#כל אחד מהם כוכב
Text
#חזרתיייייייייי#והבורקסים? לא מן העולם הזה#טעם על חלל#טריות עד הירח#אתה מאדים מכמה שכל אחד מהם טעים#כל אחד מהם כוכב#אוקיי די ספרו לי מה קורה איתכם
2 notes
·
View notes
Text
הקו הפתוח - חלק 16: כוכבים
נשימתו של החתול השחור הפסיקה ברגע שהחיפושית התגלגלה ממנו, בורחת מתחת לידיו, שוברת את הרגע שהם כמעט חלקו.
הוא נצמד לעובדה שהיא לא התרחקה ממנו, רק נשארה איפה שהיא נחתה, ממש לידו, צמודה לצידו מכתפיים עד כפות הרגליים, בוהה בכוכבים שבשמיים שנראו מבעד לערימת העלים.
מוגנים מהעולם החיצון בקן העלים שלהם, הם חיכו שהשני או השנייה יגידו משהו, לאשר או להכחיש את מה שכמעט קרה לפני רגע. הוא הרגיש קפוא, שהזמן עצר מלכת. הרוח הייתה שקטה, הכוכבים נשארו במקומם, ומילה לא יצאה מפיהם.
אוזר את האומץ שלו, החתול השחור קירב לעברה את אצבעותיו ולקח את ידה. החיפושית לא אמרה כלום. הרגעים נמשכו ברגע שהוא הביא את ידה לפניו. הגבולות שלה נמתחו. הוא יכול היה להבין רק מהדרך בה הפסיקה לנשום, שהיא החליטה עד לאן היא תרשה לו לקחת את ידה, אבל ברגע ששפתיו נגעו בידה, היא לקחה אותה בחזרה והתחילה לדבר.
"אתה יודע איזה כוכב זה?" היא שאלה, משתמשת בידה שכרגע התפנתה בכדי להצביע לכיוון אחד שהיה מעליה.
מנסה לשנות את הנושא, חיפושית שלי? אבל זו הייתה הזדמנות להרשים אותה.
"זה קאפלה, הוא הכוכב הזוהר ביותר בקבוצת הכוכבים עגלון והשישי בזוהרו בשמים, אבל עדיין לא זוהר כמוך."
"באמת?" היא נשמעה מופתעת, לא מתרשמת. אבל היא לא דחתה את המחמאה שלו, אז זה באמת היה משהו.
הוא חיפש שוב את ידה, נזהר לא לאחוז בה חזק מדי בשביל שתדע שהוא רק מציע. הוא חיכה שהיא תמשוך את ידה ממנו וכשהיא לא עשתה זאת, הוא התחיל לספר לה את כל מה שהמורים שלו הכריחו אותו לזכור. "זה אלדברן. זה הוא ביטלג'וז. זה בטח כבר התפוצץ." הוא הצביע על כל אחד מהם בשבילה. היא עדיין הייתה מעוניינת? היא הייתה משועממת? היא צפתה בו? הוא שילב את אצבעותיהם.
עם דחיפה קלה של כף רגלו, עוד עלים החליקו מהערימה וחשפו עוד חלקים מהשמיים. כוכב נוסף התגלה להם מבין ענפי עץ. "זה הכוכב הכי פחות אהוב עליי. סיריוס," הוא אמר, מהנהן.
"למה?"
"זה כוכב הכלב," החתול השחור אמר.
החיפושית צחקה. "אני לומדת לא מעט דברים עליך היום. אסטרונומיה מעניינת אותך?"
"לא כל כך, אבל אני אוהב לדעת את זה עכשיו."
"אז מאיפה למדת את כל זה?"
הוא חיכה לפני שענה, לא בטוח אם היא שאלה את השאלה האישית הזאת בכוונה. "אני יכול לספר לך," הוא אמר באיטיות, "אבל את תלמדי משהו על החיים שלי בבית. את עדיין רוצה לדעת?"
בקצה של עינו היא צפה בקרב על רצונה של החיפושית על פניה. זעף של אי הסכמה. סקרנות של עיניים פקוחות לרווחה. שפתיים שתקועות במחשבות. איך זה גרם לליבו לפעום כל כך חזק? לבסוף על פניה ישב חיוך עדין, רגוע ובטוח, כמו אותו אחד שהיה מופיע על פניו כשהוא חשב עליה, והוא ידע שהיא הגיעה להחלטה.
"בטח," היא אמרה. "אבל בלי דברים מובנים מדי."
רק לפני שעה הוא החליט שהוא לא רוצה ללחוץ על המזל שלו, אבל הפתיחות שלה גרמה לו לחשוב על זה שוב. לאט לאט, בשביל שהוא לא ירתיע אותה, הוא קירב את אצבעותיהם השלובות לפניו פעם נוספת. "זה לא משהו כל כך מיוחד. למדתי בבית ברוב החיים שלי ואחד המורים שלי התעניין מאוד בכוכבים. קצת הרס את זה בגלל שהוא פשוט סיפר לי עובדות. אבא שלי לא הרשה לי להישאר עד מאוחר ולצפות בכוכבים. זה נחמד."
הוא לא נישק אותה, אבל הוא ליטף את שפתיו כנגד אצבעותיה, מדמיין איך זה ירגיש לגעת בעורה במקום בתלבושת, איך זה ירגיש אם זה יהיה רגע רגיל במערכת היחסים שלהם.
"חתול שחור," היא התלוננה.
קרדיט ל sariahsue ב ArchiveOfOurOwn
The Open Line - Chapter 1 - sariahsue - Miraculous Ladybug [Archive of Our Own]
0 notes
Text
קָאל פקח את עיניו וראה מולו קירות חלקים בצבע אפור כהה. הוא הבין מיד שמשהו לא בסדר. על הקירות נראה הסמל "Rainbow Factory inc." אז, כבר היה מובן מאליו בשבילו שהוא הסתבך.
כשחזר לעצמו, הוא שם לב לעוד כמה בני נוער סביבו.
– תראו, הבחור החדש התעורר.
נערה שישבה על יד הקיר הנגדי הפנתה אליו את תשומת ליבם של האחרים. השיער שלה היה חום, ארוך, כמה קווצות שיער היו אסופות לראסטות עם חוטים צבעוניים. העיניים החומות הסתכלו ממש לתוך הנשמה שלו. הציפורניים שלה היו צבועות בכמה צבעים בולטים, היא לבשה חולצה אפורה עם ציטוט של זמר רוק ידוע, שסיכה עם לוגו של להקה לא מוכרת הייתה מחוברת אליה, ומכנסי ג'ינס קרועים בצבע שחור. היא נעלה מגפונים אפורים.
נראה שהיה לה עגיל בשפה התחתונה מצד שמאל, אבל כרגע הוא לא נמצא שם כבר זמן די רב. בחלק העליון של האוזן שלה היו שלושה עגילי טבעת כסופים.
– ברוך הבא.
בחור עם שיער צבוע לכחול ניגש אליו. כבר היה אפשר לראות את הצבע השחור הטבעי שלו מבצבץ על השורשים. הוא היה לבוש בצורה די רגילה - פוטר אפור עם ציור, וג'ינס. הוא נעל אולסטארס אדומות שנראה שכבר ראו כמה זוועות בחיים. היה עגיל בתנוך אוזן אחת שלו. העגיל היה בצורת כוכב זהוב.
– אני רָאיֶין.
הוא הושיט לו את היד שלו.
– קאל.
הוא לחץ אותה וקם בהחלטה להכיר את שאר ה"מקומיים".
קצת רחוק יותר ישבו עוד שניים. בחור שנראה די גבוה ממבט ראשון, לבוש כולו שחור. השיער הכהה הדי ארוך שלו היה אסוף לקוקו והוא ענד עדשות בצבע ספיר. לפעמים דעתו הוסחה מהשיחה שהוא היה שקוע בה והסתכל על קאל במבט שנראה כמעט כאילו הוא מוכן להרוג אותו. הוא דיבר עם נערה בעלת שיער צבוע בכמה צבעים בולטים. היה מפחיד אפילו רק לנסות לחשוב כמה זמן לקח להגיע לתוצאה הזו. התלתלים הכהים של קווצות השיער היחידות שנשארו בצבע המקורי שלהן, שכבו על המצח שלה והקצוות הלבנים היו מסודרים הצידה. העיניים שלה היו בצבע כחול.
– קוראים לי סְקָיי.
הנערה שממול הציגה את עצמה.
– השניים ששָם אלו אֶמְבֶּר וקֶייד.
היא הצביעה על השניים שדיברו בפינה.
– וזה ששָם, זה אָייזֶק.
היא הנהנה לכיוון הבחור השקט, שגם ישב מרוחק מכולם. בחור רגיל לגמרי, לבוש ג'ינס וסוודר דק בצבע זית. הוא ענד משקפיים, השיער הבהיר שלו היה מסודר בתסרוקת קיפוד. הוא נראה כאילו הוא הרגיש לא בנוח. קאל פחד לתאר לעצמו מה הביא אותו למצב הזה.
כולם נראו בערך בגילו של קאל. גם הוא עצמו לא היה שונה מהם בהרבה, כמו גם כל מי שאי פעם הגיע לשם. היה לו שיער חום באורך קצת נמוך יותר מקארה, היו לו עיניים ירוקות. סגנון הלבוש שלו דמה את של סקיי.
– הסתבכתי…
הוא נאנח בייאוש. הוא ידע שהמעשים שלו יביאו לעונש, אבל אפילו לא חשב שיזרק מהר כל כך לשפל המדרגה. קְלָאוּדְסדֶייל נראה כמקום מושלם. אבל רק מהסיבה שהאזרחים שומרי החוק מפחדים מאוכפי החוקים. העונשים שנקבעו לאלה שמפרים את מנוחתם של התושבים, כולם היו קשים, אבל העונש שנקבע לאלה שהפרו את החוק בצורה משמעותית, חיכה העונש הנורא מכל. המון אגדות הסתובבו סביב "מפעל הקשת בענן". כל קלאודסדייל ידעה שמי שהגיע לשם לעולם לא חוזר, ואף אחד לא יודע מה באמת קורה ��ם. הדבר היחיד שהיה ידוע הוא שלרוב, כמה ימים אחרי שמישהו נתפס, הופיעה בשמיים קשת. כך ניתן לעונש הזה השם "מחירה של הקשת בענן."
