערכת שלימה, של שמש ופלנטות הרצים סביבו, ממש כמו בעולם הגדול. ועד"ז האדם שהוא פנימיות העולם, גם בו תמצא כל התמונות של העולמות העליונים, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. כמו שאמרו המקובלים: שראש הוא אצילות, ועד החזה בריאה, ומשם עד הטבור יצירה, ומטבור ולמטה עשיה.

ועל-כן עיבור של אדם, תראה גם מהלך של מעילא לתתא. דהיינו, התפשטות איטית מהמוליד שלו - אמו, עד שנעתק וניתק ממנה לגמרי, כי יוצא לאויר העולם, ויצא מפועל לנפעל - מרשות מולידו עד רשות עצמו.

ואז מתחיל המהלך של מתתא לעילא - ימי היניקה, שעדיין דבוק בשדי אמו, עד שצורתו נשלמת, בשיעור האחרון של קומת מולידיו.

אולם אדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה הוא, פירוש, כי בהכרח שאינו יליד אשה, אלא, עפר מהאדמה, כמו שאר הבריות הראשונות שנתהוו מעפר ההוא. כמ"ש: "הכל היה מן העפר", אולם העפר הזה נמשך מהעולמות העליונים הקודמים לה.

והוא כי גם למעלה יש אור וכלי. האור, הוא בצורות שבקבלה. והכלי, הוא הרצון לקבל את הצורות המותאמות ההם. והכלי הזה, שהוא, הרצון לקבל, הוא תמיד בלי קביעות של משהו, לא מחשיבות, ולא ממשות עצמאית העומדת בפני עצמה זולת עם המקובל אליה. ועל-כן אין לה שום ערך יותר מהמקובל.

למשל: העני הרוצה לקבל עשירות, אין לו שום חשיבות יותר מהעני השמח בחלקו. ואינו רוצה לקבל עשירות. אלא אדרבה, הוא עוד גרוע ממנו. והוא, כי הרצון לקבל, עם הדבר המקובל נעשה לאחד, והמה רק שני חצאי דבר, וכל חצי כשהוא לעצמו ונבדל, אין לו שום ערך עצמי שיהיה מה לדבר ולשאת ולתת עמו.

ג. מהו נשמה

חוק ההתפתחות ע"פ חכמת הקבלה

אי אפשר להתבונן בשום דבר, בטרם שרואים את הדבר מתחילתו עד סופו. ומתוך שהאדם אינו מרגיש שום דבר, אלא מתוך עצמו, (ע"ד שחכמי הראיה, מצאו שאין הצבעים שוים בכל העינים, אלא רק הסכמה יש כאן) על-כן הוא מחוייב, להכיר את עצמו מתחילה עד סוף. דהיינו, עכ"פ מזמן עיבורו עד היותו לאיש. וכיון שאינו כן, כי האדם מתחיל להכיר את עצמו, רק בהיותו איש שלם. לפיכך, נעדר ממנו היכולת להתבונן בעצמו.

אין לך אדם שמכיר את עצמו

טעם שני הוא, כי להכיר איזה דבר, צריכים בעיקר להתבונן לתכונות הרעות שבדבר, ומתוך שאין האדם יכול לראות נגעי עצמו, (ובאותו שיעור שמושאל לו ממה שרואה באחרים, הוא רואה ג"כ באספקלריה שאינה מאירה) מטעם, כי כל רע המחוייב לבוא לכלל קבלה לאדם, הרי מגיע לו בעונג, שאם לא כן, לא היה מקבלו. וחוק הוא שכל דבר שיש בו תענוג, אין האדם מחשיב אותו לרע, זולת על-ידי נסיונות רבות המתפתחים בהם, ולזה צריכים ימים ושנים, וגם זכרון והקש והתבוננות, אשר לא כל אדם מסוגל לזה. לפיכך אין לך אדם שיהיה מכיר את עצמו.

אולם המקובלים בעלי השגה הרי הם משיגים דבר שלם. כלומר, זוכים להשיג כל אותם המדרגות שישנם במציאות לבוא להשגת האדם, ואז נקרא, שהשיגו דבר שלם, ודבר שלם הזה, מכונה בשם, נשמה.

נשמה זו היא קנין אדה"ר

כבר ביארתי לעיל באות ב', שהעולמות באים בהשגה בשני דרכים, מעילא לתתא ומתתא לעילא, שמתחילה משיגים מעילא לתתא, את השתלשלות הנשמה. ואחר-כך, מתתא לעילא, שהיא ההשגה עצמה. מהלך הראשון מכונה בשם עיבור, משום שערכו כמו הטפה ההולכת ומתנתקת ממוח האב, ובאה בעיבור האם, עד שיוצאת לאויר העולם. שהוא נבחן כמו דרגא האחרונה - מעילא לתתא. דהיינו, בהתחשב עם העילה של הולד. הרי עד שם היה עדיין מחובר באיזה חלק בבחינת אבא ואמא שלו. דהיינו העילה. ובביאתו לאויר העולם, נכנס לרשות עצמו, שזהו הסדר של מעילא לתתא.

וטעם כל זאת, כי מחשבתו יתברך יחידה, ועל-כן כל המקרים שוים, והכל דומה לפרט.

