כתבתי שיר על המפקדת (או יותר נכון על נועה לוויתן)

עמדתי בפיקוד

כי אי אפשר לעמוד בצד

תמיד לנסות לשבור משהו קיים

רק גורם לצרות

הכוח נמצא תוכי

איזה בולשיט טהור

לא מאמינה לעצמי

בעצמי כשאני מסתובבת בלי לעצור

נשימה עמוקה

למה לחשוב שאני לא בת אדם

להקשיב לעצמך אל מול כולם

להתנגד לעצמך גם

אין דרך לסרב

העמידה במקום מזדעזעת

לשמור על ראש גבוה

גם כשבלילה אין מנוח

©- משושה

וואו. קודם כל לא זכור לי שאי פעם שלחו לי שיר לאינבוקס אז כבר בונוס חח

דבר שני, איזה שיר מהמם! הצלחת לזקק את התמצית של נועה, הקונפליקט הזה שלה, השאלה הנצחית (ציטוט מהעונה השנייה חח) של מהי מפקדת ואם היא בכלל מתאימה לזה.

אבל בשיר, כמו בסדרה, נועה מבינה שזה הבור שהיא חפרה לעצמה כאילו. היא בחרה בדרך הזאת, אפילו אם היא לא מתאימה לה, אבל שם היא תמשיך ללכת (או לעמוד) עד.... שהיא תקרוס אולי.

אני מגיעה פה לעומקים חח והכל בזכות השיר! שזה אומר הרבה אני מניחה, אם הראש שלי כבר רץ על 200 עם רבדים על נועה 😅

שיר באמת מהמם אמנון. או משושה חח בכל מקרה תודה על השיתוף! יש לך חתיכת כשרון אם ב.... 16 שורות הצלחת לזקק את המהות של נועה בשתי העונות האלה.

"הייתי בא ומציג לו מבצע. אם זה היה מבצע פשוט, הוא היה מאשר בקולו. אם זה היה מבצע שיכול להסתבך, הוא היה שותק, או מנענע בראשו. קדימה, אחורה, למעלה, למטה. הייתי שואל אותו, אדוני ראש הממשלה, אתה מנענע בראש, מה זה אומר, שאתה מאשר? אני צריך לדעת. הוא ידע שהשיחה מוקלטת ולא רצה להשאיר הקלטה שבה הוא מאשר מבצע שיכול להסתבך. ביקשתי ממנו מקרא של נענועי ראש, כדי שאוכל להבין. ביקשתי שידבר בקול. הוא היה מתחמק. ניסה להגיד לי 'תשב על זה עם המזכ"ץ', אבל לא הסכמתי. לפעמים אפילו רמז לי לא לעדכן אותו. רק בדיעבד. לא הסכמתי."

"פיתחתי שיטה מיוחדת: כשרציתי להעביר מבצע מסוים אצלו, הייתי מביא איתי פורום רחב, גם של הלוחמים עצמם. מול הרבה אנשים, הוא היה מאשר, בגלל הפאסון. אותי זה זעזע. תחשוב על לוחמי המוסד, שיוצאים למבצע כזה ויודעים שראש הממשלה לא השאיר הודעה מוקלטת ולא אישר בקולו. אם זה יצליח, הוא ייקח את הקרדיט. אם זה ייכשל, אז זה לא באשמתו".

"כשהייתי מציג לו מבצע, ידעתי מה הולך לקרות", סיפר לי פעם, "אני אוהב פלאפל. אחרי פגישות אצל ראש הממשלה הייתי עוצר באבו גוש ואוכל פלאפל. אבל היו פעמים שנסעתי לשוק מחנה יהודה ואכלתי שם, כי ידעתי שהמבצע שהרגע הוא אישר, מפחיד אותו והוא תכף יתקשר ויקרא לי בחזרה. פגעתי בול בכל הפעמים. הוא באמת היה מתקשר, מחזיר אותי ללשכה, והכל היה מתחיל מההתחלה".

עם ישראל נכבד

(כתוב בהתרגשות ללא הגהה ועם שגיאות כתיב, כי אני רוסיה ישראלית)

שמי אנאל, ואני עליתי לכאן בגיל 13 ומאוד כעסתי על אמא שלי שהביאה אותי לפה. לא ידעתי מה אני שייכת ומה אני צריכה לעשות כאן, למדיתי בבית ספר ותמיד הייתי בשאלה מה אני עושה פה, למה אני פה ולא בקנדה נגיד, למה אני צריכה לשרת פה? על מה שאני שומרת ולמה? לפניכן עבדיתי בתור מלצרית והייתי משרתת קהל דתי או לרוב חרדי, זה היה מראה זועתי כל ההתנהגות שליהם, כל יום שאלתי למה אני פה? בצבא יזדמן לי לצאת לקורס "נתיב", זאת הייתה אפשרות היחידה שלי ללמוד ולהתקרב ולהכיר את מנהגי ישראל ואת הארץ לעומק.

לפניכן גם עברתי קורס של הכנה לצבא "אחרי" ושמעתי הרבה סיפורים של נכי צה"ל שנפגעו במלחמות ישראל בעת שמירתם על חלקת האדמה הזו, והם הזהירו ששואה עלולה להיתחרחש שוב.

ששירתתי בצבא לא הרגשתי שייכות לארץ ולא הבנתי את הפוליטיקה. ובקורס נתיב למדיתי יותר, לא היו לי ברורים הרבה דברים, ההגיון שבחגים ובמצוות הגשמיות, רציתי להגיע לשורשם. חקרתי אותם לעומק, שאלתי שאלות לא קיבלתי מענה. חיפשתי תשובות גם מעבר למסגרת הקורס ומצאתי באינטרנט חכמת הקבלה. רצתי לשמוע שיעורים עם הסברים על חגים, אני לא הבנתי מילה ממה שהרב דיבר שם, אבל הבנתי שאדם מבין על מה הוא מדבר ונותן תשובות הגיוניות. הלכתי לבדוק מה זה המקום המדהים הזה ומה זה החכמה הענקית הזאת והתברר לי שזה חכמת הקבלה. אני שמעתי קליפ ועוד קליפ, הסבר ועוד הסבר. אני הבנתי, שהמשמעות, שכל כך חיפשתי ישנה והיא קיימת שם.

אני באתי וסיפרתי על זה בהתפעלות למורים הדתיים שלי וקיבלתי תגובות קרות. לא הבנתי את הקטע של האנשים? איך הם חיים פה מלמדים אותי משהו שלא יודעים מה זה? ואם אני מציגה להם את מה שמצאתי הם מתעלמים ומכוונים אותי למשהו אחר. אני סיימתי קורס נתיב והתגיירתי. באותה תקופה גם החלטתי שאני נשארת בישראל ואני הולכת לעבוד רק בתחום הזה של חכמת הקבלה ושם אני "משרישה", בונה את המשפחה שלי וכל היוצא מזה.

בתום סיום השירות לפני הרגילה הייתי מגיעה להרצאות של הרב בימי שלישי ושישי. שם בעלי לעתיד ראה שם, השיג מספר טלפון שלי והתקשר אלי. כבר לפי הקול הרגשתי שזה יהיה בעלי לעתיד. הוא סיפר שהוא בוגר טכניון, שהוא תלמיד קבלה כבר 4 שנים ומגיע באופן סדיר לשיעורים ובלה בלה בלה, מכר את עצמו יפה) וכן התפעלתי. הוא אמר שהוא בן 30 באמת הוא היה 31, ואני אז הייתי רק בת 20. הביך אותי ההפרש בגילאים, אבל הוא הוא שכנע שהכל בסדר ונתגבר על הפער. אני ראיתי גישה בוגרת וזה התאים לי מאוד, כי הייתי מאוד רצינית בכוונותיי. אחרי זה הוא כמה פעמים היה מגיע אלי לדייטים ו��כרנו יותר.

באותה תקופה גרתי בחיפה תכננתי לעבור לפתח תקווה ולעבוד ברכז להפצת חכמת הקבלה "בני ברוך", וחיפשתי דירה להשכרה. אני חלמתי לעבוד במפעל בני ברוך, רציתי את כל כולי להקדיש למען חכמת הקבלה. (אני האמת בכלל לא התכוונתי להתחתן, פשוט אני ידעתי שאדם חי ומתחתן ומוליד ילדים. אני לא רציתי להתחתן בחוץ כי ראיתי שאנשים מתגרשים וילדים ננטשים, אמהות צריכות להיקרע בעבודות כדי להצליח לפרנס ולספק לילד את הצרכים שלו. ואני אחת שחוותה על בשרה את הגירושים של ההורים, סבלתי מאוד ובשום אופן לא רציתי שאי פעם להביא לעולם ילדים ולהתגרש. מאוד רציתי לחסוך מהם את הסבל הזה רציתי להביא אותם לעולם יפה. עד כדי שלא ראיתי אפילו משמעות בלעבוד ולחיות.

גם היתי צריכה לעשות חשבון איזה המקצוע אלמד, הייתי בפרשת דרכים של חיי. והחלטתי שכולי כולי, מה שיש לי ומה שיהיה לי אני רוצה שזה יהיה בנוי על פי הערכים האלה של חכמת הקבלה. ואם בשביל זה צריך להתחתן ולהוליד ילדים, אז אני מוכנה, כי הייתי מוכנה לבנות עולם חדש ושלם עומד על עקרונות של חכמת הקבלה. ודני פשוט התלבש על המצב והיה מתאים לי בול. עשיתי חשבון, שהוא אדם רציני, בוגר,אחראי, ומגיע קבוע לשיעורים ולומד ומה צריך עוד? מתאים. קיבלנו ברכה, התחתנו.

התקבלתי לעבוד בערוץ 66 של חכמת הקבלה בתור מפיקה. מאוד אהבתי את התקפקיד, הייתי מאושרת ומוכנה לעבוד יום ולילה וכל החיים ומעבר לחיים. ועבדיתי. בו זמנית למדיתי באויניוורסיטה הפתוחה בקורס צילום, בימוי ועריכה דיגיטלית. סיימתי. נכנסתי להריון עם בתי הבכורה, עברתי הכנה ללידה, עד יום הלידה עבדיתי, ילדיתי טבעי לגמרי עם דולה בבית חולים. התברר היה לי גוף טוב ללדת, אבל מה לעשות הלאה עם תינוק לא ידעתי, אכלנו אותה יחד עם בתי הבכורה שם בצורה קשה שם עד שלמדנו להסתדר ולהתגל למצב החדש.

בחופשת לידה מצאתי את עצמי בעיר חדשה לבדי, לפניכן בכלל לא הרגשתי בדידות, כי עבדיתי. ופה גיליתי את עצמי לבדי עם תינוקת על הידיים ובעל בעבודה מהבוקר עד הלילה. את הקהילה בקושי הכרתי, ולא פגשתי אף אמא במצבי שמגדלת את הילדים בבית. נשים מקהילה היו מתאספים רק בימי שבת בפארק וכל יתר ימי שבוע היו שולחים את הילדים למסגרות ויוצאות לעבוד. יצא שרוב הזמן הייתי לבד עם הבת יום ולילה.