קאל טבע עמוק במחשבות על הגורל הבלתי נמנע שלו, ומצא את עצמו בוהה בצד הרחוק יותר של החדר. ליד הקיר המרוחק ביותר ממנו היו מונחים על הרצפה תליונים, צמידים, טבעות, עגילים, אפילו כמה חולצות, כמה זוגות נעליים ומשקפיים. הוא תהה מה זה היה יכול להביע.
– אלה החפצים של אלה שנהרגו.
סקיי הסבירה, מתיישבת לידו.
– כל אחד שיוצא לאתגרים משאיר כאן משהו מהדברים שלו, כדי שאם הוא לא יחזור, האחרים יוכלו לכבד את זכרו.
– אתגרים?
קאל תהה בקול. הוא מעולם לא שמע את החלק הזה בסיפור.
– סוג של סלקציה. החזקים יותר שורדים לעוד זמן מה, ואלה החלשים יותר…
– הורגים אותם?
סקיי העדיפה לשתוק ורק הנהנה.
– ואלה שנשארו חיים נשארים לסבול ולראות איך החברים שלהם מתים… ארבעה מתו מול העיניים שלי.
היא סיימה את המחשבה שלה.
נפל שקט.
– מי מכם נמצא כאן הכי הרבה?
הוא החליט להתעניין.
– לא קשה לנחש.
– קייד?
קאל ניחש.
– כן. הוא מספר שזמן לא רב אחרי שהוא הגיע לכאן, הביאו את אייזק. שניהם שורדים כאן כבר כמה חודשים.
אייזק לא נראה כמו מישהו שישרוד אתגר פיזי רציני מכל סוג שהוא, וקאל בקושי הצליח לתאר לעצמו איך הוא הצליח לשרוד שם בכמה החודשים האלה. למרות ש… אנשים מסוגלים להמון תחת פחד. אבל כמה החודשים האלה השפיעו עליו. היה לא קשה לנחש שהוא ראה כמה מקרי מוות כמו גם, כנראה, האחרים.
בזמן שהם דיברו ביניהם, דלת המתכת הגדולה נפתחה ושלושה עובדים של המפעל נכנסו לחדר. הם לבשו בגדים שחורים עם הלוגו של המקום על החלק השמאלי של החזה. הלוגו נראה כמו קשת קצת דהויה בצבעה. הם הניחו על הרצפה כמה צלחות עם לחם ותפוח אדמה מבושל, ובקבוק מים של שני ליטר לכל אחד, והלכו. זה בהחלט הספיק כדי לא למות מרעב, אבל אי אפשר היה לקרוא לזה אוכל טעים ומשביע. קאל שם לב והבין שכולם כבר רגילים לזה, סימן שגם הוא יצטרך.
כשהם סיימו לאכול, ראיין התיישב ליד קאל.
– אני מבין שאתה מרגיש לא בנוח כאן. אתה תתרגל, כמה גרוע שזה לא נשמע. אם אתה צריך לדבר עם מישהו, אתה מוזמן. אשמח להקשיב.
הוא אמר, מניח יד על הכתף שלו.
– תודה…
קאל נאנח.
כשהלילה התקרב, כולם התכוננו ללכת לישון. כמובן שאף אחד לא התכוון לתת להם מקומות שינה מסודרים, הם ישנו על הרצפה, או מניחים ראש אחד על השני. קאל העדיף לישון בישיבה.
***
עברו כמה ימים. באותו יום, קאל ואמבר נלקחו לאתגרים. לפני שהלכו, כל אחד מהם השאיר שם משהו שלו, על פי המסורת. קאל עשה את זה בפעם הראשונה ובקושי הצליח להחליט להוריד מעצמו את התליון עם הדרקון שהיה האהוב עליו. הוא הניח אותו על יד כל שאר הדברים. אמבר בינתיים הורידה את הטבעת עם כנפי המלאך שהיא ענדה על האצבע האמצעית של יד ימין שלה.
הובילו אותם במעלה מסדרון ארוך אל שתי דלתות גדולות. הובילו את אמבר אל דלת אחת ואת קאל אל האחרת. הוא ראה מולו חדר גדול עם מתקנים ומלכודות. מסלול מכשולים אמיתי, והוא נראה מפחיד. קאל לא היה בטוח שיצליח לעבור אותו.
•••
עברו שעתיים. שוב נשמעו צעדים כבדים במעלה המסדרון. דחפו את אמבר לתוך החדר. מותשת, היא התיישבה על יד סקיי, כשדמעות נוצצות בעיניה, אבל היא מתאמצת להסתיר אותן. האתגרים נעשו קשים יותר ויותר בכל פעם. הסיכון שלהם הלך וגדל.
הדלת נפתחה פתאום שוב והפעם קאל הופיע. הוא נפל על הרצפה, נושם בקושי והשתעל. כולם הבינו אותו. קשה לעבור את האתגרים בפעם הראשונה. קייד הושיט לו בקבוק מים. אפילו שבהתחלה נראה שהוא רואה בקאל אויב, הוא עוזר לכל החברים לצרה שלו.
***
כבר עברו חודשיים. למרבה ההפתעה, כולם עדיין היו חיים. עוד מורדת הצטרפה לשם בזמן הזה. שמה היה אָיירִיס. הנערה בעלת העיניים האפורות גדולות, השיער השחור הארוך והמבט המבוהל, הייתה קצת צעירה יותר מהאחרים, וזה עורר בהם רחמים. היא לא ידעה מה מחכה לה, והם באמת ריחמו עליה.
אייריס הייתה מאוד מרוחקת ונראה היה אפילו שהיא קצת מפחדת מהם. כמובן, הם סיפרו לה איך הכל עובד שם וקיוו שהיא תסתדר.
שבועיים לאחר מכן, הרגו אותה. קשת נוספת דרשה את הקורבן שלה בכדי להופיע.
החבורה הסתכלו על הקשת שהופיעה בשמיים בצער, למרות שאף אחד מהם לא הספיק להכיר את אייריס מקרוב. העובדה שהיא הייתה צעירה מהם, הוסיפה לעצבות של המצב הזה. על יד שאר הדברים על הרצפה נחו עכשיו גם הצמיד הכחול עם הפרפר, והיומן שהיא הצליחה להביא לשם בדרך נס.
***
באותו ערב, הכל נראה רגיל. החבורה דיברו ביניהם וסיפרו על החיים שלהם לפני העונש. הם אפילו סיפרו את הסיפורים שבגללם הם הגיעו לשם. הכל התחיל להתבהר.
קייד הגיעה ממשפחה די ענייה וגנב רק כדי להקל את החיים של המשפחה שלו. תפסו אותו מבצע גניבה רצינית ושלחו אותו למפעל. הוא עזב את אמא שלו ואת אחיו הקטן לבדם וכעס על עצמו על שזה קרה. הוא הבטיח לעצמו שיצליח לברוח, אבל זה עדיין לא קרה.
סקיי, לפני שהגיעה למפעל, הייתה האקרית. באותה פעם, היא עבדה על אתר ממשלתי, שאם הייתה פורצת אותו, הייתה מרוויחה בגדול. אבל לחוסר מזלה, תפסו אותה.
הסיפור של אייזק היה עצוב. לא היה לו מזל והוא למד באותה כיתה במכללה עם בחור שהיה מכור לסמים. אייזק כעס עליו בכל פעם שמצאו אותו מסומם בכיתה, אחרי שבהפסקה אף אחד לא היה שם, כי במצב הזה, הוא הציק לכולם. פעם, אותו אחד החליט להתנקם בו וזרק את הסמים שלו בתיק של אייזק. ככה אייזק הגיע לשם.
ראיין הסתבך עם כמה עבריינים. הוא הסתבך המון, אבל היה טוב בלרוץ, לכן אף פעם לא נתפס. טוב… כמעט אף פעם. באותו ערב האחרים נטשו אותו והוא נתפס.
אמבר ברחה מהבית שלה כבר לפני כמה שנים בגלל יחסים רעים עם ההורים שלה. בגלל שלא היה לה כסף, היא חיה ברחוב וגם גנבה לעיתים קרובות. פעם אחת, היא התגנבה לבית של איזו משפחה עשירה, ושם תפסו אותה.
קאל התעסק בגניבות קטנות ובפעם היחידה שבה הוא נתפס, שלחו אותו למפעל. אם היה יודע שיענישו אותו בצורה נוקשה כל כך, הוא לא היה עושה את מה שעשה באותו יום...
ההורים שלו מתו לפני כמה שנים, והוא נשאר לבדו עם אחותו שקטנה ממנו בשבע שנים. הוא היה צריך לדאוג לה אבל לא הייתה לו אפשרות כי אף אחד לא קיבל אותו לעבודה כי אין ביקוש לעובדים כרגע ולא היה לו מוצא פרט לגניבות.
הם הרגישו שהם סומכים אחד על השני הרבה יותר אחרי ששמעו את הסיפורים האלה.
לקראת סוף השיחה, קאל שם לב שהעיניים של אייזק האדימו מדמעות. כשראתה את המבט של קאל עליו, גם סקיי הסתכלה לכיוונו והחליטה להתעניין מה קרה, כי הייתה הכי קרובה אליו.
– אני… לא יכול יותר. עבר כל כך הרבה זמן… ההורים שלי בטח בטוחים שאני מת, ואני מנסה לברוח מכאן סתם. אף אחד לא צריך אותי יותר בחוץ. למה אני בכלל מנסה להילחם?
הוא הוריד את המשקפיים והניח את הראש על הברכיים שלו.
– אנחנו נלחמים בשביל החופש שלנו, אייזק.
ראיין הזכיר לו.