עיבור וגידול גוף כנשמה

מעת לידתו שהוא נמצא אז בנקודת הריחוק, מתחילה שיבתו להשגה - מתתא לעילא, שזה נקרא חוק ההתפתחות, והוא הולך ממש על אותם הדרכים והמבואות שירדו מעילא לתתא.

וזהו מושג למקובלים. אולם לעינים הגשמיים, נראים רק מצבים פשוטים, איטיים, דרגתיים, עד שגדלה קומתו כמו אבא ואמא שלו, ואז נקרא, שהשיג כל הדרגות מתתא לעילא. דהיינו דבר שלם.

ד. מעילא לתתא - ומתתא לעילא

הגידול מלמד על העיבור

ומאחר ששני המהלכים שהם מעילא לתתא ומתתא לעילא, דומים כמו שתי טיפות מים. נוכל להבין את מהלך מעילא לתתא בהתבוננותינו במהלך של מתתא לעילא, והוא המהלך השני של ההתפתחות, שהוא הגידול והצמיחה.

ואתה מוצא ארבע עולמות אבי"ע, שמתחילה הוא עשיה - למשל, כשנתבונן בכל מהלך גידול הפרי מהנטיעה ועד גמר בישולו, נמצא ארבעה מצבים:

הא' - בטרם מתראה בו אותות הביכור, והם כל חוקי המצבים שבפרי - והוא עולם העשיה.

הב' - משעה שאפשר לאכלו ולשבוע, אולם עדיין אין בו טעם - והוא יצירה.

הג' - משעה שנגלה בה מקצת טעם - והוא בריאה.

הד' - בשעה שנגלה כל טעמו ויפיו - והוא אצילות. וסדר זה הוא מתתא לעילא.

כל נאצל ונולד, בא על שני דרכים

כל ענין מעילא לתתא ומתתא לעילא שנתבאר בכלל ארבע עולמות אבי"ע, כל אלה נוהג אפילו בפרט הקטן ביותר שבעולמות, דהיינו, בכל עילה ועלול.

עילה פירושו, אב, שורש, גורם. עלול פירושו, שהוא נפעל ונעשה על-ידי העילה. ועל-כן מכונה בן, או ענף, או נמשך ונגרם.

וענין שני מהלכים אלו בפרטות, מובן ממש כמו בהכלל. אשר מעילא לתתא, הוא, דרך התבדלות העלול מהעילה שלו, עד שיוצא ונעשה רשות בפני עצמו. וענין מתתא לעילא הוא חוק ההתפתחות המעוררהו לגדול מתתא לעילא, עד שמשיג העילה שלו. כלומר, שמשתוה לגמרי כמותו. וכמו שביארנו לעיל, ענין אב ותולדה הגשמי שממוח אביו עד הלידה, הוא זמן עלייתו מתתא לעילא, וכעין זה תשפוט בכל ארבע מיני דצח"ם. וכמו באצילות פרטי הרוחניות, כמו כן בכלל כל העולמות.

וטעם הדבר, כי מאחד יוצא יחידה, וכל הדרכים שקיבלה אותה היחידה, מחייבת את כל ההשתלשלויות הבאות אחריה, הן בכלל והן בפרט.

ה. ההתחקות אחר הבריאה

לידת האנושות המאושרת

כשאנו מסתכלים בחותם של מעשה בראשית, אנו מוצאים שם כתוב: "אשר ברא אלקים לעשות" שהמשמעות, שמלאכת השי"ת, הערוכה בבריאה לפנינו, היא נתונה לנו, כדי לעשות ולהוסיף עליה. כי אם לא כן, הרי המלה "לעשות", מיותרת לגמרי וריקנית מכל תוכן. והיה צריך לומר: "כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלקים" - ועל מה נתוספה כאן המלה "לעשות"? - אלא בהכרח שמקרא זה מלמדנו, כי כל שיעור המלאכה שהניח השי"ת בבריאה, הוא בשיעור מדויק לא פחות ולא יותר, אלא במידה כדי שנוכל לעשות בעצמינו את השלמתה והתפתחותה.

והאמת היא, שכל התפתחותינו בבריאה ההיא, אינה רק ההתחקות אחריה. כי כל טעם ויופי הצבעים שאנו מתקנים ומחדשים, אינם אלא התחקות אחר הצבעים מלאי הטעם שאנו מוצאים אותם בפרחים. וכן הנגר, מאין הוא יודע לעשות שולחן בן ארבע רגלים, אם לא שהתחקה אחר מלאכת השי"ת שעשה בריות עומדות על ארבע רגלים, או מאין הוא יודע לשלב שני עצים זה בזה, אם לא שהתחקה באברי הגוף המלוכדים זה בזה, והלך ותיקן את עציו כדוגמתם.

וכן הולכים בני אדם, מסתכלים ולומדים היטב להבין את המציאות הערוכה לפנינו בתכלית הטעם והיופי, ואחר-כך כשמבינים אותם, המה מתחקים לעשות כדוגמתם. והדוגמה הזו נעשית בסיס לדוגמא אחרת, עד שכבר ברא האדם עולם נאה, ומלא המצאות. מתוך הסתכלות במלאכת הבריאה, בנו אוירון עם כנפים כדוגמת העוף בעלי הכנפים. בנו רדיו שקולט גלי קול כדוגמת האזנים. בקיצור כל הצלחותינו מוצעת לפנינו בבריאה ובמציאות כמו שהוא, ולא חסר לנו אלא להתחקות אחריה ולעשות.