כל הזמן הטרידו אותי מחשבות על עתידה, בפרט כשהייתי בהריון, אז כל הזמן היו דיבורים שיפתח בית ספר מיוחד עם התכנים של חכמת הקבלה, שזה בעצם העיקר. כל ההסבר על העולם שבו אנחנו ו חיים ועל האדם, תפקיד האדם בעולם, על הטבע, על ממנו הכללי, על מטרת העולם והאדם, על תפקיד מיוחד של עם ישראל כלפי העולם. וחיפשתי את זה בשבילה, ולא היה. נורא הטריד אותי, שמה אתן לה? הרי ילדיתי אדם, ואני צריכה לקחת אחריות על גורלו. גן של מקובלים לבנות לא היה. יוצא שנותרתי לבדי עם תינוקת בחלל ריק.

תמה חופשת לידה, הרגשתי שלא באחריותי להשאיר את הילדה, נשארתי איתה לא חזרתי לעבודה, הבעל לא התנגד, דווקא היה מבסוט שהילדה בידיים טובות. הרי מי ידאג לילדים יותר טוב מאמא.

התחלתי בחיפושים אחרי התעסוקה שלה. לקח לי הרבה זמן, שנתיים בערך עד שמצאתי ספרים בקבלה, למרות שהיו קיימים אף אחד לא השתמש בהם בקילה ולא היו נפוצים. וזה מאוד מוזר אגב.

לא היה מספיק מדיה לילדים. לא רציתי שילדה תראה תכנים שלא תואמים למציאות ומלמדים גישה שגויה לחיים (אני לא מבינה איך אנשים בכלל קוראים אגדות ולא חושבים על מה הם קוראים, או מראים סרטונים ולא בודקים מה התוכן של סרטון כזה או כזה. צרכנות עוורת עם ערכים שגויים. אין בעיה, מי שמתאים מתאים. אני לא יכולה ללכת לצעוק לכולם שמה שהם רואים זה מידע מטעה ואלים וגורם בעיות לילדים, אבל כן אני השתדלתי לעשות מה שבכוחי ודאגתי לילדים שלי.) הנחמה שלי היתה שדובר באותה תקופה שיקום בית ספר ולילדים יהיו חיים אחרים. בהמשך יתברר שלא יקום שום בית ספר...

אני מצאתי ספרי קבלה לילדים, לא ידעתי איך מתחברים עליהם, לא הבנתי מה לעשות איתם, הייתי חייבת דוגמה והסבר. מצאתי גם חברה שקוראים את אותם ספרים, והם הראו לי, לימדו אותי והסבירו לי. כך בנינו את עצמינו סביב הספרים. כל שהתעמקנו נגלתה לנו מציאות יותר רחבה ויותר עמוקה.

אחרי זה יצא לי להכיר האחראית על פרויקט הספרים לילדים, יעל ליאור שבעתיד הפכה למורה שלי. שזה הפרס הגדול והאישי שלי)) בהתחלה שאלתי שאלות, התחלתי לעסוק בתרגומים.

-----

ואז פגשתי את איוית, אני לא אשכח את זה לעולם.. הבן שלה הקטן היה בגיל של הבת שלי הבכורה. ולפניו יש 3 אחיות גדולות. לא ראיתי את איוית בקהילה הרבה, אלא רק בסעודה. אני ראיתי את הילדים שלה מסודרים, מאורגנים, נקיים, בזמן שאמא שליהם הייתה בתורנות, הם ישבו בשקט עם ספרים, כתבו ועזרו אחד לשני, שקטים ולומדים לעומת כל השאר. ופעם שנייה פגשתי אותם שהיו עומדים וזוהרים בכניסה לעולם הסעודות ומחכים עד לפתיחת דלתות. אחרי זה הגיעה יעל (מורה שלי) והתחילה להעיר להם, שאלה אם הם מוכנים לסעודה? שאלה אם הם מספיק רעבים, תיקנה גומייה לאחת הבנות. לא הבנתי כלום מה קורה ומה הקשר בין יעל ואיוית והילדים שלה. רק הבנתי שזה הילדים, זאת האמא, וזאת המורה! אז לא ידעתי לנסח את זה והבנתי שככה צריך להיות וזה המצב הנכון. התחלתי להמשך אחרי איוית.

קרה וגילינו את עצמינו מחוץ לקהילה. אני נדבקתי עליה וליעל והתחננתי שילדמו אותי. וכך היה. הרבה השקעה של שנים. יעל אז לא הייתה בקהילה וגם אני. לי זה לא הפריע, כי סוף סוף אני מצאתי אדם שהיה מוכן להשקיע בי ולא סתם להתאסף בפארק בשבת. לבעל שלי לא היה אכפת. ואז עם הזמן הלך וגבר הקרע בינינו, וגם עם יעל, לא הייתי מצליחה ליישם מה שהיא אומרת. הייתי צריכה תמיכה, גם מהבעל, אבל במקום זה הייתי רדופה בבית על הקבלה. ואיפה רואים דבר כזה?

מצד אחד הבעל היה נהנה ומבסוט, כי ראה שאני אמא טובה, מצד שני היה מנצל ומשחק עלי, היה מאיים שאשלח ילדים למוסדות חינוך מתי שזה היה לו נוח. אני מתתי מבפנים. הייתי נקרעת, כי ראיתי חשיבות גדולה בלימוד של הילדים, כבר נולדה בת השנייה. לא היה לי מענה ובקהילה לאף אחד לא היה אכפת? אני נמשכתי אחרי יעל וניסיתי לממש כמה שאני יכולה, זה לא היה פשוט. אני לא הצלחתי איתה בכלל, כי תכלס חינוך זה דבר גדול שדורש מאמץ ענק אני נקרעתי בין מטלות של הבית הילדים, הבית, ההפצה ועוד התנגדות ורדיפה. הייתי חיה בפחד, ידעתי שאם אני אעצתבן את הבעל הוא ישלח את הילדים למוסדות ואני חלמתי לחינוך טוב, לחיים טובים עבורם. ואני הולכתי ונכשלתי ונכשלתי.

הבעל הלך והתרחק, אסר לי להפגש עם החברות, זרק מהבית חברות שלי, אמר להורים שלי שלא להגיע. אני כולי לבדי, וכבר היו לנו 3 ילדים.

הוא לא עזר, משך אותי לקהילה. יצא שרבנו, התרחקתי מחברה. הוא תבע אותי, הוא התכוון מזמן, וגם איים לקחת ילדים. אני בכיתי יום ולילה עברתי גיהנום בשלוש שנים אחרונות.

היום אני בת 35, בתי הבכורה בת 13, אמצעית עוד מעט בת 11 והקטן בן 5 וחצי.

ניסיתי להסביר בכל המקומות וברווחה חשיבות החינוך, כולם אמרו לי שזה חלומות ומציאות היא אחרת. הייתי נראת להם מוזרה, והאמת הם נראים לי מוזרים יותר ויש המון שאלות כלפיהם. בדיון האחרון בבית משפט התחננתי שיתנו לי הזדמנות לחנך את הילדים בבית לפי חינוך של חכמת הקבלה. הם חשבו שאני חצופה ומשוגעת וצריכה בדיקה פסיכיארית העבירו את הילדים לאבא.

אני לא מבינה מדינת ישראל. לא מבינה. יש לי שאלות. הרבה. אפילו כשאני מדברת הם אומרים שיש חוקים וממליצים לי לשכוח התוכניותי.

אני כתבתי היום שאני מאוד מזלזלת באנשים שחיים ולא שואלים שאלות. איך עם שחי על פני אדמה הזאת ולא דואג לחינוך הילדים. אמרתי אסור לי לחשוב ככה, אני חייבת בכל זאת לפעול לטובת המדינה, אפילו שהם לא שומעים, אלך היום לטקס יום העצמאות. הלכתי ניסיתי לראות את היתרונות שבעם שלנו, ראיתי הרבה משפחות, הגעתי למרכז הארוע היה שם איזה טקס של ציוני הערכה לכולם, חשבתי שבאמת צריך להודות לכל אנשים שדואגים לתחזוקת הארץ ואוהבים אותה ותורמים למענה.

נגמר הטקס והתחילה הפעלה לילדים, אני כמעט נקרעתי מבכי. אני מצטערת לא יכולתי לשמוע את השטויות האלה שאין בהם שום ערך מלבד שעשוע מעוות ושוחד, ובמה מבלבלים ילדים, אני עמדיתי והרגשתי וזה שלא יעזור. אני לא מסוגלת להתחבר לזה. זה לא חינוך, זה לא אמת והיא לא יכולה לחבר עם ישראל. כי ישראל יש לה תפקיד ישר אל, אני ראיתי מולי עם עם פונטציאל גבוה שאני לא מגיע לכרסוליים של אף אחד מהם, כי הם תמיד יחד ועם משפחות ומארגנים ארועים ואני סתם רוסיה שלא מסתדרת עם כלום והכרחתי את עצמי לבוא.

עמדיתי מתה ורציתי לצעוק לשמיים הצילו. מה קורה כאן? איך זה כל כך הרבה אנשים שחיים פה לא שואלים מה הם עושים פה? איך הם מסכימים על מה שקורה ולא חושבים במה מאכילים את הילדים. הרגשתי עוד יותר בודדה.

אני מסתכלת על כל האנשים שמסיבי ופתאום אני מגלה את הבן שלי שלא ראיתי 11 חודשים. שלקחו אותו ממני בכזאת צורה אכזרית ביותר ולא צודקת.

בעל שלי (גרוש כבר), הוא מחזיק אותו על הידיים, ואני פשוט נגשת אליו ומתחילה ללטף, עולה לי חיוך והלב נרקע בבכי אני מתחילה לבכות, פתאום אני מגלה בת הקטנה שצופה עלי מתפרצת בבכי, אני באה לחבק אותה היא אומרת "אמא רע לי קחי אותי הביתה". אני מחבקת אותה. מגלה שלצד הבעל יש החדשה שלו מאוקראינה שצורחת על הילדים שלי ומתעללת בהם כבר שנה, היא אומרת לו להזמין לי משטרה ולוקחת את הבן ומחביאה מאחוריה. אני מחבקת את הבת ומתפרצת בבכי.

הוצאתי מצלמה לצלם הכל. כי זה פשוט הכלי היחיד שיש לי לתעד את חוסר הצדק. הבעל התעצבן, ההיא לקחה את הבן והלכה, הוא לקח את הילדה בכוח דחף אותה והם הלכו.

אני נשארתי לעמוד ולחשוב האם יתכן?

האם יתכן במדינת ישראל ככה? אני לא רוצה ללכלך על רשויות כאן, אבל יש לי הרבה מה לומר על התנהלות. אני רוצה לאהוב את הארץ אבל אני לא יכולה להתחבר לכל מה שקורה פה. המערכות הן לא מערכות נכונות. החוקים הם לא חוקים, הערכים לא ערכים, אנחנו לא מיישמים את יעודינו. אני לא רוצה ללכלך על הארץ שנתנה לי הרבה, אני רוצה לאהוב אותה. אני רוצה שהיא תהיה ארץ מוצלחת ומקיימת את תפקידה, לישראל יש תפקיד נעלה וגדול. למה לא עושים זאת? למה לא מכירים בו?