– זה שקר. אנחנו נלחמים רק כי אנחנו מפחדים למות. אבל כולם בחוץ חושבים שמתנו מזמן. כבר עברה יותר מחצי שנה!
הופיעו שבילי דמעות על הלחיים שלו.
– אייזק! תרגע. כולנו כאן באותו מצב, אבל אף אחד לא מרים ידיים. אתה לא לבד.
קייד תמך.
אייזק ניגב את הדמעות שלו וזרק אל קייד מבט עייף.
הם לא דיברו אחד עם השני לאורך כל שאר הערב. בלילה, כולם הלכו לישון וקאל שם לב שאייזק לא מיהר לעשות את זה בעצמו, אז החליט לדבר איתו קצת ביחידות. הוא ניגש אליו בשקט והתיישב לידו.
– אני מבין למה אתה מרגיש ככה…
קאל התחיל.
– אתה לא. אף אחד מכם לא מבין… לא הייתי צריך להגיע לכאן. זו טעות.
הוא התעצבן שוב.
– איבדת אנשים שהיו חשובים לך כשהגעת לכאן. גם אני. רק שההורים שלי מתו בתאונת מטוס. לא ראיתי אותם המון זמן, אני לא אצליח להבין את מה שאתה מרגיש. אבל אני כן מבין למה אתה מפחד.
– אתה לא מבין. ניסיתי לברוח, אבל הם תפסו אותי ושוב זרקו אותי לכאן.
– אין סיכוי לברוח מכאן… ככה האגדה אומרת ואני מתחיל להאמין לה יותר מיום ליום.
בבוקר למחרת אייזק וקייד נשלחו לאתגרים. אייזק, כרגיל, השאיר את המשקפיים שלו, למזלו הוא הסתדר לא רע גם בלעדיהם. קייד לעומתו, הוריד את החולצה שלו וחשף את הצלקות הרבות שקיבל מהאתגרים שעבר במהלך כמה החודשים שהוא נמצא שם.
עברו שלוש שעות והם עדיין לא חזרו. החבורה התחילו לדאוג, אבל פתאום נשמעו צעדים במסדרון. קייד נכנס לחדר.
– אייזק מת. אני… ראיתי איך הם הוציאו את הגופה שלו מחדר האתגרים.
הוא הודיע והתיישב במקום הרגיל שלו.
עצב נראה על פניהם של כל הארבעה. אולי אייזק לא היה דברן במיוחד, אבל הוא עדיין היה חלק מהצוות שלהם.
קצת מאוחר יותר הופיעה קשת בשמיים. קאל אפילו לא הצליח להרים את הראש אל החלון, הוא רק חיכה שהיא תעלם. אם תושבי קלאודסדייל היו יודעים מה המחיר של כל קשת כזאת, הם לא היו שמחים כל כך לראות אותה.
אחרי השיחה של אתמול, קאל ריחם על אייזק. ההרגשה שהוא החליט להפסיק להילחם באותו יום ונכנע בפניהם כדי שיהרגו אותו, לא עזבה אותו לרגע. המחשבות האלה הציקו לקאל והוא חשב על זה במשך כל שאר היום.
•••
בפעם הבאה, אמבר וראיין יצאו לאתגרים.
רק אמבר חזרה… היא לקחה חזרה את הטבעת שלה והיה אפשר לראות במבט שלה צער, בעוד הפוטר של ראיין נשאר על הרצפה. הם הבינו שהם מתחילים להחלש, זאת כבר הפעם השניה ברצף שמישהו מהם מת והם צריכים להיות מוכנים להכל.
היה מוזר בלי ראיין…
הקשת מחוץ לחלון עשתה את המצב רק גרוע יותר. המוות של ראיין היה לא צפוי. אפילו שכמו עם אייזק, אף אחד מהם לא הכיר אותו מקרוב, האבידה הייתה קשה...
בפעם הבאה, אמבר וקאל הלכו. בסוף האתגרים, הטבעת של אמבר נשארה על הרצפה. גם היא לא שרדה. נכנעה. עזבה אותם…
קשת הופיעה בחוץ. קאל שם לב כמה קשה ורע היה לקייד להסתכל עליה. נראה היה לו שהוא אפילו ראה דמעות עומדות בעיניים שלו, אפילו שהוא לא ממש ניסה להסתיר אותן. מה שכן, לגבי סקיי לא היה ספק. היא בכתה בשקט בפינה הכי מרוחקת מכולם.
היה שקט בלי אמבר. שקט מדי… אפילו בהתחשב בעובדה שסקיי הייתה בסדר. היא איבדה חברה והתקשתה לשמור על אותה אופטימיות כמו קודם . בינתיים, קייד נסגר בתוך עצמו.
מספרם של אלה שנשארו בחיים הלך והתקטן. שוב הביאו לשם מורדים חדשים. אלה היו תאומים - שניהם בעלי שיער חום בהיר, אחד ענד משקפיים, השני לא. לשניהם היו עיניים חומות. השניים החליטו שלא ליצור קשר עם שאר החבורה.
ביום האתגרים הבא שלחו את קאל ואת אחד התאומים. הוא היה חלש, אבל שרד בקושי וחזר יחד עם קאל.
בפעם הבאה אלה היו קייד והתאום השני. התברר ששניהם חזקים מספיק כדי לעבור את האתגרים בשלום.
כמה ימים מאוחר יותר, שלחו את קייד ואת סקיי. כשנזכר באיך שרוב החבורה שקיבלה אותו, מתה בקלות, קאל קיווה בכל ליבו שהם ישרדו. התאומים שמו לב לדאגה שלו והחליטו להתעניין מה קרה.
– הכרנו כאן… עד שהגעתם, היינו הרבה יותר ועכשיו, נשארנו רק אנחנו… אני מפחד בשבילם...
קאל הודה. הם כבר נשארו שלושה… הוא כבר לא הבין אם הוא מפחד יותר על עצמו, או שישאר שם לבדו. הוא לא רצה שזה יקרה… הם הפכו יקרים לו מדי בחודשים האלה.
האחים הורידו את מבטיהם בעצב. הם הבינו רק עכשיו שקאל, קייד וסקיי לא מחשיבים אחד את השני לאויבים, אלא להפך, הם חברים, וזה אפילו הפתיע אותם, שבמקום כזה אפשר להחשיב מישהו לחבר.
– איך אתם הגעתם לפה?
קאל החליט להתעניין.
האחים החליפו מבטים.
– כבר אין לנו מה לאבד.
האחד עם המשקפיים משך בכתפיו.
– הברחנו נשק ותפסו אותנו.
השני ענה.
קאל היה אפילו קצת מופתע. לא כך הוא תיאר לעצמו אנשים שמבריחים נשק.
– ואתה? אם כבר התחלנו לדבר.
– אני גנב. שום דבר מיוחד.
קאל נאנח ונשען על הקיר.
שעתיים-שלוש מאוחר יותר, נשמעו צעדים במסדרון וקייד נכנס לחדר לבדו, ועם חדשות כואבות. הוא כמעט בכה. העיניים שלו היו אדומות. קאל הבין הכל. הרגו את סקיי. הסיכה שלה תישאר לצד שאר החפצים כדי להזכיר כמה נחמדה היא הייתה.
כשהקשת נצנצה מחוץ לחלון, קאל התחיל לבכות. הוא לא הצליח להחזיק את עצמו יותר. המוות של סקיי היה הכי קשה בשבילו וקייד לא יכל שלא לשים לב לזה.
– היא מצאה חן בעינייך, נכון? היא הייתה יפה…
קייד ניסה להקל על המצב אבל לא הצליח. קאל היה שבור מדי בגלל מה שקרה. קייד הבין אותו, כמובן. הוא עצמו עדיין לא התגבר על המוות של אמבר.
קאל איבד את התיאבון שלו ואכל בכוח. הם היו חייבים להישאר בכושר כדי שלא יקרו אבדות כאלה יותר.
הם נשארו שניים… הקשת דרשה את מחירה פעם נוספת…
***
זמן עבר. התאומים החזיקו מעמד, כמו גם קאל וקייד. הם לא הצליחו למצוא שפה משותפת אז התקיימו בנפרד מקאל וקייד.
פעם אחת, שלחו את התאומים יחד, אבל הם לא חזרו. המשקפיים של אחד מהם ושעון היד של האחר נשארו מונחים על יד הקיר המרוחק. את המסורת הזו הם קיבלו על עצמם…
שבעת צבעי הקשת הופיעו בשמיים. עוד שני קורבנות של היופי שלה נוספו לרשימה…
עכשיו, קאל וקייד נשארו לגמרי לבדם.
זמן מה היה שקט. אחרי כל מה שהם עברו, קאל ראה בקייד חבר אמיתי.
– כשהגעתי לכאן, פחדתי נורא… חשבתי שלא אשרוד הרבה זמן. ואני כאן כבר כמעט שנה… פחדתי להיקשר לחדשים, בהתחלה ניסיתי להתרחק מהם, אבל להיות לבד במקום כזה, זה כואב מדי…
קייד סיפר ערב אחד.
– הייתי בטוח שתהרוג אותי ברגע שהגעתי לכאן…
קאל ענה.
– אני יודע. מצטער… הייתי חייב לבדוק את העמדה שלך כלפינו. היו פה כמה ש… התנגדו לנו. נגיד את זה ככה.
– כבר הרבה זמן שהשאלה הזאת מציקה לי… היה משהו בינך לבין אמבר? לא הספקתי להכיר אותה, לצערי, אבל זה נראה מהצד שהיא הרגישה אלייך משהו.
העצב נראה פתאום בעיניו של קייד.
– לא… זאת אומרת… הכחשתי. היא אהבה אותי, אבל… לא יכולתי לאהוב אותה בתשובה. יותר נכון, לא היה לי אומץ להכיר בעובדה שאני מרגיש אליה משהו. בניגוד אליה, אני לא יודע לחיות כאן ועכשיו. פחדתי מדי שבבוקר למחרת מישהו מאיתנו ימות, ולא רציתי להכאיב לעצמי. אבל אהבתי אותה. והיא הלכה ראשונה…
אז, קאל ראה לראשונה כאב אמיתי במבט של קייד. המצב נהיה עצוב אפילו יותר.