המציאות וקיום המציאות מכחישים זה את זה

כי המציאות, כלומר, הבריאה בכללה וכן כל חלקיה הנבראים בריות מבחינת מה ה��ייך לקיומם, אנו מוצאים ערוך בטוב טעם, וכל יופי ונועם, בלי שום חסרון כחוט השערה, ממש עולם נאור. וכשנעמיד נגד זה את קיום המציאות הזה, דהיינו, סדרי הזנתם ופרנסתם של כל הבריות הללו, המה מבולבלים, בלי סדר ובלי טעם ובפראיות גדולה. והנה דבר המציאות וקיום המציאות בכללה כבר בארנו במאמר "סוד האחדות" ומשם תדרשנו.

סיום ולידה

ותדע מכל זה, אשר הכלל משתוה תמיד עם הפרט, שהשי"ת בעצמותו, לא ירגיש את הריבוי, שהוא תמיד בסוד רשות היחיד, ותקיש טובת הכלל מהפרט.

וכמו שמציאותו ולידתו של הפרט, אשר ערך השי"ת, מכח הטבע, הוא נבחן מעת לידתו וביאתו למקום שהכין השי"ת בעדו, שנקרא עולם הזה, נבחן שדאג בעדו שיפול לידי אוהבים נאמנים, שיטפלו בו ויבריאו אותו וידאגו לכל צרכיו בתכלית המסירות והאהבה.

כן הכלל כולו, אם רוצה להולד ולצאת לאויר העולם מתוקן בעד הכלל כולו, אז יש לדאוג שהילד הכללי הזה, יפול אצל הורים נאמנים שיאהבו אותו במסירות נפש, לא פחות מאבא ואמא - והיינו על-ידי המצוה של אהבת זולתו. בדומה להכנה של מתן תורה.

אולם כאן נעסוק רק במין האדם בלבד. ונראה כמה מן הנועם והטוב אשר מלאכת השי"ת מסדרת אותו בדבר מציאותו, שיתקיים עד שראוי להקרא, בצורת אדם הפועל, וכשנקח את סדר קיומו עצמו, כמה מן המאוס ואיום נמצא בו, בכל אשר יפנה ירשיע, וכל זכות קיומו נבנה על חורבן חברו.

ו. המתוקן והנזקק לפעולת האדם

אשר ברא אלקים לעשות

ותדע, שהשי"ת לא הזדקק למלאכת הבריאה, אלא באותו שיעור שלא ניתן כח להאדם לפעול שם, ובדומה למלאכת העיכול, ברא השי"ת כך אשר בישול המזונות בתוך קיבתנו נעשה בלי טרחתנו.

אבל, מאותה נקודה שנמצא כח בידי האדם עצמו לפעול שם - מפני שזה כל טעם והנחת רוח של השי"ת, שרצה להנות מפעולתו. דהיינו, לפעול מין בריות שיוכלו להוסיף ולהנות ולברא דוגמתו.

אבל אינו רוצה בשום אופן לבשל הקדירה שלנו שעל גבי הכירה, בלי ידיעתינו, וזה משום, שאנו יכולים לעשות זאת בכוחותינו.

בדומה לרב ותלמיד, שכל מגמתו של הרב, הוא, לתת כח לתלמיד שיהיה כמותו, וללמד לתלמידים אחרים כמותו. כמ"כ יש להשי"ת נחת רוח שבריותיו בוראים ומחדשים דוגמתו. אשר כל כח החידוש וההתפתחות שלנו אינו חידוש באמת, אלא, מין התחקות יש כאן. ועד כמה שההתחקות מתאימה עם מלאכת הטבע - באותו שיעור נמדד שיעור התפתחותינו.

ומכאן אנו יודעים, אשר יש כח בידינו לתקן את עצמינו, קיום המציאות - כדוגמת הטבע הנעימה של המציאות. והמופת לזה הוא, שאם לא היה הקב"ה פועל שלימות השגחתו, גם בבחינה ההיא, כי "היד ה' תקצר"? אלא הכרח הוא, שבמקום זה, שהוא תיקון עצמינו, יש לאל ידינו לתקן עצמינו.

ז. התנועה כסימן לחיים

דצ"ח - מדבר

מבחינת החיים הרוחניים, מחולקים הבריות לשניים, דצ"ח - ומדבר. דצ"ח: הוא בחינת מתים גמורים. מדבר: הוא בחינת חי.

החיים הם כח התנועה. ונודע, שתחילת החיים נעשה על ידי שתי פעולות מנוגדות בתכלית.

כי גם המדבר, כאשר נולד הוא בבחינת מת, עד שמעוררים אותו על ידי דחיפות. - כי הכלים שלו מוכנים לקבל חיים ותנועה עוד בבטן אמו, - ובביאתו לאויר העולם פועל על בשרו אויר העולם בקרירות שאינו רגיל בו, ואז נגרם לעורר ההתכווצות.

ואחרי ההתכווצות הראשונה, מוכרח להתפשט שוב לשיעורו הקודם. וב' הדברים ההתכווצות וההתפשטות המה הפסיעה הראשונה המקבלת לו חיים.