למי לצעוק? ולמי להסביר? ואם יתכן לקחת מאמא ילדיה שגידלה אותם ודאגה להם ולחינוך הטוב שליהם כי יש לה רצון לדאוג לעתיד הילדים?

האם יתכן שיקביעו לי בדיקה פסיכיארית על סמך זה ולא יתנו להפגש עם הילדים כי אנחנו גדלנו על תכנים של חכמת הקבלה? ומה זה חכמת הקבלה? זה רק כלל אחד ואהבתך לרעך כמוך שמוסבר מהרבה הבטים אותו עיקרון, כי אנחנו לא מבינים ולא מקיימים אותו. מה זה חכמת הקבלה, אם לא אהבת הארץ ואהבת העולם? זה היסוד של עם ישראל. זה הכל. זה הסוד שקיים אצל עם ישראל ואם לא מגלים אותו לעולם, ולא משמשים דוגמה טובה להיות אור לגויים, אז רודפים אותנו אסונות חורבנות ושוואה.

אני עמדיתי ביום עצמאות הזה ולעולם לא הרגשתי כזאת ריקנות וכאב כזה על הילדים שלי ועל כל הילדי ישראל. אני הרגשתי שאין טיפת אמת בתוכן של האירוע והוא לא יכול לחבר אף אחד. אין שם יסוד אמת וחינוך. ואם אתם לא מרגישים את זה ולמה? האם נראה לכם הגיוני לציין יום השואה ולא לבדוק למה הוא קרה, ואם עלול לחזור? ויש מיליוני כאלה שאלות.

למי לצעוק על הכאב הזה? אפילו לא כואב לי ששולחים אותי לבדיקה פסיכיאטרית.

בהתחלה לא יכולתי להבין איזה בית משפט יכול לקחת מאימא שהשקיע כל חייה בגידול הילדים, איך יכולים לעקור ממנה את הילדים ולשלוח אותה לבדיקה פסיכיאטרית. זו החלטה פסיכית. במקום לעזור לאישה ולתמוך.. אחרי החלטה כזאת אני מחשיבה לנס את העובדה שנשארתי בחיים. הכאב שבי הוא כל כך עצום, שאני אפילו הפסקתי לכעוס על שופטת, אדם נורמלי לא יכול להתעלל בכזאת אכזריות בכוונה. היא פשוט לא מבינה את המאמץ ואת היגיעות שהושקיעו ואת הסיבות וחשבונות. פוסקים פסקים ללא להבין אחריות שנטפלת על כתפיהם. ומחוקקים חוקים שלא תואמים לתפקיד האומה. צער גדול.

וזה גם לא עניין של כעס או אי צדק. אנחנו כולנו מדינה אחד. אנחנו חייבים להתאחד ולחיות על פי חוק ואהבת לרעך כמוך, כי זה יסוד של עם ישראל ורק הוא יכול לעזור ולחבר ולהיות לנו יסוד המדינה וחינוך טוב ומוצלח. ובנתיים זה המצב והוא עצוב וכואב.

מה עושים עם זה לא יודעת.. מצחיק לחשוב שפסיכיאטר צריך לתת לי אישור להיות אמא, להיות אזרח במדינה, לשפוט האם אני שפויה? לא רוצה להגיד.. אבל בעיני לא שפוי לחיות ללא משמעות ותוכן או ולא לשאול למה אני חי? למה אני יהודי? למה נולדיתי? למה אני הולך לעבודה? למה אני מוליד ילדים? מה אני עושה בעולם? לחיות בלי להקנות חינוך הנכון לילדים ולשלוח אותם לצבא להסתכן בלי לעשות כל הנסיונות כדי לשמור עליהם, על בטחונם, על עתידם.

כואב לי...

לא יודעת מה להגיד..

כואב.

עכשיו אני רוצה לחבק את הילדים שלי שסובלים מכל זה. ואין כאב גדול מזה.

על מה אתם חושבים אנשים? מה יקר לכם בחיים? תתעוררו. אם היינו טיפה דואגים לילדים, לעולם, הכל היה יכול להיות אחרת.

בבקשה תקראו על תפקידכם. אתם יכולים לקבוע חוקים שאתם קובעים, לפרק משפחות, אבל זה רק יעזור לכולנו להתחמק ולצבור בעיות לדורות. יש לנו תפקיד וכולנו מחויבים כאן. עדיף שנלמד בדרך הטובה לקיים אותו.

*שומע פלייליסט של שירים קלאסיים*

דה פיינל קאונטדאון: מתחיל

אני, בכל פאקינג פעם מחדש:

‏‎הרכבים, דעתכם? אוטין פותח כפי שדיווחנו זהו משחק סיום עונה שהייתה לפרקים נהדרת עם סיומת רעה לצערנו ואי יכולת להתמודד באמת מול האלופה, בין אם זה סיבות של עומק הסגל או המאמנים, להפסיד להם 4 פעמים זה פשוט לא מתקבל וכן היה אפשר להוציא יותר וזאת כנראה גם הדעה של הבעלים. חשוב לציין שבלבול מסיים חוזה לא מפוטר וסה"כ הפרידה ראויה ויפה והמאמן הבא למרות שזהותו כבר ידועה, ימונה רשמית רק לאחר מכן כפי שפרסמנו כדי לכבד את המאמן היוצא וזה בסדר גמור. למרקו יש זכויות רבות כולן ידועות ומה שהכריע לרעתו זה בעיקר הסיומת והעובדה שיש הזדמנות שלא הייתה בעבר להביא מאמן צעיר, רעב שזכה בתארים לא מזמן על הראש של מכבי ת"א, אחרי שלקח קבוצה מפורקת, לוזרית, שסיימה מקום 3 וחטפה תבוסה בגמר גביע והפך אותה למפלצת ווינרית ופגע בול עם ויטור ואחרים. למצקצקים, אין לי בעיה שייקח פה אליפויות ואחר כך יתקשה לבנות מחדש, זה קשה בכל מקום תשאלו את מילאן, יונייטד וגדולות אחרות. תנו לנו לסיים בטעם טוב, תעלו ותנצחו, בהצלחה! @eliranmhod‎‏ https://www.instagram.com/p/CCWSHe6lJUl/?igshid=oj3k4wagjz74

ציון וויליאמסון רושם 17 נקודות רצופות על הופעת הבכורה המיוחלת של ה- NBA עבור פליקנים בניו אורלינס

ציון וויליאמסון רשם את הנקודה הסופית במשחקו הראשון בעונה הרגילה ב- NBA כקהל עמוס ועומד חגר פזמונים של 'M-V-P!' ואז הבחירה בדראפט הכללי של ה- NBA מס '1 הגיעה לספסל - כפי שהצוות הרפואי מצווה עליו - וצפה במשחק מתרחק מהפליקנים בזמן שזמירות' אנו רוצים ציון! ' הדהד סביב מרכז השייקי קינג. ויליאמסון הכריע את הופעת הבכורה המיוחלת שלו ב- NBA בכך שקלע 17 מתוך 22 הנקודות שלו ברבע הרביעי והסעיר את הקהל בטירוף - אך סן אנטוניו ספרס המוכשר והמלחין החמיא את הזינוק לניצחון 121-117 ביום רביעי בערב. ציון וויליאמסון (מרכז) עשה את קשת ה- NBA המיוחלת ביום רביעי ולא אכזב ויליאמסון קלע 22 נקודות עבור הניו אורלינס פליקנס כשהפסיד לסן אנטוניו ספרס כל זה היה בערך הרבע הרביעי, שם קלע 17 ברציפות תוך שלוש דקות ZION הלך 😳 17 נקודות ו -4 / 4 מעומק תוך 3 דקות pic.twitter.com/CfYklzb2Bv - ESPN (@espn) 23 בינואר, 2020 הצעיר בן ה -19 נחשב בעיני רבים לסיכוי הכדורסל המקצועי המבטיח ביותר מאז לברון ג'יימס הגדול, כאשר קווין דוראנט מתאר אותו כ"ספורטאי של דור אחד ". הטירון המהולל מדוכס, שהופעת הבכורה הרגילה של העונה שלו עוכב שלושה חודשים על ידי ניתוח ארטרוסקופי בברכו הימנית, אמר כי הצפייה בחמש הדקות האחרונות מהספסל מתוך זהירות הייתה 'קשה מאוד'. 'אני בן 19, בכנות. באותו רגע, אני לא חושב על אריכות ימים, "המשיך ויליאמסון. 'אני חושב לנצח את המשחק הזה, אז זה היה קשה מאוד.' לאמרקוס אלדרידג 'היה 32 נקודות ו -14 ריבאונדים, דהמר דה רוזן הוסיף 20 נקודות, וסן אנטוניו ספרס עמדה במאמץ המנוח של וויליאמסון. 'הקהל נכנס לזה. לא נתנו לזה לקשקש בנו, "אמר דה רוזן והוסיף כי וויליאמסון" הלך על גיהנום ". "זה היה נהדר שהקפנו על עצמנו, הוצאנו להורג כשנדרשנו והגענו לעצירות כשאנחנו צריכים", הוסיף דה רוזן. התצוגה של הילד בן ה -19 הציבה את הקהל במרכז שייק קינג מבעבע מהתרגשות כאשר מאמן הספרס גרג פופוביץ 'העביר קבוצות כפולות בוויליאמסון, טירון נאבק למצוא את הזריקה שלו במהלך שלושת הרבעים הראשונים. כשהתחיל הרבע הרביעי היו לו רק חמש נקודות, ארבעה ריבאונדים, אסיסט וארבעה איבודים תוך קצת פחות מ -12 דקות. אולם כאשר ויליאמסון בן ה -6 ק"ג, ויליאמסון בן 285 פאונד, מצא את עצמו פתוח ל -3 ישר עם תשע דקות לסיום, הוא נתן לו לעוף וזה ירד, והחדיר את האצטדיון באנרגיה. הוא עקב אחרי זה במתיחה סוערת של שלוש דקות בה הוא הניח בתוך אכסדרה בסמטה, החזיר זריקה שהוחמצה עם שכבה הפוכה ופגעה בשלושה שלושים נוספים. וויליאמסון לא היה ידוע כמי שירה בשלוש הימים כשהוא מככב בדוכס. לעתים קרובות הוא היה מסוגל לשלוט בפנים. אך הוא ציין כי השיקום הממושך שלו עזר לו ככל הנראה לשכלל את ירייתו החיצונית. "כשאתה לא מסוגל להסתובב ולעשות תנועות אתלטיות במשך זמן מה, הדבר היחיד שאתה יכול לעשות זה פשוט לירות על מגשרים על המקום, אני מניח שזה היה התוצאה של זה." למרקוס היו 32 נקודות ו -14 ריבאונדים עבור הספרס כשניצחו 121-117 בניו אורלינס "הראשון, הייתי כמו," בסדר. מגניב "," אמר השומר ג'רו הולידיי. 'ואז את השלושה השנייה הייתי כמו,' בסדר, ילד, התאמנת '. והשלישית, ומאותה נקודה, האנרגיה הייתה מטורפת. ' ויליאמסון נכנס למשחק בידיעה שזמן המשחק שלו יהיה מוגבל - למרות שהוא התחיל. הוא שיחק בסך הכל 18:18 כשהוא מחולק לתמיד עם הפליקנים - שנורו ב -12 לפתיחת התקופה האחרונה - 109-108. זמן קצר לאחר מכן החל DeRozan את המתח המכריע של סן אנטוניו עם גלגל אצבע וג'ופר. אלדרידג 'הגיע אחריו עם קפיצה פנימה וקפץ זמן קצר לאחר מכן. ניו אורלינס הגיעה קרוב ל -111-117 על השלוש של ג'וש הארט, אך אלדרידג 'הגיב בשתי קליעות עונשין והספרס לא ויתרו על סל נוסף. "הייתי ממש גאה בחבר'ה שלנו," אמר פופוביץ '. 'קיבלנו מכה אדירה. נשארנו את הקורס ופשוט שיחקנו. ' לאחר שהחמיץ את שלושת החודשים הראשונים עקב פציעה, קיבלה וויליאמסון קבלת פנים של אוהדים ברנדון אינגרם קלע 22 לניו אורלינס, אך החמיץ 16 מתוך 22 זריקות, בעוד שלונזו בול 14 נקודות ו -12 אסיסטים. ויליאמסון נכנס למרכז השייקי קינג כשהוא לבוש בחליפה שחורה עם עיצוב כחול ונעלי כדורסל כחולות. הוורוד נכתב על חולצת הטריקו השחורה שלבש מתחת למעיל הספורט שלו היה הביטוי 'בואו לרקוד', שהיה המסר שלו לניו אורלינס בלילה שגייסו אותו השקנאי. הוא בהחלט מצא את הקצב שלו ברבע הרביעי של המשחק הראשון שלו, והעלה תקוות למה שעומד לפני 37 המשחקים הנותרים של ניו אורלינס. "זה היה כל מה שחלמתי עליו, חוץ מהחלק המפסיד," אמר ויליאמסון. 'רק האנרגיה שהקהל הביא, האנרגיה שהעיר הביאה, היא הייתה חשמלית ואני פשוט אסיר תודה שהם עשו את זה. אז זה היה חלום שהתגשם סוף סוף לצאת לשם, אבל בסוף היום אכן רציתי לנצח, אז עלינו להסתכל למשחק הבא. '