***
הרגיעה נמשכה תקופה די ארוכה, למרבה ההפתעה. אבל בוקר אחד, דלת המתכת הכבדה נפתחה שוב בחריקה. קאל וקייד החליפו מבטים. היום שוב תופיע קשת בשמיים…
2 notes
·
View notes
Text
טימור - הסיפור
טימור הלך בשדות והסתכל על השקיעה, מנסה לחשוב על מנגינה חדשה, כשלפתע פתאום הוא ראה לצד שאריות השקיעה אור מבהיק יורד בחיתוך בשמיים. הוא מיד נשכב מטה וחיכה במוכנות. מכווץ את עיניו אחר הכלי בשמיים, הוא הכיר אותו מלפני. היתה זאת ספינת הדרואידים. מה הם עשו שוב בכדור הארץ? למי יוכל לפנות כעת? הוא הניח את הגיטרה מאחורי שורות העצים, והחל לרוץ לעבר הרי האבן. נהיה לו חם בדרך, הוא זרק את הסוודר ונשאר רק עם חולצה תרמית דקה ארוכת שרוולים.
הוא רץ לאורך קילומטרים, יודע מה עומד מאחוריו. זה שנים שהזוֹרוֹנים לא ביקרו בכדור הארץ. מה הוביל אותם לשוב דווקא עכשיו? הוא הסתכל על השעון הדיגיטלי באפילה, מצלם את התקדמות שיירות הזורונים לאורך השדות, ושולח את הצילום לסשה וניקי.
“oh fuck.” הודעת הטקסט התקבלה והופיעה על המסך.
טימור לא רצה להשמיע קול והעדיף לא לכתוב דבר על המסך. הוא המשיך להסתכל על הזורונים, הוא נזכר בתקופה לפני חמש שנים ארוכות. כשהם ביקרו בעיירתם. אף אחד לא רצה להאמין להם, כשהזורונים חדרו לשורות הצבא והמשטרה בעיר, לבסוף רק הוא סשה ניקי ונטשה הצליחו להדוף חזרה ולהשמיד את מרבית החייזרים. נטשה סיפרה שהיא ראתה בלילה מה שנדמה כקו בוהק בשמיים, כמו כוכב נופל, רק שהוא נפל כלפי מעלה. ספינת זורונים אחת הצליחה לשרוד. רובנו הדחקנו את זה באמונה שהיא רק דמיינה.
מארק הלך למשימה מיוחדת על כוכב חמה. הוא הקדיש את כל הקיץ לבניית החללית עם הטכנולוגיות שהצלחנו לחלץ מהזורונים. הזורונים היו קשורים להיסטוריה של כדור הארץ, הם חזרו אלינו כעת כדי להמשיך את עבודתם. טימור תפס את ראשו ותמונות פלאשבק חלפו על פני דעתו. הוא שם את השעון על מצב שקט והגדיר אותו למצב חירום סוללה ב-∞. הוא העמיק לתוך המעבר בהרים. לפני חמש שנים, הם פתחו שם שער למרכז כדור הארץ. המקור היחיד אליו הזורונים טרם הצליחו להבין כיצד לחדור. היה שם שדה אנרגטי כלשהו שמנע מהם מלהכנס. כל דבר אורגני יכל להכנס לכדור הארץ, אבל כל מה שהיה לגמרי עשוי מאבק וחלקיקים, איכשהו נוטרל והושמד בדרך פנימה. הם נשבעו שלא יכנסו חזרה למרכז כדור הארץ, כי המקום היה קדוש מדי, והם לא היו מוכנים. אבל זמנים קשים קראו לאמצעים לא קלים. ליאו ייעץ להם לפני שהזורונים הרגו אותו, ללמוד כמה שרק יותר על מסורות הקדושה והידע של היסטוריית כדור הארץ, וגָאייה. הוא הוריש להם את ספרייתו והם סידרו אותה על מדפים לאורך קירות המעבר הסודי שהוביל למעבר הליבה, המסדרון שהוביל למרכז כדור הארץ. טימור יכל לשמוע ולהרגיש את האטמוספירה של מרכז הארץ, את הייצורים הקסומים והמשונים שעדיין שרדו שם. בצד השני. הם היו חסרי עניין בכל שקרה בכדור הארץ, הם התעסקו בדברים יותר יצירתיים, הם אומנם אהבו את בני האדם בצורתם הפשוטה ביותר. במרכז כדור הארץ היתה ספריה אנרגטית שיכלה ללמד את טימור יותר על הזורונים ואולי כיצד להדוף אותם בשנית, לקרוא אותה, דמה ללקרוא באלפבית, אבל לנסיונו של טימור, הדבר דמה הרבה יותר לקריאת תווים. בפעם שעברה בה הצליחו להדוף את הזורונים הם השתמשו בדמטריאלייזר, כלי נשק שפירק כל חומר חזרה לאנרגיה הרמונית. אבל הם השתמשו בו בדרך כזו שהפכה אותו לפצצת הדף כמו אלקטרומגנטית ששטפה את כל כדור הארץ, והשמידה את הדמטריאלייזר בתהליך. אולי בספרייה האנרגטית שבמרכז כדור הארץ שכן רמז כלשהו למציאת דרך לייצור הפצצה מחדש באופן מקורי ועצמאי.
טימור עצר בדרכו במסדרונות הליבה האחרונים והסתכל על הקירות עם הספרים, הוא הוריד את החולצה התרמית ותלה אותה על קולב באחד המדפים. הוא הפריד את העט מהשקע הצר שבצד מסך השעון שעל ידו, והאריך אותו לגודל כתיבה. הוא יכל לסרטט מילה בשניה, וזה הספיק עבור מהירות כתיבה ממוצעת. המסך תרגם את השרבוט למילים באופן מושלם, דבר שלקח לתוכנה קרוב לשבוע, עד לזיהוי אינטראקטיבי מושלם של אוצר המילים והטיית הכתיבה. הוא הודיע לסשה שהוא נכנס לליבת כדור הארץ בחיפוש אחר כלי נשק, ושהם יפגשו במקום מחסה ויתכוננו לבאות. האות היה כמעט בלתי אפשרי לולא חיבור האלאוראנט שהם פיתחו. האלאורנט היה פיתוח קו שיכל להעביר חשמל וגם מידע, בחלקו, הוא היה עשוי מחומר עדין שטרם התגלה על ידי המדע שהתגבש באינטרקציה אלקטרו-מגנטית של חוטים בהרכבה הדדית בעלת תצורה מאוד מסויימת של נחושת וחשמל. הם חיברו את הקו לאורך מסדרונות הליבה עד לשלושה צלחות לוויין שהורכבו על גבי הרי הסלע.
"סבבה מאן." הטקסט הופיע על המסך.
"אני נכנס." כתב טימור, וסגר את העט באיטיות, מצמיד אותו חזרה לשקע בו הוא נספג כמו באופן מושלם וחזר לצבע הכרום הכהה של מסגרת הצג. הוא הוריד את השעון והניח אותו על עץ המדף. וצעד אל תוך החשיכה.
ניקי היה עסוק בלבנות אבטיפוס חדש של קונסולת משחק שהיתה מבוססת על צ'יפ זוֹרוני ומודל חיווט בעל שיטה פיתגורניאנית של 8 ליבות עם זרימה עשרונית בעשר רמות. ככה שכל המידע שעבר במעבד אחד השתקף בזמן אמת לשאר המעבדים עשר פעמים, אם אחד מהם כשל זה לא הפריע לאחר לחשב את המידע האבוד, והמידע העודף נפל לרמות האחרות בשיטה יורדת בהעלמה צידית לאטראלית, כאשר המידע האבוד נמצא ב- cache שהיו מרוכזים בנקודות כלווינים אינטגראלים סביב המעבד. אותם ניתן היה לסקור ולרוקן לדרייב חיצוני. שיטת מחשוב זו דימתה את התת-מודע האנושי. רעיון שניקי תמיד חשב עליו, אבל לא היו לו את הכלים המתאימים להרכבת הקונסולה. הוא לא בדיוק עבד ב IBM. אבל כעת גם לא היה לו צורך. כאשר לא עבד על האבטיפוס ניקי היה יוצא לריצות בזק של שעתיים. אבל הוא לא היה סופר. 15-20 ק"מ כל פעם בפעמים שכן בדק. הוא עשה את זה כדי להשתחרר. ואז הוא היה יושב ובוהה בזריחה עם סיגריות, בודק הודעות בסמארטפון. הוא קנה את המודל האחרון של לנובה x. ב2016 לנובו ואזוס איחדו כוחות בברית מוגבלת של חלוקת מידע, עם קריסתה הכלכלית של סין. הוא היה אחרי אחת הריצות האלה ברגעים אלה, והתכתב עם מורטישה. בת שהכיר באחת הקורסים בפיזיקה. היא אהבה להראות לו פתרונות ישנים ואלגנטים לנוסחאות שהצליחו לפתור כיום רק דרך מחשבים. הם אהבו לדבר על מכניקת הקוונטים ואנטרופיה. על החלל החיצון ולמה בכלל יש חיים ביולוגיים על כדור הארץ. הם הכירו כבר שנה וחצי ואף אחד לא ידע על זה.
"שומע, הלך כדור הארץ." הוא בדק לבסוף את ההודעה שסשה שלח.
"סשה אתה צוחק, כי אם כן זה לא מצחיק בכלל. יש לי עדיין סיוטים מלפני חמש שנים ומה שקרה לנו אז." הם נהגו לדבר המון על התקופה ההיא. ולאחר מכן, בשאר הזמן, לשתוק. לא להזכיר את זה. אפילו בכלל.
"מה זה נראה לך שאני צוחק. אני לא צוחק בכלל. יש לנו בעיות. טימור אמר שהוא ראה אותם."
"טימור אמר?"
סשה שלח את התמונות. ניקי בהה בהם במשך שניות באלם.
"זה הם?" שלח.
"כן."