אמנם לפעמים מחמת חולשת הלידה, הרי העובר נחלש, ולא יתעורר בו ההתכווצות. כי מקרה קבלת קרירות אויר העולם חלש הוא מלפעול עליו ההתכווצות, ועל כן נולד מת, כלומר, שלא היה לו עוד המקום והסיבה שהחיים יתלבשו בו, שמקורו מתחיל מכח ההתכווצות.

כי אם אין התכווצות פנימית - אין התפשטות. כי לא יתפשט בשום אופן יותר מגבולו, ואם כן אין תנועה. והנה, הסימן של הבריה שמוכשרת לאור החיים הוא, אשר יש בה כח לפחות לעשות התכווצות משום איזה סיבה, אשר אז בא אור החיים ועושה התפשטות, ונעשה תנועה ראשונה של חיים. ולכן לא תפסק עוד התנועה הימנו, ונעשה חי מתנועע.

ותנועה ראשונה זו נקראת נשמה, דהיינו, רוח חיים שנושם באפו, כמ"ש: "ויפח באפיו נשמת חיים".

אבל דצ"ח אין בהם כח הזה, לעשות התכווצות פנימית, מכל גורם שיהיה. - וכיון שכן, אין אפשרות לאור החיים להתלבש בהם, ולגרום להתפשטות.

אשר חוק נתן ולא יעבור, שבלעדי ההתכווצות וההתפשטות לא יוכל הכלי להתפשט מעבר לגבולו. ועל כן משפט הדצ"ח הוא למיתה עולמית.

והמדבר מוכשר באמת כולו לחיים, אלא שנולד מת, כאמור לעיל, מפני שצריך לאיזה סיבה וגורם אשר יפעל עליו, שיעשה לפחות התכווצות הראשון, אשר זה נגרם לו על ידי האויר הקר המגיע לו מתורה ומעשים טובים.

איכות ההתכווצות

ההתכווצות צריכה להיות מכח הבריה עצמה. ואנו מבחינים בב' מיני התכווצות.

הא' היא התכווצות הבאה מגורם חיצוני כמו קרירות.

הב', היא התכווצות הבאה מבנין הכלי עצמו.

א. כמו שתראה כשמכים ודוחקים את העובר הנולד להקיצו, אף-על-פי שבכל לחיצה והכאה נעשה התכווצות בגופו של הולד - מכל מקום ההתפשטות החוזרת, אינה חוזרת מכח אור החיים, אלא מתוך בנין הכלי עצמו, שמוכרח תמיד להיות בדיוק על גבולו וחוקו, - ועל-כן כשבא איזה גורם ולוחץ אותו, אזי יש כח בכלי עצמו לחזור למקומו בריחוק, מכח הגורם גבולו החיובי.

ב. אבל אם ההתכווצות נעשית גם היא מתוך הכלי עצמו, ולא מחמת גורם חיצוני - אז אינה מוכשרת באמת כלל וכלל לחזור ולהתפשט לגבולה הקודם, בשיעור הקודם. מפני שההתכווצות המתפעל בה נעשה מתוך בנינה. ועל-כן אי אפשר שתחזור לגבולה המוכן לה מראש.

זולת הבורא יתברך, כלומר, שאור פרטי חדש צריך להתלבש בה, להשיבה לחוקה, שאור ההוא נוסף על אורה הקודם, להיות בה בקביעות. דהיינו, בכל פעם שתתכווץ, חוזר האור, וגורם לו להתפשט למדתה הקודמת. ואור ההוא נקרא חיים.

ב' התכווצויות, חלקי וכללי. כנגדן ב' התפשטויות

דם הוא הנפש. כי צבע אודם צריך שצבע לבן יתחבר בו ואז יקרא דם. - ובטרם שנתחבר בו לנצחיות - אינו נקרא דם, כי אז שכיבה וקימה נוהג בו. כי טבעו או-דם, ואז נצבע בו בחינת קימה שלא בקביעות, שנקרא רק צבע או-דם, מלשון "דום לה'". ועל כן חוזר ונופל הצבע ממנו, ונעשה לבן בלי שום צבע, שהוא שכיבה שלא בקביעות.

וכאשר מתחברים שניהם אזי נעשים לגידים של דם חיים.

כאשר שניהם נעשו לגידים של דם חיים, היינו, שעושים בו הניגודים. האחת לנפש חיה, כלומר, שנחתך האו מן האודם, ונשאר דם לקביעות - עם כל זה בחינת שכיבה וקימה שהיו קודם, מתחברים עתה גם כן בדם הזה.

ועל-כן מבחינים שני מינים בדם, אדום, ולבן כנודע, דהיינו, אותם אדום ולבן, שמקודם שמשו בזה אחר זה - התקבצו בינתיים ועשו את הדם הזה, שנקרא נפש חיה. ותדע שה"ס התכווצות חלקי והתפשטות חלקי שנקרא נפש ורוח. ודו"ק.

אמנם אור הזה שעשה ההתפשטות - החלקי דנפש, הנה הוא אור עליון נפלא וכללי. ועל-כן דרכו למלאות ולהשלים על כל מיני התכווצות שנרשמו באותו הבנין.