איך חוש הריח שלנו עובד? PM_LogoPM_Logo

הסיפורים המובילים של ימינו 1 מפעל סולארי של מיליארד דולר הוא פלופ יקר 2 20 מהספריות המדהימות ביותר בעולם 3 מדורת השבט האולטימטיבית זקוקה רק לחתיכת עץ אחת 4 מה שלמדתי בעצרת המונגולי של 10,000 קילומטר 5 כיצד לבנות מדרגות בשלושה שלבים קלים סנט קרוקס סנסורי בע"מ הנגיף האף מסייע לחוקרים להתחקות אחר ריחות חזקים, בין אם זה מזהם כימי או סתם "ריחות רעים". מכונות מוכשרות בזיהוי רעלים או טיהור אוויר, אך בני האדם עדיין טובים יותר במעקב אחר ריחות. משמעות הריחה הדינמית פירושה שאוויר מסריח מדולל מועבר לחברי הפאנל האנושי המיומנים. ה- Nasal Ranger הוא גרסת מובייל מוגבלת. העיר הזעירה בסמר, שבחצי האי העליון המרוחק של מישיגן, הוציאה 3,400 דולר על מכשיר לרחרוח מריחואנה בשם הנגיף האף. בכירים בעירייה אומרים כי למרות שהשימוש בפנאי הוא חוקי במדינה, אנשים מוגבלים בכמות הצמחים שהם יכולים לגדל, והריח העז של העיר מצביע על כך שאנשים אינם מצייתים לחלק זה של החוק. כיצד מכשיר זה, שנראה כמו שילוב vape ופרת בול, עוזר לחוקר למצוא את מקור הריח? הריינג'ר האף הוא שמן ריח שדה, והוא משתמש בשיטה הנקראת דילול לסף: אוויר מסריח אטום ואז מדולל באוויר מטוהר שאין בו חלקיקי ריח. במסגרות מעבדה וייצור, אוויר זה מועבר דרך פאנל של ריחות אנוש מוסמכים. ה- NIH מסביר, "שמאים [O] שנאים שעומדים בקריטריונים קבועים מראש של הדירות והדיוק, נבחרים כחברים בפאנל." האופן בו אנו חשים בריחות הוא לוגריתמי, זהה לדציבלים, כלומר, תחושת ה"ריחות "שלנו אינה הולכת בשורה ליניארית. הקשר עם כמות החלקיקים המסריחים באוויר שלנו. לפעמים, ניתן "לשקוע" ריח ספציפי באתר בנייה או במקום עבודה ולהביא אותו לסביבת מעבדה שתוכל לנתח ולהגיש בפני חברי הצוות. אך לשימוש במקרים כמו ניסיון לאתר ריח צמחי מריחואנה מרוכז, ריח ריח של שדה מאפשר לבודקים לשוטט ולהמשיך להריח תוך כדי תנועה. על המפעילים להיחשב כמריחים, וה- NIH טוען כי מעקב אחר ריחות במקום הוא מאתגר בגלל כמה מהר יכול ריח מיומן להציף את האוויר המסריח סביבו במקום לבודד את המעבדה. החברה שהופכת את ריינג'ר האף, סנט קרוקס סנסורי, מציעה תכנית של בית הספר לריח ריח כך שאנשים המשתמשים בנגר האף מוכשרים להפעיל אותה. על המשתמשים להשתמש בכל אחד מחלקי המסכה המותאמים להם לכיסוי האף, מכיוון שהנוזל ריינג'ר צריך להכין אטם אטום. הכל נשמע מאוד מתודולוגי ומזמין את השאלה: מדוע איננו פשוט משתמשים במכונות? ה- NIH אומר כי השימוש ברכישת גז בשילוב עם ספקטרומטריה המונית עובר דרך ארוכה. למדידת תרכובות רעילות באוויר, רמת זיהוי ישירה זו יכולה לעבוד ממש טוב ולעזור להגן על עובדים או תושבים מקומיים המאוימים על ידי זיהום או טיפול בחומרים מסוכנים. תערובת מורכבת של כימיקלים מרכיבה כמעט את כל מה שאנחנו מריחים. האם תפסת אי פעם ריח של משהו שהריח טוב, לפני שתפסת את השריף השני והבנת שזה משהו מגעיל? המוח שלנו מרוץ לתרגם מידע על קולטן הריח להודעות ריח, אך מדענים עדיין לא מבינים איך התהליך הזה פועל או מה באמת קורה. הם גם לא בטוחים מדוע ריחות מסוימים מגעילים אותנו כל כך. לצמחי מריחואנה במיוחד יש צחנה חזקה שמזכירה לאנשים תרסיס בואש. "הריח מחוות הקנאביס המסחריות, שמביא במוחכם תערובת של לימונים נרקבים וגופרית, אינו דומה לענן הרפסודה שעשוי לרחף מעל מופע של פישיש, כך טוענים גורשי חוות הסירים", דיווח הניו יורק טיימס מקליפורניה בשנת 2018. ביצירה ההיא אמר יוצר הריינג'ר האף כי פריחת הקנאביס "בקלות" מדרגת ברמה 7 בסולם הנגר. "צ'רלס מקגינלי, ממציא המכשיר, אומר שדרגה 7 היא המקבילה ל'רחרח את בית השחי של מישהו בלי הדאודורנט - או אולי רגליו של מישהו - מטרד בהחלט '," דיווחו הטיימס. בבסרמר, מישיגן, ככל הנראה האשמים הם "חקלאי תחביבים" הגדלים יותר מאשר חלקם החוקי. ריינג'ר האף עלול להוביל לחוקרים להנפת ​​משקאות בלתי חוקיות אלה, ותושבים עשויים לקבל איכות אוויר טובה יותר בתמורה.

אמהות תשורון

לא מתחילים בשלילה, ועדיין. לא כתבתי שיר, כמה זמן בערך? כמה שנים. מאז ימי א”ה ונ”פ, וויצ’ אר נייס ובכל זאת. לא כתבתי שירה מאותה סיבה שלא האמנתי בתחילת שנות האלפיים בצילום דיגיטלי - זול, זמין, ובדרך כלל לא אומר כלום. שבע עשרה שנה עברו מאז שנות האלפיים, בהם הייתי מצלמת גרמי מדרגות ועיטורים של מעקות, מתרגמת את פינק פלויד לעברית ומספרת לעצמי שאני פתית שלג יוצא דופן. לפני שבועים הבנתי שאני צריכה אלבום בולים, או פשוט למצוא את זה שהיה שלי, של חברת אל-הבול. שני אוספים שמעולם לא סיימתי  אבל מה זה באמת לסיים אוסף, לגמור את האלבום? אספתי פרחים ואספתי בעלי חיים. לא פוחלצים, חלילה, עשיתי לי פסח ומסיכה - כלומר בול. אבות ישורון לקח ואסף את החוויה שאני עוברת בזמן האחרון (רמז רמז, מייהריטאג’) של איסוף העלים - לא בשביל הניקיון, אלא בשביל הנזר לשבועות בגן. נזר? טנא? כתר? סמנו את המלים הנכונות.  אבל בעיקר ההרגשה הזו של יתמות, שלא הרבה מעביר חוץ מאולי פגישה טובה עם חברה טובה. חיפשתי משהו והגעתי אל עמוד השגיאה הכי נכון שיכולתי לבקש: מה שאת/ה מחפש/ת לא קיים. היש יותר שירה מזה?