"מה עושים?" הקיש ניקי.
"קודם תמצא מחסה. נפגש במקום הרגיל."
"תקשיב, אני אביא מישהו איתי."
"מי ניקי?"
"זה בסדר, אפשר לסמוך עליו."
ניקי עבר למסך השיחה עם מורטישה.
"את חייבת להקשיב לי. אנחנו צריכים להפגש, אני אסביר לך אחר כך."
"אוקיי" היא השיבה, כמעט בלי דיליי. הוא בהה לכמה שניות בהודעה, ואחריה אף אחד מהם לא הקליד דבר.
ניקי יכל להרגיש את דופק הדם קצת בתחתית גרונו, וכאב חד עבר בקצות אצבעותיו כשקלט שהוא דוחק את הציפורניים לקצות אצבעותיו. הוא קם והחל לרוץ חזרה לאזור התעשייה בבת-ים.
סשה היה באמצע סשן סקס מיוזע עם נטשה. "אתה בטוח שאנחנו לא צריכים כבר להתלבש?" שאלה נטשה.
"אני לא רוצה למות בלי סקס אחד אחרון." אמר סשה ומשך את האגן שלה אליו. היא צעקה בהנאה, מצחקקת.
"אני גם לא."
מאוחר יותר כשסשה ונטשה התלבשו, ניקי היה בדלת, דופק. הם יצאו וירדו במדרגות הספירליות במשך מספר דקות. המבנה באזור התעשייתי היה פרי עשייתם, כשטימור נכנס להייטק לאחר שנה של לימודי בזק בגרמניה, הם חזרו עם הון והקימו את בניין הזוּלה שלהם. "הזוויזה" שנקרא על שם ה"זוויגה" האגדית. מקום בו היו אוהבים לבלות, באחד מהמקלטים הישנים של אחד מהבלוקים במרכז העיר. הזוויזה היתה בעלת חמישה קומות באזור שהקביל לבת-ימון. מתחת לקומת הקרקע נבנה בונקר למקרה שעליו לא רצו כלל לדבר, שבמקרה שהתגשם היום.
הם ישבו סביב לשולחן שעליו היתה פתוחה מפה של בת ים, סשה תקע עליו סכין. "כאן הג'יפי אס מצביע שהזורונים נחתו. לפי ההודעה של טימור."
סשה תקע סכין נוספת על המפה. "טימור נמצא כאן, בהרים."
"מה הוא עושה שם?" שאלה נטשה.
"הוא אמר שהוא נכנס פנימה."
"אז למה שלא נלך גם אנחנו. אנחנו נהיה בט-" דפיקה נשמע בדלת. הדפיקה הסודית. כולם הביטו אל הדלת.
סשה רץ ועלה במדרגות, מקיש את הקוד עד שהדלת לבונקר נפתחה, ובמורד המדרגות צעדו ניקי ומורטישה יד ביד.
"מי זאת ניקי?"
"אמרתי שאני מביא מישהו."
"זאת בת."
"אני יודע סשה, בסדר, תרגע." מבט מתוח עבר בינהם. ניקי ומורטישה המשיכו לרדת במדרגות.
"הכרנו בתיכון אבל לא שמנו לב אחד לשני עד שנפגשנו שוב באוניברסיטה." מורטישה סיפרה מאוחר יותר לנטשה. הם ישבו מגובשים סביב לשולחן כאשר במרכזו הוקרנה הולוגרמה של תמונת לוויין של אזור הפלישה, המקום בו טימור ראה את הזורונים נוחתים לראשונה. הם יכלו להתחקות עד למרחק של 20 מטר מהקרקע. לפני שנתיים, ב-2019 הם שכרו את אחד מהלוויינים החופשיים לריגול של קנדה, לכל מקרה. הביצועים של העינית היפאנית שלו היו מרהיבים.
"למה לא השתמשנו בזה עד עכשיו." שאלה נטשה. "זה מדהים."
"היינו עסוקים מדי בפלייסטשן." אמר סשה ולא חיכה לתשובה, "אנחנו הולכים לצאת מבת-ים הלילה, יכול להיות שגם מהארץ, במידה וטימור לא יחזור עם תשובה בחצי שעה הקרובה. תתכוננו, תתלבשו ותכינו את חשבון הבנק." הוא הרים כוסית וודקה והוריד אותה באחת בגרונו, מכווץ את עיניו. יוליק התחכך בין רגליו.
"חשבתי שאתה שונא וודקה." אמרה ההולוגרמה של ליאו, מצחקקת, מאמצע השולחן. לפני שהוא מת, ניקי וליאו עבדו על פרוייקט סודי שבו התודעה של ליאו תועתק במלואה לגרסה מאוד מוקדמת של אבטיפוס שניקי הצליח לבודד. רוחו של ליאו, גרסה מסויימת של ליאו לפחות, של הצלם והצורה והאישיות שלו, המשיכו לחיות כעת במערכת ההקרנה שהוסתרה בבונקר שלהם, שנקרא "הזוויזה."
"אני לא סובל וודקה. בגלל זה הבונקר הזה מלא בהם. משום מה כל המעריצות שלי משוכנעות שאני מת על וודקה, אני לא סובל וודקה."
"אז אל תשתה את זה."
"יש בזה אלכוהול." אמר סשה ומשך בגבותיו.
כולם התלבשו בתלבושות רשמיות והכניסו את הדרכונים הזרים שלהם. לכולם היתה אזרחות אירופאית. כולם מלבד מורטישה."
"זה בסדר," אמר ניקי. "אנחנו רק עוברים באירופה. אוסטרליה היא המקום אליו עינינו צריכות להיות נטויות. המקום היחיד שמאפשר נסיעה בין כוכבית עצמאית. אוסטרליה היא הסיכוי היחיד שלנו כעת. במידה וטימור לא יחזור."
"למה שהוא לא יחזור?" שאלה נטשה. סוגרת את הריצ'ראצ' של ג'אקט העור.
*
הם הלכו במעקב אלכסוני בנת"בן, ב-2020 שמו של שדה התעופה שונה סופית לנתיב תעופה על שם בנימין נתניהו. פוסטרים ארוכים של צבעי מפלגתו החדשה, "ארץ אחת." ירדו בצבעים כהים ובוהקים במורד עשרות מטרים מתקרות האולם.
הם עברו את הבידוק הבטחוני וחיכו לעלייה למטוס, סשה נראה מתוח במיוחד, ונטשה ניסתה להרגיע אותו, ללא הצלחה. "את קולטת שהם יכולים להיות כל אחד מהם. כל בן אדם שאתם רואים כרגע." הוא עבר לדבר לכל שאר החבורה. "יכול להיות הם." והתכוון לזורונים. "אפילו אתם יכולים להיות אחד מהם." ניקי ניסה לחייך ולהגיד לו לרדת מזה. אבל סשה עבר להסתכל על מורטישה. "תפסיק סשה זה לא מצחיק. אני מכיר את מורטישה כבר המון זמן. דיברנו ומאז שנפגשנו היינו ביחד כל הזמן. אין מצב שהם הגיעו לכאן גם בכל אופן. היינו יודעים שמשהו קרה, שמשהו לא בסדר." בדיוק לאחר שניקי סיים את דבריו אזעקה החלה להשמע ברחבי האולם.
"לכל הרוחות ניקי אתה חייב תמיד להגיד משהו." אמר סשה.
"לא אמרתי כלום סשה, לכל הרוחות. זאת בטח אזעקת שווא."
"שקט. אוקיי. יש לנו עליה למטוס, הוא כבר באיחור בכל מקרה. בואו נעלה, מהר."
כשהיו בשרוול המטוס, כבר נדמה היה שהאזעקה הפסיקה. לא עברו 15 דקות, הם ישבו במקומותיהם והמטוס המריא.
"אתה חושב שהצלחנו?"
"לברוח למדינה אחרת לא יציל אותך מפלישה. אם הם פלשו הם פלשו לכל כדור הארץ."
"למה אנחנו בורחים סשה?" שאלה נטשה. "אנחנו עומדים לנטוש את כדור הארץ בזמן שהם משתלטים?"
"אנחנו צריכים להיות מוכנים לכל מצב. ואם טימור ימצא דרך לבנות את הפצצה בפעם השניה, את הדמטריאלייזר." סשה עבר לדבר בלחש, "אז הוא יוכל ליצור איתנו קשר, גם אם נהיה במקום אחר. בכוכב אחר." הוא סיים את דבריו ולגם מהקולה שקנה. כולם הסתכלו עליו ונשארו בשקט.
על המסכים שבגב הכסאות הקרינו סרט ממש מגניב משנות השמונים של אדי מרפי, סרט שאותו טרם הכירו, בו הוא שיחק נסיך אפריקאי ממש מגניב.
במרכז כדור הארץ, הכל היה עשוי מאור, גם גופו של טימור. הוא נע כגוף לא חומרי, ויכל לבוא במגע כמודעות ואנרגיה טהורים עם חדי קרן, פיות, גמדים, שדונים, ורעיונות מושלמים שלא היו לו מושגים לשייך אליהם. הטבע של מרכז כדור הארץ היה מכושף אבל לא רשעי. זה היה הטבע הקדוש של אותו המקום, שהוא היווה קפיצת דרך לבני האדם וגשר לאותה מודעות מאחדת של כל כדור הארץ ובני האדם. אלוהות עתיקה ולא ידועה מעבר לגזע דת ומין. מבלי לעבור דרך האש והלהבות והחושך ההכרחיים שמדי פעם התגלו בפני כל נפש המבקשת מעבר, מבלי לפגוש את השדים, המפלצות, האדונים האפלים והנוכחויות המלוולנטיות של ההרס הגועל והפחד ששכנו בעולם האסטרלי.