ונודע שכבר היה בגוף הזה בחינת לבן בחלק שאינו ראוי לקבל צבע של או-דם, כי. .. של האודם נשדדו ונפלו בעת כי יתועדו יחדיו שוא לך וכו'. ועל-כן אחר שהאור השלים את התפשטות א' דאור נפש חיה הנ"ל, חוזר וממלא ההתכווצות הישן הזה שנעשה בו מימים קדמונים. ותדע שהוא הנקרא התפשטות כללי, או גידי מוח, הנמשך מחומר האודם, שנימח ממנו המראה לגמרי.

וז"ש: "ויפח באפיו" - בב' אפים, א'. אף, דאודם-לבן. ב'. אף, דלבן הנימח לגמרי. "ויהי האדם לנפש חיה", מתחילה מתוך האף דאודם-לבן, שה"ס הדם והתפשטות א' כנ"ל. אולם סופו היה "נשמת חיים", כי התפשט גם באף הב' דלבן הנימח, שה"ס נשמה ובחינת ג"ר.

גם תדע שהתפשטות א' דגידי דם ה"ס יש לו יחס למוח תחתון גופני הנקרא מח העצמות, ששם. .. הפועלים שלא מדעתו, והוא מפני שהמצב הבינים, מאף א' לאף ב' הוא זמן גידול של. ... .. והנה אז פועל האור לגמרי שלא מדעתו של האדם, כי עדיין לא השיג נשמתו.

והתפשטות ב' בגידים ממוחים שנשמרים לו בבחינת הפכיות ב', שנקרא אף ב' כנ"ל, הוא היחס של מח העליון:. ... .., לבחינת ג' מוחין שבו הפועלים מדעת שנקרא. ...

הפכיות מראש לגוף

כי נתבאר שבגידים ממוחים נמצא האודם בימין, שהוא הצבע והישות המתקבל על הנייר הזה. והלבן ה"ס השמאל הגמור, כי אף ב' נמחק ממנו, ולא נשאר בו אפילו צבע, באופן שהאודם, הוא הישות, והלבן, הוא העדר.

והפכי אליו גידי דם, כי האודם, ה"ס השמאל, דהיינו או שנתחבר למפרע, ובסוד נהר ואולי. מה-שאין-כן הלבן, הגם שהוא סוד שכיבה, מכל מקום עתה נעשה תמונה זו לימין, וקימה. דע"כ הוא נפש נצחי, שלא צריך עוד לצבע, וצבע האודם שנשאר ונרשם מלמפרע, הרי עתה הושם לשמאל בגבורה, שנקרא דם בלי או - באופן שהלבן בימין, שא"צ ולא יארע בו ענין צבע אודם. והאודם נחשב לו בשמאל רק לגבורה שנקראת דם.

וכאן צריך שתבין שרשימו דאודם האמור באף א' וגידיהם שעלו לשמאל הרי אחר אף הב' לבחינת נשמה, הריהו נמחק ונעבר מבנין זה לעולם. ולפיכך הראש המוח הוא לבן בלי אודם כלל.

עיבור

הולד בימי עיבורו, הוא כמו צומח ממש ותו לא, וכל תנועותיו אינם נקראים תנועות חיים, כי התנועות נעשים על-ידי אמו, שהעובר חלק ממנה.

הסביבה שלו נקראת בטן ואם הוא הגבול של הסביבה המוטל עליו, ואוכל מה שאמו אוכלת וכו'. והלידה מתחילה מראש מקוה.

מהות החיים

הכרת החי הוא המהות העצמית. ועניין התנועה מוגדר בהתכווצות עיין לעיל, כי אי אפשר לשום בריה לצאת מגבולה כחוט השערה.

וזה נמשך מראש מקוה, כי שמה נתינתה של כח הזה להצטמצם מעט פחות מגבולו - בענין השאלה.

ודע שכל עוד שכח אחר מכווץ אותו למטה משיעורו, אין זה עושה את הדומם לבעל חי.

אלא רק מחוייב להתכווץ מעצמו, אבל איך זה אפשרי בעודו דומם? על-זה צריך תפילה, שיזכה לכח עליון.

ובזה אפשר להבין את הסתום דתחות אומ"ק ועניין לא יראני האדם וחי, כי החי הוא בעל התנועה, ואם אי אפשר לו עוד להתכווץ אינו חי, אלא דומם. וז"ס צדיקים מיתתם בנשיקה, דהיינו, שמאבדים כח התכווצות.

#Baal HaSulam #בעל הסולם #עברית #ישראל

3 notes · View notes

hakdamat-sefer-hazohar · 1 year

Text

הניצנים

.4 בראשית. רבי שמעון פתח, הניצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע, וקול התור נשמע בארצנו. הניצנים, זהו מעשה בראשית. נראו בארץ ביום השלישי, כמ"ש, ותוצֵא הארץ דשא. עת הזמיר הגיע, זהו יום רביעי, שהיה בו זְמיר עריצים, שע"כ כתוב בו, יהי מאׂרׂת, חסר ו', שהוא לשון קללה. וקול התור, זהו יום חמישי, שכתוב בו, ישרצו המים, לעשות תולדות. נשמע, זהו יום שישי, שכתוב בו, נעשֶׂה אדם, שעתיד להקדים עשיה לשמיעה. בארצנו, זהו יום שבת, שהוא כמו ארץ החיים, עוה"ב.