כפולות של 2, ו 43 ;-)

אוקיי! תודה על כך ששאלת! 2.מאיפה אתם? אני מפ’‘ת. כן,עיר בתי החולים. 4. קראש נוכחי? Idk 6.שם אהוב? וואו אין לי מושג. לא חשבתי על זה בעבר.8.מי אתם מהפיג'מות? אילן. או גרי. המרמור והציניות.10.שיר אהוב? מצחיקים אתם. כאילו אפשר לאהוב רק שיר אחד ולא בערך אלף וכל הזמן להחליף ביניהם..12. שיר שתמיד כשאתם שומעים אותו מצב הרוח שלכם משתפר? זאת שאלה מעניינת יותר. אני אלך על Aviation של ה the last shadow puppets. זה שיר עם קצב שונה מכל השירים האחרים שלי,אבל הוא מזכיר לי את הטיסה שלי לקליפורניה כי הקשבתי לו דרך מה שבריטיש אירוויז הציעו במטוסים האלה (ובחרתי בו כי זה מצחיק לשמוע שיר שהשם שלו הוא תעופה בעצם כשאתם על מטוס) ומאז יש לי אסוציאציה של השיר הזה עם התחושות במטוס שהיו באותו רגע חושך כמעט מוחלט ורוגע של כל המקום. זה לאו דווקא משפר לי את מצב הרוח,אבל זה כן מנתק אותי קצת מהמצב רוח הקודם לתוך אותו זיכרון במטוס החשוך שטס בלילה.14. החמצה גדולה בחייכם? הגאווה שלי מנעה ממני המון דברים בעבר. אילו רק ידעתי בזמנו שאף אחד לא יחשוב עליי פחות אם אשנה את דעתי ואתגמש קצת. 16. אם הייתם רוצים להחליף גוף עם מישהו עם מי הייתם מחליפים? שאלה קשה. לא חשבתי על זה בעבר. באמת שאין לי מושג. ולמרות שאני בן אדם לא בריא עם מערכת חיסונית חלשה.. קשה לי לדמיין דבר כזה. לא בא לי להחליף גוף עם אדם אחר. ההשלכות הנפשיות של זה יכולות להיות הרסניות.. 18. כוח על? שליטה מוחלטת בזמן! משעמם לי? להריץ אותו. בא לי לאכול אבל אין לי כוח להכין משהו? לעצור אותו ולהתגנב למסעדה או מקום שמוכר אוכל ולהתפרע. בגרות? לעצור את הזמן ולהוציא את הספרים. רצון לטייל? מקפיאים את הזמן,לוקחים כלי רכב ונוסעים איתו על האוקיינוסים.20. איפה אתם הכי רוצים להיות כרגע? לא ידוע לי. אבל לא בא לי להיות כרגע בישראל. בא לי לטייל במקומות כמו שוודיה. 22. מה אתם רוצים ללמוד? יש לי כמה מקצועות שמעניינים אותי! החלטתי שאני אלמד בעתיד במאת האחוזים גיאופיזיקה/גיאולוגיה. מעניין אותי גם להתמחות יותר במחשבים וללמוד אולי עיצוב גרפי בשביל לדעת איך לצייר במחשב סוף סוף.24. איפה אתם יושבים בבית הספר? שורה ראשונה,אבל בצד וצמוד לחלונות. השנה זה גם יצא מול המחשב,מה שעזר להמון מורים.26. מורה שנוא? מהשנה - סמדי/פרנסין המורה שלנו למגדר. איכ. קראנו לה פרנסין כי היא ממש מזכירה. ממש אבל. לא רק תווי הפנים והשיער שהתאימו בול - אלא גם שהיא שמה סוודר אדום פעם וזה פשוט נראה בול כמו פרנסין. היא מורה נוראית שלא ידעה בכלל טיפה של כבוד וערכים לתלמידים שלא היו מיושנים. היא לימדה פאקינג נורמות חברתיות מגדריות אבל לא שיש מגדרים שונים ותרבויות שונות. היא דיברה על מה שהחברה מבקשת מכל מגדר ואז ילדה אחת התעצבנה על כך והרימה יש לשאול אותה ובו זמנית להראות שהיא לדוגמה לא מגלחת את בתי השחי שלה - אז המורה הסתכלה עליה בגועל מובהק והתעלמה ממנה. מה לעזאזל גברת?! את מלמדת את זה. רק שהיא גם לא ידעה ללמד אז כל מה שזכרתי בשיעורים שלה זה התרעמות עליה. היא לקחה מילד את הבקבוק שלו וזרקה לפח פעם כי הוא החזיק אותו.. דפוקה לגמרי.לא עוזר שהיא הייתה היועצת אבל גרמה לאנשים לבכות...28. איזה כשפים אתם? כנראה אש. 30. דבר שתמיד גורם לכם לבכות? העתיד שלי. לא לול הוא גורם לי לרצות למות. אממממ אין לי מושג. אין דבר שפשוט גורם לזה ישר וכל פעם שהוא עולה לי לראש יש בכי. אין לי כזה. עניין של מצב רוח.32. דבר שאתם ממש גאים לגביו? לכל דבר יש טוב ורע אבל האוספים השונים שלי והציונים שלי נראה לי. גם אם בספורט בקושי הגעתי ל75 בשנים האחרונות.34. הדיל ברייקר הכי גדול במערכת יחסים? כל מערכת יחסים כלשהי - ידידות חברות והלאה והלאה - לא אסבול גזענות והומופוביה ודברים דומים להם. זה מראה על ראש שסגור לקידמה ולגדילה האנושית. 36. טאמבלר קראש? אין לי קראש אבל יש לי טאמבלר פריינדס וזה כולכם!38. הוט או יס? יש לי הוט אבל הם לא מי יודע מה 40. רקע של הטלפון שלכם? האמת העלתי אותו במיין שלי יחסית לאחרונה אז אין לי כוח לצלם לכאן.42. (התשובה להכל) זמר/להקה אהובים? כרגע כנראה שאם המקום הראשון תופסים או imagine dragons או falling in reverse 43. פאנדום ניצחי/ פאנדום ראשון? אין לי מושג קלוש איזה פאנדום היה הראשון שלי ולכולם ממילא חזרתי עם הזמן אז idk 44. עברית או אנגלית? בעברית קל לי טיפה יותר להתבטא בדיבור,אבל אנגלית היא יותר טובה. לא משנה שכיף לי לרשום בעברית ויוצא שבהרבה מקרים תיקנתי אנשים - האנגלית זכתה בי.46. מדינה אהובה לטייל בה? אין לי אחת קבועה כי בא לי לטייל בכל העולם. באמת.48. עבודת החלומות? פיתוח ועיצוב מכשיר שישנה את העולם לנצח50. אוזניות או רמקולים? אוזניות + קבלו ממני צעקה אשכנזית בטירוף שעכשיו 2 בצהריים ואנשים ישנים שנ’'ץ!!

אז תודה לך אדון-נימוס. האסק הראשון כאן בבלוג שייך לך.שלחו לי עוד דברים!

קשים מתכלים - הקשים של הדור החדש

הם נראים תמימים, יפים, צבעוניים ומקושטים לתפארת. אבל קשי השתייה שכולנו אוהבים נחשבים לצרה צרורה עבור כדור הארץ. אלא שממש לאחרונה, נולדו לאותם קשים אחים חדשים – "ירוקים" יותר, כאלו שגם כדור הארץ יכול להתאהב בהם... ואנחנו מדברים על קשים מתכלים.

?קשים שאינם מתכלים – האם הנזק באמת כה גדול

מיליארדי קשים נמכרים בכל חודש ברחבי העולם. הם שימושיים לקשת רחבה של גילים (פעוטות ששותים שוקו, מבוגרים ששותים וודקה רד בול...), בבתים ובמסעדות, בשמחות ובאירועים. מרבית הקשים עשויים פלסטיק, אשר נחשב לגדול האויבים של כדור הארץ. תאמינו או לא, קרוב ל-800 קילו של קשי פלסטיק מוצאים את דרכם אל הים והאוקיאנוסים ברחבי העולם, וגורמים לנזק בלתי הפיך מבחינות רבות. אז מה עושים? נפרדים! אומרים "שלום ולא להתראות" לקשים הישנים ועושים את מה שהבינו כבר באלפי בתי קפה, מסעדות, חברות קייטרינג ואולמות אירועים – רוכשים קשים מתכלים!

קשים מתכלים, נעים להכיר

הקשים המתכלים הינם קשים העשויים מנייר ייחודי, אשר מוטמע עמוק באדמה ושם מתפרק באופן מהיר ופשוט. וגם אם יקרה הנורא מכל – תשתו שייק צבעוני בלב ליבו של הים התיכון והקש יישמט מידכם היישר אל תוך המים, אל דאגה! מרכיביו הייחודיים יגרמו לכך שהוא יתפרק בתוך זמן קצר. כמה פשוט, ככה נפלא! אין כל ספק, הקשים המתכלים מהווים מהפכה של ממש במלחמה של האנושות כנגד זיהום כדור הארץ והשלכותיו ההרסניות.

השילוש הקדוש – בריאות, עיצוב ומחיר

מעבר לעניין הזיהום הסביבתי וגם אם זה לא הוכח מדעית, החשדות עצמם מספיקים: קשים מפלסטיק נחשבים על ידי יודעי דבר ככאלו הפולטים חומרים רעילים אשר נכנסים לגוף האדם, בעיקר במגע עם משקאות חמים. במקרה של קשים מתכלים, גם הדאגה הזאת תוסר מליבכם. מהחומרים הטבעיים מהם עשויים הקשים לא יוצא שום דבר מזיק, אולי חוץ מהמשקה עצמו...

שתי נקודות נוספות שכדאי להתעכב עליהן הן מראה הקשים המתכלים ומחירן. לגבי המראה, אולי זה פחות חשוב לכם כשאתם שותים עוד משקה אלכוהולי על הבר, אבל לאולמות אירועים, מסעדות, חברות קייטרינג וגם לילדכם הקטנים, מראה הקש חשוב במיוחד. לכן בוודאי תשמחו לגלות כי הקשים המתכלים מגיעים במגוון עיצובים נאים, עם הרבה צבע, צורות ויופי. ולגבי המחיר? ובכן, פערי המחיר ביחס לקשי הפלסטיק זניחים ולעיתים אף אין פערים כלל וכלל – עניין חשוב במיוחד לחברות ועסקים אשר רוכשים קשים בכמויות גבוהות במיוחד.

בקיצור, אין על מה לחשוב. מעכשיו, רק קשים מתכלים!

מה אם נתנשק של נתן גושן קלאסקי נועה ושמרית

וואי כל כך!!!

השיר מורכב מתהיות וחששות, מתקוות ופחדים; מה יקרה אם נעשה ככה ומה יקרה אם נהיה משהו אחר, ומה המשמעות של מערכת היחסים בינינו? כאילו השיר הזה זועק נועה והפחדים שלה.

בעצם כותב השיר רק שואל ותוהה, אבל תכל'ס אין לו באמת תשובה לדברים האלה. הוא ממשיך לדמיין תרחישים שאולי יקרו ואולי לא, אבל שורה תחתונה? הם כנראה לא יקרו עד שהוא יעשה משהו עם הרגשות האלה.

שיר קלאסי לנועה ושמרית, קלעת בול אמנון.

ומה אם נתנשק? האם זה משהו שאת תזכרי תמיד או תשכחי שיתרחקו שפתינו?

לחשוב על זה פתאום נראה כל כך מפחיד.

ומה אם נתחבק? האם יהיה חסר עוד משהו להגיד? או שהכל יהיה כל כך בסדר?

האם זה לא מה שחיכינו לו תמיד?

ומה אם נתרחק? אני שואל אותך, אולי גם את עצמי, הרי פתאום אני לבד בחדר.

אני שואל כי את זורמת בדמי.

ומה אם נתרסק?

וכשאלך ממך האם את תזכרי את כמה שאהבנו כשהגשם התמזג עם הדמעות על הפנים?

יכולתי להשתמש בכל כך הרבה סצנות לשורות האלה כי השיר הזה פשוט הן!!! כל הפחדים של נועה, הרצונות שלה, המחשבות שרצות לה בראש 24/7 בלי יכולת להביע את עצמן כמו שצריך לשמרית!!! אהה כמה כאב, איזה שיר מושלם!!!