1 note
·
View note
Text
אקססוריז שצריך בכל אירוע
עם עלייתו של האתר לאוויר, המטרה הייתה להציב סטנדרט חדש בעולם עיצוב האירועים אונליין, וזאת על ידי המחשת הקונספט הנבחר באמצעות סרטונים הממחישים כיצד כל אחד יכול לארגן בעצמו מסיבת קונספט בלי מאמץ. באתר קיימים עשרות סוגי אירועים וסוגי קונספטים שונים, אשר כל אחד מהם נבחר בקפידה ע”י צוות מעצבים מוביל. אנו בוחרים לשים דגש על חווית הקנייה, כך שבעצם כל אחד יוכל לעצב את אירוע חלומותיו באמצעות הזמנה פשוטה וקלילה דרך האתר ולקבל חבילה לביתו הכוללת כל מה שצריך לעיצוב האירוע הנבחר. אז כל שנותר לך הוא להקליק על סוג האירוע שחוגגים והקונספט שהכי אהבת, להזמין את הכמויות הרצויות, והחבילה כבר בדרך אלייך… מגוון עצום של בלונים לימי הולדת – מסיבות ואירועים: בלוני לייטקס, בלוני הליום, בלוני ספרות ענקיים, בלונים לניפוח עצמי בצורת אותיות, בלונים לניפוח עצמי בצורת ספרות, בלונים מטאליים, בלוני קונפטי, משלוחי בלונים, עיצוב בלונים, זרי בלונים, בלונים לאירועים, השכרת מיכלי גז הליום, עיצוב וקישוט חדרי יום הולדת, עיצוב מסיבות, סטנד ליום הולדת, סרטים לקשירת בלונים, משקולות כוכב לבלונים, בלוני מיילר לפי קונספט: בלוני יום הולדת של מואנה, בלון רקדנית בלט ,בלוני הלו קיטי, בלוני פרוזן אנה ואלזה, בלון מיני מאוס, בלון מיקי מאוס ,בלוני ספיידרמן, בלוני יום הולדת של דורה ובוב ספוג ועוד מבחר ענק של בלונים בכל הצבעים, כל הגדלים וכל הצורות…
1 note
·
View note
Text
סיכום 2017 בקולנוע, בנוהל
02017, אל תעלבי או משהו, אבל היית חרא. כאילו, בקולנוע. בישראל. במציאות דווקא היית בסדר - הכרתי אנשים חדשים שאני אוהבת ומעריכה, התחתנתי, סיימתי עוד שנת לימודים בצורה (סוג של) מכובדת, שפטתי בשני פסטיבלים, התחלתי להקליט פודקאסט, הצטרפתי לפורום המבקרים ועוד כל מיני דברים נחמדים כאלה. [גם סגרו את בית הקפה האהוב עליי והייתי ביותר מדי שבעות, לוויות וביקורי חולים, אבל זה פחות קריטי]. אבל בכל הנוגע לסרטים, סיימתי את השנה הזו במיני משבר. המון סרטים שיכלו להציל את המצב עבורי יגיעו הנה רק בתחילת 2018, אחרים לא יגיעו בכלל, ואני נתקעתי עם רשימה ארוכה מדי של כישלונות ואכזבות ורשימה קצרה וקצת אנדרוולמינג של סרטים שבאמת נגעו בי. ובכל זאת, עשיתי מאמצים ובחרתי 15 סרטים שאהבתי השנה מאוד מאוד. כרגיל, הסיכום שלי מגיע באיחור. ב-2018 אהיה אדם יעיל וזריז. אולי.
*ניסיתי להשאיר את הפוסט סביב הסרטים עצמם, אז לא התייחסתי בכלל לענייני האוסקר, ה��רווי ויינשטיין והקריפים האחרים שנתפסו וכל מה שקרה בעקבות זה.
לא מספיק סיכום בשבילכם? יופי, כי יש לי עוד המון:
התארחתי, לצד אבנר שביט, אצל יאיר רוה בסינמסקופ
אחר כך יאיר בא להתארח אצלנו בגיקונומי פיצ’רינג לסיכום שנה טרנס אטלנטי
אייטם סיכום “רציני” במאקו
כותבי עין הדג בוחרים סרטי שנה
יהונתן צרויה ואני בוחרים את הדמויות וההופעות של השנה - חלק א’, חלק ב’
כותרות הפתיחה הטובות ביותר: תיקו! "שומרי הגלקסיה 2" ו"בייבי דרייבר"
youtube
ה-MVP של 2017: נטפליקס
לא כזה מעניין אותי לנחש איך ספריית הסטרימינג תשנה את עולם הקולנוע או לנתח את השינוי שהיא כבר הביאה. אני רק רוצה לתת הצדעה קטנה למוצר שעשה את החיים שלי יותר נוחים בשנתיים האחרונות. ההיצע הטלוויזיוני של 2017 עניין אותי יותר מהקולנועי, כך שרבצתי מול עמוד הבית הצבעוני של נטפליקס חלק ניכר מהשנה, ועל הדרך ראיתי גם לפחות 8 סרטים "מקוריים" (הגדרה שלהם, בתכלס הם מפיצים ולא חברת הפקה). לא כולם היו טובים, אבל בגלל שנטפליקס כל כך משתדלים להביא חומר שימשוך ויעניין את הקהל הסקפטי, רובם היו לכל הפחות מעניינים, הטובים שבהם לקחו סיכון עם שחקנים לא מוכרים, עלילות יוצאות דופן או פרמיס מטורלל. יש עוד הרבה מקום לשיפור - אבל לפחות הם מנסים, לא מובן מאליו בכלל בעידן של ניסיונות כושלים לפרנצ'ייזים וחידושים לדברים שאף אחד לא התגעגע אליהם.
ובעצם, אני כן אגיד משהו על השינוי שנטפליקס הביאה לשטח - היא החזירה אותי לתיכון. אני יכולה לראות את הסרטים האלה מהטלפון באוטובוס, אבל כשלמאגר נכנס סרט שהוא אירוע קולנועי אמיתי, הוא הופך לחגיגה, עם הודעות המוניות בווטסאפ, סלון מלא באנשים, תחושה של טקס, שיחה וניתוח. גם היום אנשים רוצים לראות קולנוע עם אחרים, להיות חלק מחוויה תרבותית וחברתית, להשקיע כסף, מאמץ וזמן כדי לראות את הסרט המעניין החדש על מסך שראוי לו ובאיכות גבוהה.
ועם זאת, חשוב להוריד בעת הצורך. הרימייק הכי גרוע: הגרסה האמריקאית של "מחברת המוות", שעלתה בנטפליקס ומחק מסדרת אנימה די מעיקה גם את מעט הטוב שכן היה בה. ההבדלים בין שתי הגרסאות כל כך גדולים ומה שקיבלנו בסוף כל כך סתמי שלא ברור לי למה לעבד את הסיפור המסוים הזה בכלל. בסדרה: נער מבריק ומגלומן זוכה בכוח אלוהי, נקלע לקרב מוחות עם כל העולם ומשתגע. בסרט: טרגדיה רומנטית בכיכובם של חנון מעיק שצועק מוזר ומעודדת שגדולה עליו באיזה עשר רמות. הוא אולי ויג'ילנטה שרוצח מלא אנשים, אבל הבחורה לא מצייתת לכל מה שהוא אומר, אז כמובן שהיא הרעה בסיפור הזה.
"הגזמתם" השנה: התלונות על "מלחמת הכוכבים: אחרוניי הג'דיי"
אני לא מבינה איזה סרט כל האנשים האלה ראו, כי כשאני מריצה בראש את הפרק האחרון בעלילות הגלקסיה אני חושבת על כמה רגעים "נפיצים" אבל אף אחד מהם לא גרם לי להגיד "Oh no they did not!". אין שם משהו שבאמת מצדיקה סטטוסים כמו "הסרט הכי גרוע בסדרה, כל מי שאוהב אותו טמבל" או עצומות "תמחקו את הסרט מהקאנון של הסדרה או שאני רוצח את השחקנית של רוז ומתאבד". חבר'ה, אנחנו אנשים מבוגרים. רובנו. אפשר קצת צ'יל?
הפתעת השנה: "הדרדסים - הכפר האבוד"
סרט מצויר של הדרדסים שהיה לא מעצבן, אינטילגנטי למדי ואפילו פמיניסטי? מי הייתה חושבת.
הסגן, או ההפתעה האנושית: אנסל אלגרוט יודע לשחק! זאת ועוד - הוא מושלם לתפקיד הראשי בבייבי דרייבר: גם מצחיק, גם חינני, גם אמין ברגעים הדרמטיים, גם עובד טוב עם הדמויות המרכזיות האחרות. זה לא אומר שסלחתי לו על "אשמת הכוכבים", חלילה, אבל זה מספיק קרוב.
הסרטון הטוב ביותר של כוכב קולנוע לקידום שער של מגזין: סרטון מדהים של ווג בנושא אל פאנינג ו-Faning:
youtube
הנה עוד אחד נחמד, הפעם של גל גדות
הטוויסט המטומטם הכי כיפי: לקראת סוף "פיץ' פרפקט 3" יש סיקוונס אקשן ארוך ומאוד משונה בכיכובה של רבל ווילסון. הוא לא קשור לסיפור או לטון של הסדרה וכשהוא התחיל הייתי בטוחה שזה יהיה מביך ומטומטם. מה שהגיע אחר כך אולי לא היה חף לחלוטין ממבוכה או טמטום, אבל דווקא די נהנתי והוא עשה לי חשק לראות קומדיית אקשן אמיתית בכיכובה של ווילסון. אפילו השורה "אוי לא, המאמן שלי לשעבר בהתאבקות ג'לי!" לא הרסה את הכיף.
בשביל מה אתה טוב" השנה: "האמן הגדול ביותר", סרט היסטורי שאין בו שמץ של דיוק היסטורי, סיפור "מעורר השראה" שמשתמש באנשים בלתי רגילים כקישוט רקע לסיפור על איש לבן, עשיר וחתיך, והכי חמור - מחזמר שחוץ משניים (שלושה אם אני ביום נדיב) כל השירים בו גרועים וסתמיים.