ביאור הדברים. הניצנים זה ששת ימים של מעשה בראשית, ו"ק, חג"ת נה"י דז"א, שמהם נבנים ע"ס של פרצוף הנוקבא דז"א. כי הנוקבא אין לה מעצמה ולא כלום, וכל בניינה הוא ממה שהז"א נותן לה.

ומפרש, איך הנוקבא נבנית מו"ק דז"א. ואומר, נראו בארץ, ביום ג'. כי הנוקבא נקראת ארץ. והניצנים, ספירות דז"א, התקבלו ונראו בנוקבא, הנקראת ארץ, ביום ג' של מעשה בראשית. וזה היה ביום ג', ת"ת. כי תחילה נאצלה בשני המאורות הגדולים, ואז הייתה שווה לת"ת דז"א.

ונמצא שנאצלה ביום ג', בשווה עם ת"ת דז"א, הנקרא יום ג' של מעשה בראשית. ואז, נראו בארץ. כלומר, כיוון שהמצב הזה לא היה מתקיים בנוקבא, לכן, נראו בארץ, נראו פעם כך.

ואח"כ, עת הזמיר הגיע. זה יום ד', שהיה בו זמיר עריצים. כי ביום ד' התמעטה הלבנה, הנוקבא דז"א, כמו שלומדים, שקטרגה הלבנה ואמרה, אי אפשר לב' מלכים שישתמשו בכתר אחד. ואמר לה הקב"ה, לכי ומעטי את עצמך. ואז ירדה לבחינת נקודה תחת היסוד דז"א, וט"ת שלה נפלו לבריאה. ולא נשאר לה באצילות, זולת נקודת הכתר שלה. ועמדה תחת היסוד. ומעתה הולכת ונבנית ע"י נו"ה דז"א.

ונקרא זה, זְמיר עריצים, מפני שהמיעוט נעשה הכנה ובית קיבול לקבלת מוחין דחיה, אשר מוחין אלו כורתים כל הקליפות, הנאחזות בנוקבא. וזְמיר לשון כריתה. ועריצים הם החיצוניים והקליפות, הסובבים את השושנה.

וקול התור, זה יום חמישי. התור, נצח דז"א. קול התור, הוד דז"א. שמקבלת מהוד, הכלול בנצח דז"א. ע"כ נקרא קבלתה זו, קול התור.

נשמע, זה יום שישי. קול התור אינו מתקבל אל הנוקבא, אלא רק באמצעות יום ו', יסוד דז"א, הכולל נו"ה, ומשפיע אותם לנוקבא. ונשמע אל הנוקבא רק ביום השישי. וזה הכלל, שאין הנוקבא מקבלת אלא רק מהקו האמצעי דז"א, שהוא דעת ת"ת יסוד, או מדעת, או מת"ת, או מיסוד.

נשמע, זהו יום שישי, שכתוב בו, נעשה אדם, שעתיד להקדים עשיה לשמיעה. שמיעה בינה, כי ראייה ושמיעה הם חו"ב. עשיה המלכות.

בצמצום ב' (צ"ב) ה' תתאה (ה"ת) עלתה לנקבי עיניים (��"ע), כדי לשתף אותה במידת הרחמים (מדה"ר), בינה עילאה. והנה אבא הוציא אמא לחוץ, ואבא עצמו נתקן כזכר ונוקבא. כי עיניים אבא, וע"י עליית ה"ת אליו, נתקן הזיווג של ראש בה"ת, שנקראת נ"ע. ואמא בינה, יצאה משום זה מראש לגוף. ויש בראש דא"א כו"ח ובינה יצאה לגוף. ונמצא שעשיה, ה"ת, מלכות, קודמת לשמיעה, בינה. כי אבא נתקן בנוקבא, הנקרא אני, ונעשתה הנוקבא כמו אבא, לספירה שנייה לכתר.

מעליית המלכות לנ"ע, נמתקה שם ונעשתה ראויה לעלות ולהלביש או"א עילאין, ולקבל מוחין דחיה, כמו אמא עילאה. שזה היות שהלבנה במילואה. ולפיכך במתן תורה הקדימו ישראל נעשה לנשמע, והקדימו עשיה לשמיעה, שבזה זכו לקבלת התורה. כי העשיה, מלכות, עלתה והלבישה את או"א עילאין, ונגלה היובֵל, שער הנון.

לכן הייתה השמיעה ביום השישי, כי בו נעשה התיקון להקדים עשיה לשמיעה, כמו במתן תורה. וע"כ נעשתה המלכות בשבת בראשית בבחינת ארץ החיים, אמא עילאה.

בארצנו, זה יום שבת, שהוא דוגמת ארץ החיים. אמא עילאה נקראת ארץ החיים. וע"י השפעת יום ��שישי, עלתה הנוקבא ביום שבת של מעשה בראשית עד אמא עילאה, ונעשתה גם הנוקבא דוגמת ארץ החיים. כי התחתון העולה לעליון נעשה כמוהו.

.5 הניצנים הם האבות, שנכנסו במחשבה, ונכנסו בעולם הבא (עוה"ב), בינה, ונגנזו שם. ומשם יצאו בהסתר, ונסתרו בתוך נביאי האמת. נולד יוסף, ונסתרו בו. נכנס יוסף בארץ הקדושה, והקים אותם שם. ואז נראו בארץ ונגלו שם.