פצצת פרחים, האם אוכל לפוצץ את דעתך זו לא סנדרה בול, אבל אתה שיקוי מספר 9 מנווטת בעיניה, יעד לירכיה ואני שונא לספר לכם יותר מדי, כיוון שאני נשאר עם יותר מדי גאווה ואנחנו צעירים מכדי להכיר אהבה, אולי לא אבל אנחנו לא צריכים למהר אל תאמין בא��בה ממבט ראשון, אבל אני מאמין באהבה ממבט ראשון האם אוכל להיות איתך רק לילה אחד? אני יכול ללבוש אותך בפנים יכולתי לומר לך כמו התמדה, אבל אני עושה לך הצטיינות אני רק חושב שאנחנו צריכים לילה אחד, לא יכולים להחליט אם צדקתי תינוקת קלה הדבר שלי חזק, אבל פרח הלוטוס הזה פשוט לא בסדר אני לא חושב שאני לא צודק, לא יכול להחליט אבל אני לא יכול להילחם תינוקת קלה לך הפצצה והכול, אבל ארור אם אני לא נוחתת את שלי או לפחות לנסות, האם אוכל לדבר? האם היה שלום בחוץ? האם אוכל לאכול ארוחת צהריים? האם נוכל לצלם תמונות עם הטעם שלך, שתייה שטוחה שאנו מכנים כוסות אני רק חושב שאני צריך לילה אחד, קצת יותר אם זה נעשה נכון עם הפרצופים המהממים האלה, אני לא יודע את שמך, זה לא חשוב מותק אני אמא קוראת לך שלי אנחנו חיים בפנטזיה אני מרגיש את זה כשאתה רוקד איתי זה מרגיש שאתה צריך להיות הגברת שלי, התינוק שלי, כן אתה לא יכול לראות אני מדבר על נצח תגיד לי שאכפת לך להיות הגברת שלי, התינוק שלי Cuz אני לא מכיר אותך, אתה לא מכיר אותי השעון ממשיך לתקתק את התינוק, מה זה הולך להיות אני לא מכיר אותך, אתה לא מכיר אותי תן לי ללמד אותך את כל קולות האהבה אה, אה, אה, אה אה אה מותק זה היה בשבילך, לוטו

סרטון סיכום שנה לעיריית אשקלון | סרט תדמית | רשויות מקומיות | איתמר שמעוני.

סיכום שנת פעילות עירונית מתוך דף הפייסבוק של ראש העירייה 2015.

מוזיקה, קומפוזיציה, הפקה ועריכה דיגיטלית, תלת-מימד, אנימציה, אפטר אפקטס, עריכת סאונד, מיקס, פוסט פרודוקשיין ע"י: מישל מיכאלי, GSP MEDIA GROUP

צילום: עיריית אשקלון

web: http://www.gsp-media.net

email: [email protected]

054-4994237

אודות החברה

אנו חברה מובילה וייחודית לאורך שנים בתחומי המדיה, התוכנה, המוסיקה וההפקות וביססנו מוניטין של איכות, מקוריות ויצירתיות הן מבחינה מקצועית והן מבחינה אישית. הקו המנחה בחברתנו הינו שאיפה אמתית למצוינות וחדשנות. אנו פועלים במסירות להשגת היעדים והמטרות של לקוחותינו תוך שמירה על סטנדרטים גבוהים במיוחד, ומצפים להוכיח שהמוניטין שלנו, אכן מוצדק!

 אנו מתמחים ביצירת תוכן, אסטרטגיה, מולטימדיה ובהפקות וידאו איכותיות במיוחד בתחום הפרסום, השיווק והתדמית. אנו יוצרים ומפיקים תכנים עבור ערוצי טלוויזיה ומשרדי פרסום ומלווים את לקוחותינו משלב עיצוב הקונספט, כתיבת התסריט והקופירייטינג ועד לתרגומו לשפה ויזואלית מרשימה, מרהיבה,  מקורית ומעוררת השראה.

 סרטים בהפקתנו משולבים במערך השיווק וההסברה של מאות ארגונים, מוסדות וחברות ומשמשים לקידום יחסי ציבור, מכירות, הסברה  ודוברות. אנו מתמחים בתרגום רעיונות מורכבים להסבר חזותי מובן, תוך הדגשה מדויקת של הפרטים הטכניים, במעטפת אטרקטיבית.

 החזון שלנו

 בבסיס האמונה שלנו עומד הרעיון שחוויית הצלחה עבור הלקוחות שלנו תשמש עבורן כמנוף לקידום ושגשוג גם בתחומים אחרים. אנו שואפים לחולל פלאות עבור הלקוחות שלנו. לספר את הסיפור שלהם באופן מפתיע, מעשיר ומעורר השראה. לקחת את הבסיסי ולהפוך אותו לדבר מעצים ונפלא הינו בליבת גישתנו העסקית כלפי יצירותינו והמוצרים שלנו.

אנו שואפים להמשיך ולהיות חברת בוטיק ייחודית ומובילה בתחומה, בשימת דגש יתר על שירות מעולה ופתרונות חדשניים ויצירתיים בכל תחומי פעילותינו. חזון זה אשר מקורו בחדוות היצירה, ממשיך להניע אותנו קדימה מתוך תחושת אחריות ומסירות, כדי ליצור הרגשה נפלאה עבור הלקוחות שלנו, כדי לשפר את תוצאותיהם ולהעניק להם ערך.

אנו מאמינים בהתנהלות ביושר, בהגינות ותוך היצמדות בלתי מתפשרת וקשובה לצורכי לקוחותינו, עובדינו ושותפינו העסקיים. למעשה, פילוסופיית הניהול שלנו הנה להמשיך ולשמש דוגמה ומופת לערכים אוניברסליים של מקצועיות, אדיבות וחדשנות לכל אורך הדרך.

המשימה שלנו

הגישה העסקית שלנו יוצאת מנקודת הנחה שכל לקוח, פרטי או מוסדי הינו ייחודי ובעל צרכים ומאפיינים מיוחדים, ועוסקת בראש ובראשונה בשאלה מרכזית אחת שנוגעת לאותם צרכים: באיזו דרך נצליח להפיק עבורם תועלת וערך אמתי? המומחיות שלנו היא ביצירת פתרונות  חדשניים, אפקטיביים ופורצי דרך בתפירה אישית לכל לקוח.

תשומת הלב הרבה שאנו מעניקים לפרטים, לצד היכרות עמוקה ורבת שנים ברזי תחומי עיסוקנו, מסייעת לנו במתן מענה לאתגרים גדלים והולכים בעולם דינאמי ומשתנה וכמו-גם לשפר ביצועים ולהשיא רווחים עבור הלקוחות שלנו, תוך מזעור השפעות שליליות ומקסום חוויות חיוביות. שאיפתנו הבלתי נגמרת למצוינות היא שמעניקה לנו את היתרון התחרותי ומשמרת את מעמדנו בשוק.

המשימה שלנו היא לדאוג לנקודת פתיחה מבטיחה, לקבלת החלטות נכונות יותר ולהגדלת הסיכויים והפוטנציאל להצלחה, להעצים ולממש את היכולות האישיות והעסקיות של לקוחותינו ולהוות כר פורה לשיתופי פעולה מועילים בהמשך. פשוט לקלוע בול.

מדוע לבחור בנו

+  לאחר עשייה ענפה ורבת שנים בתחומי עיסוקנו, רכשנו ניסיון עשיר, מקצועיות וידע רב  באשר לצורכי לקוחותינו. אנו מחזיקים בציוד תעשייתי ומקצועי מקצה עליון והיחיד מסוגו בארץ וכמו-גם ברישיונות וביטוחים מתאימים ורב תחומיים. אנו עובדים עם הגופים המובילים במשק, עם משרדי ממשלה, שרים וחברי כנסת, רשויות מקומיות, ראשי ערים ואח"מים ומציעים ללקוחותינו מגוון רחב של פתרונות והתנהלות מול מנהל מקצועי אחד.

+  לצד הציוד המקצועי והייעודי מציגה החברה גם יכולות טכנולוגיות ודיגיטליות חדשניות, בין היתר בפיתוח עצמי, כאלו המתאימות את הפתרונות לצרכים של המאה ה-21 ומאפשרות ללקוחותינו ליהנות, בכל הפקה ובכל פרויקט שיוצא תחת ידינו, מביצועים חסרי פשרות ובאיכות הגבוהה ביותר, לפי סטנדרטים בינלאומיים ועל-פי פרוטוקולים מפורטים ומתקדמים המבוססים על מיטב הטכנולוגיות העדכניות ביותר.

+  תכניות ומידע עסקי הם כוח המניע כל ארגון או מוסד. הם המקור לכל פעילות, הבסיס לכל החלטה והגורם המחבר בין לקוחותינו לבין קהל היעד שלהם. בשוק פרוץ יחסית, שבו אין דרישות רגולטוריות או אכיפה חד-משמעית, אין תחליף לחברה ותיקה, מנוסה, ובעלת מוניטין טובים. כל המידע של לקוחותינו מרוכז במתחם שמור ומאובטח באמצעים פיזיים וטכנולוגיים ועובר בדיקות תקופתיות-קבועות במגוון היבטים.

+  מאחורי כל האמצעים הטכנולוגיים עומדת נבחרת ותיקה של יוצרים רב תחומיים, אנשי מידע, מומחי מחשוב, טכנאים ועוד. לכולם מכנה משותף אחד: אנושיות, מקצועיות, מסירות ואכפתיות. לכל אנשי המקצוע בחברה רקע וניסיון עשיר והם מהמובילים בתחומם. ולצד זה, בעלי החברה מעודדים את עובדיה באופן קבוע לקחת חלק במעורבות חברתית ולהשתתף ביוזמות חשובות למען הקהילה.

+  המערך הלוגיסטי והאנושי שהקמנו מסייע בידינו להיות סוכנות למסרים מזוקקים וחדים עבור הלקוחות שלנו. כאמור, אנו מתמחים בכל תחומי המדיה, לרבות הפקות דפוס, מצגות עסקיות, הפקות ווידאו, סרטי תדמית, הדמיות אדריכליות בתלת-ממד, קמפיינים פוליטיים, הפקות קד"ם ועיצוב גרפי, מחקר, מיתוג, אסטרטגיה ותוכן שיווקי, ניו-מדיה, עיצוב וניהול אירועים, הפקות מוזיקליות, קריאייטיב כולל ועוד, במענה מקצועי ופרטני, והכל תחת קורת גג אחת.

+  כל לקוח שנכנס בשערנו הופך לשגריר נאמן ואף חוזר אלינו פעם אחר פעם בהפקות המשך. אנו מזמ��נים גם אתכם להתרגש אתנו, לגלות ממקור ראשון ולטעום מהמתכון הסודי להצלחה שרקחנו עבור רבים וטובים, להיות קונסול הכבוד של האינטרסים שלכם ולהפיק עבורכם  יצירות מקוריות ומרהיבות שיגרמו לכל אחד ואחת להתאהב במה שיש לכם להציע.

מה אנחנו עושים

קוראים תיגר על הקיים. הופכים עולמות. יוצרים חוויות.