הזוג הכי חמוד: דיאנה וסטיב, "וונדר וומן"
הכימיה ביניהם אמינה וממכרת, הם מאזנים ומשלימים האחד את השנייה, וגם אם הם לא אומרים את זה בקול רם, ברור לגמרי שהם מעריצים זה את זו וזו את זה. מי אמר שזוגות בסרטים הוליוודיים צריכים להיות משעממים ומאולצים? הם גם נורא יפים, אבל זה לא לגמרי קשור.
מקום שני: ג'סיקה ובון, "ג'סיקה ג'יימס המופלאה"
בחירת השם הכי הולמת: ב"בלייד ראנר 2049" לדמות של ריאן גוסלינג אין ממש שם, רק קוד, שמתחיל באותיות קיי.די, As In פיליפ קיי דיק. צחקתי בסצנה לא מצחיקה כמו טמבלית.
הדמות המצוירת הכי מרגיזה: הקיפודים ב"פרדיננד"
יש איזה דיבור שילדים אוהבים חיות מצחיקות, אבל בסרט המסוים הזה כבר יש רליפים קומיים בחבורת השוורים הצעירים, יש שלושה סוסים "מצחיקים" עם מבטא גרמני, יש גם עז שמספרת בדיחות. באמת חייבים גם קיפודים בצבעי פסטל?
הנפילה הכי כואבת: "ולריאן ועיר אלף הכוכבים"
מדברים על הסרט הזה כעל אחד הגרועים של השנה, אבל אם הייתי צריכה לדרג הוא אפילו לא היה נכנס אצלי לטופ (בוטום?) 10. זה אומר יותר על השנה הזו מאשר עליו, כי זה סרט בהחלט לא טוב ובעיקר ממש משעמם, אבל היו לא כוונות טובות ויש בו כמה רגעים חביבים וארט סבבה. עם זאת, מדובר בסרט עם הפער הכי גדול בין סצנת הפתיחה שלו (מגניבה! כיפית! מסקרנת!) לכל מה שקורה אחריה (משעמם ודי אוקוורד). אבקש לרשום בפורטוקול - השתעממתי גם ב"אלמנט החמישי".
הסצנה הכי מוגזמת: הצוללת ב"מהיר ועצבני 8"
זאת כבר מזמן לא סדרת סרטים על מירוצי מכוניות, זה ניסיון לבדוק כמה רחוק אפשר למתוח את גבולות הספקטקל עד שהקהל יוותר (או ימות מהתקף אפליפטי). כבר היו לנו מכוניות שצונחות ממטוס, מכונית נוסעת לתוך מטוס ממריא, זינוק מגורד שחקים עצום אחד לאחר. כדי להתעלות על זה, הפרק השמיני הלך על כמות - גשם של מכוניות נופלות מחניון אל הכביש - וגודל - מרדף על הקרח בין כמה כלי רכב לצוללת גרעינית שברגע השיא פורצת מהמים ברעש גדול. הסרט הבא חייב להתרחש בחלל, אני לא יודעת מה עוד נשאר להם לעשות עכשיו.
עם זאת, האקשן הכי מוגזם הוא דווקא "ג'ון וויק 2", אבל כנראה בגלל שלא ראיתי את "מהומה בבלוק 99".
הטיזר הכי טוב: "חי בסרט"
youtube
יאללה שייצא כבר.
הפרס על שם מוגאטו לסרט שגרם לי לתהות אם אני לוקחת כדורי טרלול או שכל שאר העולם לוקח כדורי טרלול: "ספליט"
יש לא מעט אנשים שאוהבים את הסרט הזה שגרם לי לדפוק את הראש במושב ולוותר על הצפייה העתידית בכל דבר ששאמאלן יהיה מעורב בו. אני לא יודעת למה. הסרט הזה לא היה הכי רע שראיתי השנה, אבל לא היה סרט שהכעיס אותי יותר. לא אהבתי שום החלטה שנעשתה בו, מבימוי השחקנים דרך הצבעוניות, העיצוב, הצילום, הדמויות וכל התפתחות עלילתית ועד מופע האימים של ג'יימס מקאבוי בסיום.
עוד שנאתי: “אמא!”, אבל הרבה הרבה פחות.
הסרט שימצאו בבית של רוצח מטורף אחרי שהוא ינסה לשרוף את כדור הארץ: "אימוג'י"
כן, גם זה לא היה הסרט הכי גרוע של 2017, אבל הוא נתן חתיכת פייט על התואר. זה סרט ממש טיפשי ועצלני, עם דמויות גרועות, סיפור גרוע וסוף ממש מטומטם, הוא בעיקר מעליב. את האינטליגנציה, מחנכים באשר הם, את הדור שעבור הכסף שלהם יצרו אותו. מוצר מביך וחסר בושה, שמקבל טוויסט מאוד אפל בשלב מוקדם של הסיפור וסוגר הכל בסוף עם חיוך מאולץ ומסיבת ריקודים.
מקום שני: "סוף טוב", להיט הסוציופתים החדש של הנקה, רק "להרוג אייל קדוש" עורר יותר חשש ממנו לבריאות הנפשית של הבמאי. אבל זה כבר נחשב 2018.
ה-CGI הכי ירוד: "משמר המפרץ"
עוד סרט ממש מחורבן שלא זוכה בכל הקטגוריות השליליות רק בגלל ש-2017 הייתה שנה מחרידה. אני מדברת ספציפית על סצנת השריפה, שהיא אסון מכל בחינה אבל בעיקר בענייני אפקטים.
מניאק השנה: ז'אן לוק גודאר
"יוצא מן הכלל" הוא סרט על איזה אפס עצום גודאר. כדי להוכיח זאת, היה צריך תסריטאי ובמאי זוכה אוסקר, שחקן מצוין וחתיך שעשה מייקאובר כדי להראות מרופט, כוכבת מקסימה, שחקני משנה מצוינים שחזור היסטורי מרהיב והרבה סצנות שבהן נשברים לגודאר המשקפיים. ב"אנשים ומקומות" היה צריך הרבה פחות - רק הודעה על דלת זכוכית לאנייס ורדה, שטרחה והביאה לפגישה המתוכננת שלהם מאפים שהוא אוהב. הוא הבריז. ברור שהוא הבריז, האפס הזה.
הסרטים עם המוזיקה הכי כיפית: "לא פה, לא שם", "בייבי דרייבר", "שומרי הגלקסיה 2"
הסרט עם הפסקול הכי מצ'וקמק: "פצצה אטומית" היה סרט לא טוב כל כך, עם שתיים-שלוש סצנות אקשן סבבה. כדי שלא נשים לב שרוב הזמן הוא משעמם ומעיק, פוצצו אותו בלהיטים מהתקופה, אבל רק כאלה נדושים רצח או שכבר השתמשו בהם יותר טוב בסרטים אחרים. ההצלחה היחידה שלהם הייתה עם השיר הזה (לא בסרטון - סצנת סקס עם הקטע השמח בסוף השיר) אבל האווירה הכללית הייתה של פלייליסט יוטיוב בנושא "אייטיז במזרח ברלין", כשרק במקרה השיר מסתנכרן עם מה שקורה על המסך.
השיר הכי חרוש: הייתי בטוחה שהמנצח יהיה "Easy", ששמעתי פעמיים באותו היום, ב"בייבי דרייבר" וגם ב"משמר המפרץ", אבל אז הגיע שיר אחר ועקף אותו בסיבוב. "Take Me Home, Country Roads" היה השיר האהוב על צ'אנינג טייטום ב"לוגאן לאקי", כיכב בסצנה ממש מביכה ב"קינגסמן" והבנתי שגם ב"נוסע השמיני: קובננט" יש לו תפקיד משמעותי. האם ג'ון דנברס מכר את נשמתו לשטן?
youtube
הטרנד הכי מעיק בטריילרים: קאברים דרמטיים ועצובים
לא חדש, אבל השנה הגעתי לכזה מיאוס מהנושא שכמעט שרפתי מסך. למשל, עוד למשל. הכי נוראי מכולם - “רובוטריקים” שוחטים את הפליימינג ליפס.
עם זאת, השימוש הכי מעצבן בשיר בטריילר היה בטריילר של "כל הכסף שבעולם", שלקח את הביצוע המקורי והמושלם Time of the Season ומתח לו את הצורה כדי שיתאים לקצב של ההתרחשות. לא קול!!!
העיבוד המצטיין לסיפור לעוס: "סינדרלה החתולה" הוא סרט אנימציה איטלקי שהוקרן השנה בפסטיבל חיפה ואחר כך גם באוטופיה, שם תפסתי אותו. זה סרט די מוזר עם קצב איטי למדי והרבה שירים, שמצליח לקחת את הסיפור הכי חרוש בעולם ולעשות איתו משהו שונה ומרענן. מהתקציר (הסיפור הרגיל מתרחש על ספינה נטושה, מלאה בהולוגרמות של זיכרונות עבר, בנמל נאפולי מוכה הפשע) זה לא נשמע כל כך מעניין, אבל הסרט עצמו מאוד יצירתי ויש בו כמה סצנות מעולות. ההישג הכי גדול שלו מבחינתי - להפוך סוף סוף את האם החורגת לדמות נוגעת ללב, שאפשר כמעט להבין ולהזדהות איתה.
פדיחת השנה: השפם של הנרי קאביל נמחק דיגיטלית
מקום שני: אסון הפוטושופ שהוא הפוסטר המוקדם של "ספיידרמן"
התרגום המבאס: "פצצה אטומית". מה אתם, בני 13?
התרגום הכי תמוה בכתוביות: הדמות מ”ג’ומנג’י: שורדים בג’ונגל” מסבירה שהיא לא באד-אס כמו ��היא נראית. מה עשו המתרגמ/ת? תרגמו באד-אס ל”מניאקית”. באופן עקבי. כל הסרט.
התרגום המוצלח יותר מהמקור: "מז"ל טוב"
שדרוג של ממש לשם האימה הגנרי Happy Death Day.
הסרט החמוד הזה זוכה גם בתואר חווית הצפייה המבאסת של השנה, כיוון שצפיתי בו באולם ענק בכפר סבא, מלא ילדים בני 10-15 שצעקו, נבהלו מכל מצמוץ וכיוונו לייזרים על המסך. העובדה שלפני ההקרנה הגענו לקניון הלא נכון ורצנו משם בבהלה מחשש שנותקף ע"י ליצנים בטח לא עזרה.