ומתי הם נראים? בשעה שהקשת נראית בעולם, אז הם מתגלים. ובאותה שעה, עת הזמיר הגיע. עת לקצץ את הרשעים מן העולם. למה ניצלו? משום שהניצנים נראו בארץ. ואם לא היו נראים מכבר, לא היו נשארים בעולם, והעולם לא היה מתקיים.

ביאור הדברים. הזוהר מבאר על השגת מוחין דחיה דז"א עצמו. הניצנים סובבים על חג"ת דז"א, שנקראים האבות. נה"י דז"א נקראים בנים, והם ב' פרצופים, הנחלקים על החזה דז"א, כי חג"ת נקראים זו"ן הגדולים, ונה"י נקראים זו"ן הקטנים.

וע"כ הזוהר מדייק להשמיענו שהוא מז"א הגדול, וע"כ נאמר, אבות. ונקראים בשם ניצנים, שפירושו נטיעות, מפני שהולכים וגדלים כדרך נטיעות. שמתחילה הייתה מידתם כמו נה"י, ואח"כ ביניקה נעשו חג"ת, ואח"כ בגדלות א' נעשו חב"ד של נשמה, ואח"כ בגדלות ב' נעשו חב"ד דחיה.

הניצנים הם האבות, שנכנסו במחשבה, ונכנסו בעוה"ב, בינה. הכוונה היא על עיבורו של ז"א. כי בעת עיבורו הוא עולה לאו"א, הנקראים מחשבה ועוה"ב. אבא נקרא מחשבה, ואמא נקראת עוה"ב. ושם ראשית בניינו של הז"א בג' בתוך ג', שפירושו, שחג"ת מלובשים בתוך נה"י.

וע"כ נאמר, הנטיעות כקרני חגבים היו, עקר אותן משם ושתל אותן במקום אחר, והגדילו. הנטיעות, האבות, חג"ת משורשם. ע"י עלייתם לעיבור לחו"ב, ששתל אותן במקום אחר, והשיגו שם את המלכות הממותקת, הראויה למוחין לעת גדלות. ע"י זה גדלו לאט לאט בעיבור, אח"כ ע"י יניקה, וע"י גדלות א', ולבסוף ע"י גדלות ב'.

ומשם יצאו בהסתר. שאחר שקיבלו חג"ת כל המוחין דעיבור, הם נולדים ויוצאים מאו"א למקומם למטה, ויצאו בהסתר, כי גם אחר יציאתם מאו"א למקומם, נשארו עוד בהסתר, באור מועט.

ונסתרו בתוך נביאי האמת. שע"י השגת מוחין דיניקה, נמשך האור המיוחד לנה"י דז"א, נביאי האמת. ואז התפשטו להם חג"ת מתוך נה"י, והשיג ו"ק. ועכ"ז הם עוד נסתרים, כי נמצאים עוד בהעלם מוחין דראש, ואין להם אלא נפש רוח (נ"ר).

ע"כ נאמר, ונסתרו בתוך נביאי אמת. הם נו"ה, שהשיגו ע"י היניקה. אבל נסתרו בהם, כי האור שלהם נעלם עוד ואינו נגלה. ודע, שיש תמיד ערך הפוך מכלים לאורות. כי בהתחשב עם האורות, משיגים ע"י יניקה אור דחג"ת, רוח. ובהתחשב עם הכלים, משיגים ביניקה כלים דנו"ה, ואור הנפש, שהיה בחג"ת, יורד בהם. וכן במוחין דגדלות, מבחינת האורות נבחן שמשיגים אור דחב"ד, ומבחינת הכלים נבחן שהשיגו כלי היסוד דגדלות.

ונולד יוסף ונסתרו בו. כי אחר תשלום המוחין דיניקה, עולה ז"א לעיבור ב' למוחין דגדלות א', שע"י מוחין אלו נעשו חג"ת שלו לחב"ד וראש. ונה"י, שקנה ע"י היניקה, נעשו לו לחג"ת, ונולדים לו נה"י חדשים, המכונים נה"י של מוחין דגדלות. ואלו נה"י מכונים בשם יוסף, שהוא יסוד דגדלות, הכולל נו"ה דגדלות. ע"כ נאמר, ונולד יוסף, כלומר היסוד דגדלות.

ונסתרו בו. שעדיין אין לחג"ת אורות דגדלות בשלמות. ועדיין הם בהעלם. כי בגדלות א' משיג רק המוחין דנשמה, שנבחנים עוד לאחוריים אצל ז"א. וע"כ נאמר, ונסתרו בו, שעוד הם בהעלם.

ונכנס יוסף בארץ הקדושה, והקים אותם שם. כי אחר מוחין דגדלות א', מתחיל ז"א לקבל מוחין דגדלות ב', מוחין דחיה. ואז ננסרת הנוקבא ממנו, ונבנית לפרצוף שלם במוחין דחיה. ואז נקראת הנוקבא הארץ הקדושה. כי המוחין דחיה נקרא קודש.

נכנס יוסף, יסוד דגדלות דז"א, בארץ הקדושה, הנוקבא, פב"פ עם הז"א בקומה שווה. והקים אותם בארץ הקדושה. כי מוחין דחיה, אור החכמה, נמשכים רק בזיווג של זו"ן כאחד, והם נשארים רק ברשות הנוקבא, כי רק על ידה נמשכו בעת הזיווג.