קופירייטינג

מיתוג

אפליקציות לסלולר

אסטרטגיה

הפקות ווידאו

הדמיות אדריכליות

עיצוב אירועים

הפקת תוכן

קמפיינים פוליטיים

סרט תדמית | רשויות מקומיות | עיריית אשקלון | סיכום שנה (2015) איתמר שמעוני סיכום, סיכום שנה, סרט, שנה, סרט סיכום שנה, סרט סוף שנה, סרט סיכום, סרט קידום מכירות, סרט אירוע מסחרי, סרט הסברה, סרט חברה, סרטים לעסקים, מצגת, סרט תדמית, סרט אנימציה. סרטון סיכום שנה לעיריית אשקלון | סרט תדמית | רשויות מקומיות | איתמר שמעוני. סיכום שנת פעילות עירונית מתוך דף הפייסבוק של ראש העירייה 2015. SIKUM

#סיכום_שנה#סרט_סיכום_שנה#סרטי_תדמית

מחפשים צבע לשיער? פתחו קודם קטלוג צבעי שיער

בא לכם לצבוע את השיער? בין אם אתם רוצים לצבוע כדי להסתיר שערות לבנות מאפירות ובין אם כדי לרענן את הלוק ולשנות לחלוטין את צבע שיערכם- כדי שתהיו בטוחים שאתם יודעים על איזה צבע אתם הולכים-

חשוב שתעברו על קטלוג צבעי שיער לפני כן.

צביעת שיער הופכת למבלבלת בשל היצע הצבעים הקיים

צביעת שיער כיום נחשבת לפעולה שגרתית ופשוטה. חלקינו רוצים לטשטש שיערות מאפירות כדי ליהנות ממראה צעיר יותר ומלא ברק, חלקינו סתם מבקשים לשנות קצת את החזות החיצונית, וצביעת השיער היא הדרך להשיג את המטרות הללו. העניין הוא, שבעידן של שפע ומבחר הולך וגדל, בחירת הצבע המתאים הופכת למשימה מבלבלת ביותר, בעיקר בשל היצע הצבעים העצום שיכול לגרום להדיוט בקלות ללכת לאיבוד.

ואם אנחנו הולכים לאיבוד, ומבצעים בחירה לא נכונה של צבע לשיער, אנחנו עלולים לחוות מפח נפש,

כאשר התוצאה הסופית תהיה שונה מאוד מכפי שציפינו שתהיה. המראה שלנו הוא הדרך שלנו לתקשר לסביבה את מי שאנחנו, וכאשר אנחנו לא מרוצים מאיך שאנחנו נראים, בין אם בשל צבע שיער שאינו לטעמינו ובין אם בשל כל סיבה אחרת - יש בכך כדי להשפיע על כל האינטראקציה שלנו עם אחרים ולשבש לנו את מצב הרוח.

להיעזר בקטלוג צבעי שיער כדי להכיר את המגוון הקיים

מה עושים כדי להימנע מלהימצא בתסריט כזה? פשוט מאוד. פותחים קטלוג צבעי שיער, עוברים על המגוון הקיים כמה פעמים, מתוודעים אל כל האופציות האפשרויות, ובוחרים את זו שהכי הולמת את הנתונים הפיזיים שלנו (צבע עור, גוון הפנים וכן הלאה) ואת המטרה שאנחנו מבקשים להשיג באמצעות צביעת השיער. כך למשל, אם אנחנו רוצים להסתיר שיער מלבין- חשוב שנבחר צבע שיער, שהוא כמה שיותר מזכיר את ומתקרב לצבע השיער המקורי שלנו. לעומת זאת, אם המטרה היא לשנות את הלוק, יש לבחור צבע שיעלה בקנה אחד עם הצבע של העור והפנים שלנו. באמצעות קטלוג צבעי שיער אפשר, אחרי היחשפות לכל האפשרויות הקיימות, למצוא את זו שהיא קולעת בול לטעם שלנו ומתאימה באופן האולטימטיבי לצרכים שלנו.

רצוי גם להתייעץ עם הספר, שיש לו ניסיון ושמכיר את מגוון הצבעים, כדי שתוכלו באמת לבחור את הצבע הנכון לכם ביותר. הספר וודאי יצייד אתכם בעצות מועילות שיעזרו לכם להשיג את התוצאה הרצויה.

סוג של יומן מעבר

#1 ניסיון ראשון לכתוב ברכבת

שלושה שבועות בחיפה והרגשות לא מתמקדים אלא להפך, נהיים יותר ויותר מעורבבים וסותרים.

השבועיים הראשונים היו לגמרי בסימן החתולות. וליתר דיוק איזבל, שאחרי סאגת בריחה שעירבה שני לילות חסרי שינה ואינטראקציה עם שני לוכדים ומאכילת חתולים שכונתית אחת הגיעה לבסוף לחיפה ובמשך כמה יממות הסתתרה כמעט נון-סטופ ברווח הצר שבין המיטה שלי לארגז פלסטיק רחב שנדחף מתחתיה. גם אחרי שהגיחה משם לפרקי זמן ארוכים יותר, כל רעש לא מוכר וכל פתיחת דלת היו מבריחים אותה בחזרה לשם. חלק ממני הסתתר שם ביחד אתה, לא לגמרי נשם עד שהיא התחילה להסתובב בדירה כאילו זאת הממלכה שלה. לילה, לעומתה, יצאה מיד למסעי מחקר ברחבי הטריטוריה החדשה, קפצה למרומי כל ארון, כוננית ומקרר והתנהגה כאילו אין דבר טבעי יותר מלמצוא את עצמך ואת כל הרהיטים המוכרים לך במקום זר לחלוטין ובלי שום פתח יציאה החוצה.

פתח יציאה החוצה חיפשו שתיהן, בעיקר לפנות בוקר, ביללות קצרות וקטועות ומעוררות רחמים. ושתיהן ישבו שעות ארוכות על אדני שני החלונות ��בהם היה אפשר להשאיר חרכי תריס פתוחים בלי חשש שיקפצו החוצה, רחרחו את האוויר ועקבו מבעד לחרכים אחרי העלים, היונים, החרקים.

אבל השבועיים האלה חלפו ואני פתחתי סוף כל סוף את כל החלונות והמרפסות וגיליתי שלמרבה ההקלה הן נזהרות מאוד ואין שום סכנה שיקפצו החוצה מיוזמתן. כל אחת מצאה את הפינות החביבות עליה בדירה ובמרפסת ונראה ששתיהן הסתגלו סופית לכך שזה ביתן החדש. לא בטוח שאני הסתגלתי כמותן.

בשבועיים הראשונים, מלבד חרדת החתולות ואטרף הפריקה וההתארגנות והעברת החשבונות על שמי וקניית כל מה שהיה חסר ותיקון כל מה שהיה מקולקל, בשעות המעטות שיצאתי להסתובב בשכונה הרגשתי כמו תיירת. הדר ברובה נראית לי כמקום שקפא בזמן, מקום שבו עסקים עדיין מתהדרים בתואר כמו "קונדיטוריה", ולא בקטע אירוני של רטרו אלא פשוט כי מעולם לא עלה הצורך להכניס מילה אחרת למ��זור, מקום שבו נדיר למצוא שילוט בפונט חדשני יותר משנות השמונים, מקום שבו הבגדים בחלונות הראווה מגובבים ומיושנים וכעורים כמו הזכרונות הכי מאובקים מהילדות שלי. זה נשמע קצת מדכא אבל במפתיע זה לא, כי לכל העסק יש אסתטיקה קוהרנטית לחלוטין. אם בתל אביב שילוט מיושן הוא לרוב סימן למקום שנזנח או הוזנח, בהדר זה קצת להיפך: סימן של שימור, של משהו שממשיך לא מכוח אינרציה אלא מתוך אהבה. עסקים שהם מוסד, משפחתיים או כאלה שעברו מבעל הבית לשוליה, עם לקוחות ישנים ונאמנים או חדשים ששמחים להצטרף למסורת של עשרות שנים. אחרי הקצב המסחרר של התחדשות ומחיקה שכמעט מגדיר את תל אביב, טיול בהדר מרגיש כמו להתעורר לתוך פרק של יוביק.

והרב-תרבותיות, לא כדגל או סיסמה ריקה אלא כמציאות מוחשית. עברית וערבית ורוסית בכל מקום, ומן הסתם גם יידיש באגף החרדי של השכונה, שבניגוד לערים אחרות אינו מזוהה בארכיטקטורה או תרבות דיור אחרת אלא נראה כהמשך אורגני שרק התושבים בו לבושים אחרת. עסקים של ערבים ויהודים ורוסים, כל אחד מובהק לחלוטין בסוגו וכולם שוכנים זה לצד זה בלי לעשות מזה עניין.

והמסתורין. הרחובות והסמטאות שמתעקלים על צלע ההר, המדרגות האינסופיות שטובלות בירק, הגנים החבויים שמתגלים לפתע מעבר לפינה, פתחי הבתים הגדולים והאפלוליים. השכונה הזאת גדולה יותר מבפנים, זה ברור.

בשבועיים הראשונים בלעתי את כל זה כמו תיירת מוקסמת, ואני עדיין עושה זאת. ובכל זאת...

בכל זאת חלק ממני אולי עוד מסתתר מתחת למיטה ומחכה לרגע שבו יגידו לו שזהו, הניסוי נגמר ועכשיו אורזים הכל מחדש וחוזרים הביתה, לתל אביב. זה החלק שעדיין עושה קניות לשתיים ומוצא את עצמו תמה שסיר של קטניות שבושלו בשבת עדיין לא התרוקן ביום חמישי. זה החלק שבשבת בין השמשות מוצא את עצמו נתקף בתוגה פרוורית שכבר שכח שהיא קיימת אחרי שתים עשרה שנות מגורים בתל אביב. זה החלק שממשיך להתעדכן באדיקות בהופעות והשקות והפגנות ושלל אירועים אחרים בתל אביב וצריך להזכיר לעצמו שלהגיע אליהם זה לא רק להתלבש ולצאת אלא לרדת את ההר ולעלות לרכבת ולהגיע אחרי שעתיים. זה החלק שמתגעגע לחברים מתל אביב, לאפשרות להזמין או לקפוץ או להיפגש לקפה בהתראה של רבע שעה, אפשרות שגם אם מומשה לעתים רחוקות תמיד השרתה ביטחון ותחושת שייכות. נכון, תל אביב לא כל כך רחוקה וגם בהדר יש חברות וגם אתן אולי ארגיש שייכת ככה, אבל בינתיים אני די מתגעגעת.

==========================

#2 שוב כותבת ברכבת

אני כבר קצת יותר מחודש בחיפה. מבחינות מסוימות זה נהיה קל יותר. הדירה מסודרת, החפצים התקבעו בסביבה החדשה, החתולות הסתגלו לבית ולחצר תוך שמירה על חשדנות-שלא-לומר-פרנויה כלפי המדרגות. קצת כמוני האמת, כי גם אני די הסתגלתי ושקעתי בשגרה של עבודה בבית ונסיעה שבועית לתל אביב, וטוב לי בבית וטוב לי בתל אביב אבל הנסיעות הן חור תולעת בין יקומים, זמן מחוץ לזמן ומרחב מחוץ למרחב שטוב לכתוב ולחשוב בו אבל הוא גם קצת מאיים ומערער.