והקים אותם בבית שלה. כי ערך ז"א כלפי הנוקבא, כערך או"א עילאין כלפי ישסו"ת. וע"כ אין מוחין דחיה, אור חכמה, נגלית, אלא בנוקבא, שהיא בחינת ישסו"ת.

ואז נראו בארץ ונגלו שם. עתה התגלו במידת הגדלות כראוי, אבל עד עתה נחשבים לנסתרים ונעלמים. ומתי הם נראים?

הלוא כבר ביאר הזוהר, שהם מתגלים, כשנכנס יוסף בארץ הקדושה, כלומר, בעת הזיווג. ומקום ההתגלות הוא בנוקבא. א"כ מדוע שואל עוד פעם, ומתי הם נראים? העניין הוא, כי גם בעת הזיווג יש ב' הבחנות:

א. התכללות שמאל בימין, ה"ח שבזכר,

ב. התכללות ימין בשמאל, ה"ג שבנוקבא.

ע"כ שואל, ומתי הם נראים: בהתכללות ימין בשמאל או בהתכללות שמאל בימין?

ומשיב: בשעה שהקשת נראית בעולם. קשת, יסוד דז"א, בעולם, בנוקבא. שזה התכללות ימין בשמאל בעת הזיווג, כמ"ש, אֶת קשתי נתתי בענן. שרק מזה נמשכים המוחין העילאין. שאז הם מתגלים, רק מהתכללות ימין בשמאל.

ובאותה שעה, עת הזמיר הגיע. עת לקצץ את הרשעים מן העולם. בעת שמתרבים הרשעים בעולם, שמחמתם נעשו אחיזה מרובה לקליפות והס"א, ע"ד שהיה בזמן דור המבול, שנמחה מחמת זה כל היקום, הנה אז אין לבני העולם תקנה, אלא ע"י הגילוי של מוחין עילאין, מוחין דחיה.

ולמה ניצלו? משום שהניצנים נראו. למה בני העולם ניצלים מכּלָיה, כמו שהיה בימי המבול? משום שהניצנים נראו בארץ. כי גילוי המוחין דחיה, מעביר את הקליפות מהארץ, המלכות, ואינן יכולות להיאחז בה עוד. כמ"ש, וראיתיה לזכור ברית עולם.

ואם לא היו נראים מכבר, לא היו נשארים בעולם. כי תחילה נבנית הנוקבא בשני המאורות הגדולים, שיש לה קומה שווה עם ז"א, אלא שעומדת באחוריו של ז"א, שבשביל זה קטרג הירח, שאין ב' מלכים משתמשים בכתר אחד. וע"כ נבחנים אלו המוחין מוחין דאחור. ונקראים מוחין דו"ק דנוקבא, שהם מוחין של קטנותה, מתחילת התהוותה.

ואז נבחנים זו"ן לפנים קטנות. ונקראים ילדים, נערים, עלָמים. אלא אחר שהיא נשלמת עם המוחין הללו, חוזרת לעיבור ב' לאו"א עילאין, ואז נבנית בניין גדול במוחין דפב"פ עם הז"א. ואז הם נקראים פנים גדולות.

ונודע, שאין שינוי והיעדר ברוחני. ואלו המוחין דאחור, פנים קטנות, נשארים בה גם בעת המוחין וגדלות. ולא עוד, אלא שסיבת המשכת המוחין דחיה, הם בעיקר בכלים דמוחין דאחור בפנים קטנות.

ואם לא היו נראים מכבר, לא היו נשארים בעולם. כלומר, שאם לא נראו בנוקבא אותם הניצנים כבר מקטנותה, בבניין האחוריים שלה, הנה לא היו נשארים בה המוחין דחיה גם בגדלות, כי לא היו לה כלים במה לקבלם.

.6 ומי הוא, המקיים את העולם וגורם לאבות שיתגלו? קול הילדים העוסקים בתורה. ובגלל ילדי עולם אלו, העולם ניצל. כנגדם כתוב, תורֵי זהב נעשה לך. אלו הם ילדים, נערים, עלמים, כמ"ש, ועשית שניים כרובים זהב.

ביאור הדברים. ילדי העולם הם מוחין דאחור, הנקרא פנים קטנות. וכן ילדי העולם וכן ילדים, נערים, עלמים. והזיווג שלהם במצב זה, נקרא קול הילדים העוסקים בתורה. והם תורי זהב. והם ב' הכרובים, פנים קטנות, אשר אלו המוחין דחיה, הנמשכים בהתכללות ימין בשמאל, לא היו מתקבלים כלל בנוקבא זולתם.

ומי הוא, המקיים את העולם, בעת ריבוי הקליפות, שיש להן כוח להחריב עולם כבימי המבול? הנה אין תקנה זולת בהמשכת מוחין דחיה בקשת בענן, שע"י זה העולם ניצל. ומי הוא המקיים והמציל את העולם בעת ההיא, וגורם לאבות שיתגלו, שגורמים לגילוי חג"ת במוחין דראש, שחג"ת נעשו אז לחב"ד דחיה? הגורם לזה קול הילדים, העוסקים בתורה, המוחין דאחור, שהוא קול הילדים ותורי זהב.

#זוהר לעם #זוהר #רבי שמעון בר יוחאי (רשב'יי)#הקדמת ספר הזוהר

2 notes · View notes