בכל אופן, יש שגרה ויש ימי תל אביב ויש בנות משפחה וחברות שבאות לבקר בחיפה ויש גם ארוחות שישי מחבקות עם קבוצה של חברות וחברים חדשים שסיפחה אותי אליה כאילו אין דבר מובן מאליו מזה.

אבל כמובן, שום דבר אינו מובן מאליו.

הסתפחות לחבורה חדשה זאת הזדמנות מצוינת להוציא מהנפטלין את סט החרדות החברתיות ולמדוד לאור היום. מה לומר, עדיין יושב בול ואפילו מתמקם יותר טוב על הגוף ככל שהזמן עובר.

כי בשבועיים הראשונים, נגיד, את (אני) עדיין אורחת. את רק עברת ועוד לא התארגנת וזה בסדר שלא הבאת כלום ואת רק אוכלת ושותה את מה שאחרות בישלו והביאו. זה בסדר שאת רק מוזמנת ולא מזמינה. זה בסדר שאת לא תמיד אומרת את הדבר הנכון בזמן הנכון, כי את לא מכירה ולא יודעת.

אבל אחרי שבועיים-שלושה את (אני) כבר לא בדיוק אורחת ומצד שני עוד לא ממש חלק אינטגרלי. עכשיו כבר יש סכנה שאם תגידי משהו לא זהיר אולי מישהי תשאל את עצמה ואת האחרות מה בעצם את עושה פה ואולי בכלל זאת היתה טעות להכניס אותך פנימה בקלות כזאת. יש סכנה שיחשבו שאת מחבלת במרקם העדין של חבורת אנשים שמכירים כבר הרבה מאוד זמן ונוח להם ביחד ומישהי חדשה כמוך מפֵרה את הנוחות הזאת. יש סכנה שידברו עלייך דברים לא טובים.

אחרי שבועיים-שלושה המוח שלך (שלי) מתחיל לחשב חשבונות קטנים, כמו למשל שאולי עדיף להחסיר פעם אחת כדי לא להעיק, כדי לתת להם הזדמנות להיפגש בלעדי, כדי שלא יימאס להם ממני. כמו למשל האם זה מספיק שאני מביאה סלט או משקה או תבשיל והאם אני יכולה למשוך עוד קצת לפני שאני מזמינה אלי הביתה. כי נורא מלחיץ לי להזמין אלי הביתה. כמו למשל מה קורה אם הארוחה היא בבית שהוא לא במרחק הליכה ובטרמפ חזרה יש מקום רק לחלק והשאר צריכות לקחת מונית, ויצא שאת (אני) נכנסְת לטרמפ ואת שואלת את עצמך אם להציע להשתתף בתשלום המונית של האחרות, ואת מהססת להציע כי מביך אותך שההצעה תחשוף את זה שאת מספיק קטנונית כדי לעשות בראש התחשבנויות כאלה, ומצד שני את פוחדת שאם לא תציעי תצאי חסרת רגישות כלפי אלה שיצטרכו לשלם על מונית ואולי יש להן פחות כסף ממך, ובסוף את שותקת ועולה לטרמפ ונשארת עם המחשבות האלה שממשיכות לרוץ לך בלופ בתוך הראש עד שאת נרדמת.

וההתחשבנויות החדשות האלה מחזירות לקדמת הבמה את החשבונות הישנים, החשבונות המצטברים של כל החיים, אלה שבדרך כלל את מצליחה לדחוף עמוק במגרה ולהעמיד פנים שהם לא שם. כי כידוע כשעוברים דירה צריך להוציא דברים ממעמקי המגרות ואי אפשר להמשיך להעמיד פנים שהם לא שם.

החשבונות הישנים הם אלה שרצים לך בראש בערך מאז שהיית בת עשרים ומשהו וראית בטלויזיה ההגדה לבית פורסיית ומישהו אמר שם על דמות בשם פלר "she's a taker" והמשיך והסביר שהעולם מתחלק לגיבֶרז וטֶייקֶרז, נותנים ולוקחים, ומיד עלתה כמובן השאלה מה את, גיבר או טייקר, נותנת או לוקחת. ומה קורה אם למשל מול בני אדם מסוימים את הנותנת ומול אחרים הלוקחת, האם זה מאזן? ומה אם דווקא מול האנשים הקרובים את הלוקחת ומול הרחוקים את הנותנת? מה זה אומר עלייך? ומה אם יש אנשים שלא אכפת להם ואולי אפילו רוצים שתקחי מהם, האם זה בסדר לקחת או שזה יהיה ניצול? או שיש בעולם חשבון קוסמי של קארמה ומספיק שתיתני בכל פעם שיתאפשר לך ויתאים לך וזה כבר יאזן את המקומות שבהם את לוקחת, או בעצם מקבלת, מאנשים שרוצים לתת לך?

וזה הכי צורב כמובן במשפחה, שפעם כשהיית צעירה חשבת שתצליחי לעבור את כל חייך בלי להצטרך לקחת מהם אף פעם, אבל החיים קורים ויש נישואים וגירושים וילדה ואבטלות ומעברי דירה שצריך לחתום ערבות ומקרר שמתקלקל וצריך לקנות חדש ופתאום את מבינה כמה זה מרגיע שיש אנשים שמותר לך לקבל כשהם נותנים לך, אבל עמוק בלב את לא באמת רגועה כי את תמיד שואלת את עצמך אם באמת מותר לך, ואם לא צמוד לנתינות האלה איזה תג מחיר סמוי, שגם אם לעולם לא ישלפו אותו מולך זה לא אומר שאין התחשבנות בסתרי הלב ומחשבות רעות עלייך ועל כמה את לוקחת ומה בעצם את נותנת בתמורה. וצד אחר שלך אומר שלא, סביר להניח שהם באמת רוצים ושמחים לתת ולא מתחשבנים ולא חושבים עלייך מחשבות רעות וכל המחשבות הרעות נמצאות אך ורק בתוך המוח הקטנוני והמתחשבן שלך, המוח שלא מסוגל פשוט לקבל כמובן מאליו שלפעמים נותנים ולפעמים לוקחים או מקבלים וזה בסדר גמור.

ואז את שואלת את עצמך מה עדיף, להיות זאת שחושבים עליה מחשבות רעות בגלל שהיא לוקחת בלי לתת בתמורה, או להיות זאת שיש לה מחשבות רעות וקטנוניות בין בני אדם נדיבים ורחבי לב שרק רוצים לתת ושום מחשבה רעה וקטנונית לא עולה בדעתם. ושתי האפשרויות הן איומות ושתיהן הופכות את העולם בכלל ואת הראש שלך בפרט למקום שמאוד מאוד לא נעים להיות בו. ומצד אחד המחשבות האלה עושות לך חשק להישאר בבית ולא לצאת לשום ארוחת שישי אף פעם בחיים, אבל מצד שני להישאר בבית זה אומר להישאר בתוך הראש שלך עם המחשבות הרעות, ובארוחת יום שישי יש אנשים נחמדים ומעניינים ומצחיקים ואוכל טעים ויכול להיות שאם תתמידי ותבואי אז בעוד כמה זמן הם יכירו אותך וייקחו ממך את מה שאת רוצה ויכולה לתת ואת תוכלי להירגע והחשבונות הקטנים והגדולים יידחפו בחזרה עמוק בתוך המגרות ויישלפו משם רק במקרים מיוחדים שתודה לאל קורים לעתים נדירות בלבד. אינשאללה.

New Post has been published on ZUZU DEALS - זוזו דילס

דיל חדש פורסם https://zuzu.deals/?p=7070

Xiaomi Redmi Note 4X ב149$ בגירבסט!

17 יחידות בלבד במחיר כסאח בגירבסט – 149.99$ – כמו באליאקספרס, רק עם אחריות ופייפאל!

קצת על המכשיר –

מכשיר הביניים הטוב והמשתלם ביותר – REDMI NOTE 4X – המחיר הזול ביותר לגלובלי בצבע שחור

הרדמי נוט 4X החדש הוא מכשיר טוב יותר לכל מי שמחפש מכשיר טוב במחיר טוב. יש בו בדיוק את מה שרוב האנשים מחפשים –

מחיר הוגן, מפרט מעולה, סוללה מצויינת, עיצוב יפה, אמינות, עדכונים…מה שנקרא, 'בול בפוני' של מכשיר מומלץ במחיר שפוי.

אין כל עוררין על כך שהוא מכשיר הביניים הטוב ביותר, אם כי פה ושם, דווקא אצלנו בארץ הקודש, יש הטוענים כי אולי הגרסאות הקודמות עדיפות לכאורה לטובת מעבד 'חזק יותר'. טוב נו, אותן טענות עלו גם בעבר. לאלו הטורחים לבדוק את העובדות, יגלו כי הNOTE 4X הוא טוב יותר בכל מה שחשוב!

+ זמן סוללה טוב משמעותית!  תוצאות זמן המסך (הזמן שבו המכשיר פועל בפועל עם מסך דלוק) מראות בממוצע 11-14 שעות! תוצאה מטורפת שמקבילה למעשה למכשירי 'מפלצות סוללה' כדוגמת הULEFONE POWER, OUKITEL K6000 וכד' הכבדים וגדולים משמעותית.

+ ביצועים טובים יותר במה שחשוב!  כן, המעבד של הNOTE 4X חלש יותר, על הנייר, מהנוט 4 או ה3 PRO הקודמים, אבל, כמעבד עדכני ומשודרג, עם תוכנה מעודכנת יותר, על פי משתמשים רבים שהשתמשו גם בזה וגם בזה – הוא טוב משמעותית בדברים הקטנים והחשובים – גלילה חלקה יותר באתרים ופייסבוק, וואטסאפ, GPS וכד'. הוא גם מריץ כל משחק שתרצו ללא גמגום, לא מתחמם כלל ובקיצור – פשוט טוב יותר בפעולות שרובינו עושים מידי יום ולא רק ב'אנטוטו' ושאר מבחנים סינטטים חסרי משמעות.

+ מצלמה טובה משמעותית –  אוקיי זה עדיין לא מכשיר דגל עם חיישן משובח ומהיר/ייצוב אופטי אך בהשוואה לדגמים הקודמים – יש כאן שיפור ניכר מאוד באיכות המצלמה עם חיישן חדש (SONY) וביצועים טובים בהרבה בכל תנאי התאורה.

+ עיצוב משופר – פחות שוליים, עיצוב נעים, אחיד ויוקרתי יותר.

+ זול יותר!  גם חדש יותר, גם רום גלובלי רשמי, גם נמכר בשווקים חיצוניים לסין כגון הודו, מה שמבטיח תמיכה ועדכונים טובים בהרבה ברום הגלובלי הרשמי + קהילת פיתוח, אביזרים, חלפים וכו' ענקית (שוק של 2+ מילארד איש…). כמובן שכמכשיר חדש יותר – הוא יזכה ליותר עדכונים ותמיכה בחלפים לאורך זמן.

לכן הוא ולא אחר הוא המומלץ הראשי שלנו למכשיר ביניים מוביל – כזה שמתאים לרובכם, בתקציב קטן.