השורה הכי טובה: <ספוילר ל"תברח">
"I'm TS-motherfuckin'-A. We handle shit. That's what we do. Consider this situation fuckin' handled".
<ספוילר/>
השורה הכי מגוכחת: תחרות צמודה בין שני סרטים "אירוטיים", שבעצם עשו פחות חשק למין מהשירותים של התחנה המרכזית. "חמישים גוונים של אופל" סיפק רגע מביך מאין כמוהו שבו אנה אומרת לכריסטיאן "הייתי רומנטיקנית, עד שקלקלת אותי עם הKinky Fuckery שלך" בספק כעס ספק צחוק, אבל כלום לא מתעלה על הצעקה "הנהלת המלון ביקשה שתזדייני בשקט" באמצע "זוג יונים", שמגיעה משום מקום והולכת משם לאותו שום מקום בדיוק.
ההגשה הכי מעצבנת של שורה: "ולריאן" - המדריך שמלווה את המבקרים בשוק המכונה ביג מרקט מרגיש צורך לצעוק שוב ושוב "ביג מרקט!", כאילו הוא פוקימון סוג ז' שכולם מקללים כל פעם שהם נתקלים בו במשחק.
הטייפקאסט הכי ספציפי: כיילב לנדרי ג’ונס בתפקיד אח של בת הזוג של הגיבור שעושה לו חיים קשים, טיפוס עלוב ומלחיץ שעדיף להתרחק ממנו כי ברור מהרגע הראשון שהוא מסוכן (ג’רמי ב”תברח”, ג’יי.בי ב”תוצרת אמריקה”). הוא שיחק גם ב”טווין פיקס: החזרה” את אותה הדמות בדיוק רק בנסיבות קצת שונות (בן הזוג האפס והנרקומן של הבת של בובי ושלי), וב”שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי” הוא עושה משהו קצת שונה, אבל עדיין נראה ממש משונה וקצת פתטי.
סרט הילדים הכי מטריד: "בייבי בוס"
אז… אמא של הגיבור הייתה בהריון. ואז התינוק הגיע. במונית. בחליפה. והוא בעצם נשלח מחברה עסקית סודית כדי לרגל אחרי ההורים שלו, שלא שמים לב שהוא לא מתעורר בלילה, או שהוא מדבר, או שהוא לא אוהב אותם או צריך אותם ואפילו נגעל מגילויי חיבה. אחיו הגדול נכנס לכאלה סרטים מכל עניין התינוק שהוא מפתח חרדות קשות - אולי ההורים שלי לא אוהבים אותי יותר כי יש כמות מוגבלת של אהבה להעניק? אולי אם אני לא אהיה ילד טוב מספיק יפטרו אותי מהמשפחה? אחר כך הילד והתינוק מתגנבים ביחד לטיסה וגורמים לזה להראות יותר קל מלפלח מסטיק מהסופר, מגיעים לווגאס ומוציאים את עצמה בלימוזינה מלאה בחורות שיכורות שמנשקות את התינוק ונותנות אלכוהול לילד. בסוף (ספוילר, אם למישהו אכפת) התינוק עוזב את המשפחה ומגיעים מלא תינוקות למחוק אותו!!! מהמוח של המשפחה!!!!! אני מבינה שהכל פה מטאפורי אבל יש מצב שהגזמנו קצת?
הסרט הטוב ברמת העיקרון שלא עשה לי כלום: "דנקרק"
אני מתנצלת. באמת שכן. אין לי שום דבר נגד הסרט הזה, פשוט לא נגע בי בכלל בכלל.
סרט ההמשך הכי מביך: "קינגסמן: מעגל הזהב"
זה לא שהסרט הראשון בסדרה היה ממש טוב, אבל לפחות היו בו כמה סצנות טובות, או תסריט שאיננו אסון מוחלט. השני נראה כאילו כתבו אותו בעשר דקות, כולל סצנות כמו "הגיבור שוכב עם מישהי כדי להשתיל לה מכשיר מעקב באיבר המין" או "אלטון ג'ון בורח מכלבים רובוטים מכוערים" ומשפיל את כל המעורבים בו, לרבות האלי בארי, ג'ף ברידג'ס וצ'אנינג טייטום, שבקושי עושה משהו בסרט אבל מופיע בפוסטרים.
הגיף הכי טוב מתוך סרט:
הרגע המבלבל של השנה: להקת מכוניות ב"מכוניות 3"
בסצנה שמתרחשת בבר רואים למשך כמה שניות להקת רוק-בלוז-קאנטרי-משהו דרומי גנרי של מכוניות, שהקפיצה לי מליון שאלות לראש. למה לזמרת יש מין חתיכת בד מגולגלת על הראש כדי לדמות שיער? לאף דמות אחרת אין שיער! למה מכוניות מנגנות בכלים של אנשים שלא מתאימות לגוף שלהן? האם רק מלגזות יכולות לנגן בגיטרה כי רק להן יש משהו דמוי ידיים? איך נראית תעשיית המוזיקה בעולם המשונה הזה? למה המכוניות ממשיכות לעשות דברים של אנשים, כמו ללכת לשירותים או לנגן בגיטרה בס? למה הפרנצ'ייז המסריט הזה עדיין קיים????
ביזאר השנה: התנין ב"תיקון" (תודה מקרב ליהונתן צרויה על הגיף)
הסצנה הזו גרמה למישהו שחלק איתי אולם בסינמטק לצרוח ולהיקרע מצחוק במשך דקה וחצי.
חרטוט השנה: "האמן הגדול מכולם", סרט שיש בו פחות אמת היסטורית מב"מחברת המוות". הסרט הזה מעוות את ההיסטוריה ברמות שערורייתיות כדי שנחשוב שפי.טי ברנהאם היה איש הגון וטוב לב, שהקים את הספארי האנושי שלו כדי לשמח את אשתו ולעזור לחריגים בחבר'ה ולא כדי לנצל את הרצון של אנשים לצחוק על "פריקים", שחייו היו טלנובלה מסעירה ולא אוסף של החלטות עסקיות מפוקפקות מוסרית, וכמובן - שהוא המציא את הקרקס כשהיה צעיר, כרזימטי וחתיך כמו יו ג'קמן, ולא טרח זקן שאוהב כסף ונראה כמו דלורית.
הגניזה הכי מדכאת: Gigantic
דיסני הכריזו רשמית השנה שהם מוותרים על הסרט המתוכנן שלהם על פי ג'ק ואפון הפלא. הרימייק של "דמבו" מבית טים ברטון ממשיך בהפקה כמתוכנן, למקרה שחששתם.
מלכת העולם לשנת 2017: קייט בלאנשט
"מניפסטו" בכלל צולם ב-2015, אבל יצא רק השנה וגאד דאמט זה כל כך מגניב ומוזר. גם בתור הלה היא הייתה סבבה.
מלך העולם לשנת 2017: אדם דרייבר, שסוף סוף כבש את לבי ב"שתיקה", "פטרסון", "לוגאן לאקי" ו"מלחמת הכוכבים" (והעונה האחרונה של "בנות").
הפוסטר הכי יפה: "בייבי דרייבר"
לא לגמרי הבנתי אם זה פוסטר רשמי לא, אבל הנה האתר של המעצב/ת
הפוסטר הכי מכוער: "קו הדממה"
הסרט הכי מכוער: מסתבר שאין מכוער יותר מסרטי אנימציה בשקל וחצי שלא מגיעים לקולנוע, נגיד זה וזה.
הפאן-ארט הכי שווים: ברור ש"אחרוניי הג'דיי"! דוגמה אחת מיני רבות, לא מחוכמת אבל חמודה:
מקור
והנה גם סרטון חדש ומושלם שע-ק-ר-ו-נ-י-ת יצא ב-2018 אבל נו, בחייאת <ספוילרים גדולים>
youtube
הפוסטר שהוא בעצם פאן-ארט הטוב ביותר:
מפה
"למה לעזאזל זה הגיע לארץ" השנה:
"הגיבורים של בוסטון" הרגיש כמו טקס יום הזיכרון שאין למי שאיננו אמריקאי ו/או נכח בבוסטון בתקופת ��פיגוע סיבה לראות, "מצוד לילי" היה גנרי מארץ הגנרים, אבל המנצח חייב להיות "הבקתה", סרט נוצרי מיסיונרי מטורלל שהוקרן בישראל אך ורק בגלל שאביב אלוש משחק בו את ישו.
ואם כבר דיברנו על זה, אז...
הסרט הכי גרוע: "הבקתה"
זה סרט על בנאדם שהבת שלו נרצחת ואז הוא פוגש את אלוהים המכונה "אבא" שהוא בעצם אוקטביה ספנסר ואביב אלוש הוא ישו ורוח הקודש היא אישה צעירה שמנצנצת בשמש והם גרים בבית מושלם מלא באביזרי נוי ממקס סטוק ומוקף בגינה ענקית והכל שם יפה אפילו המקום שבו נמצאים הילדים המתים ואז האבא המתעלל של הגיבור מגיע והוא נראה כמו כדור נצנצים ואלוהים ממש טובה בלאפות והיא לא עונה על שאלות כי בחייאת, מה היא תענה למישהו שהבת שלו נרצחה והכל אקראי לגמרי וטיפשי ומצחיק לא בכוונה ומה לעזאזל קורה פה????
הסרט הכי גרוע שאנשים אשכרה ראו: "המגדל האפל", שהוא פשוט סרט לא גמור, או "זוג יונים", שכל ההחלטות האמנותיות בו שגויות? קשה לבחור, אז למה או או כשאפשר גם וגם.
האאוטפיט הכי משפיל: קיטש צבאי ב”פיץ’ פרפקט 3″
ה-Video Essay הכי טוב על קולנוע:
סיכום הקולנוע השנתי של דיוויד ארליך מאינדי וויר מרגיש כמו קליפ או סרט קצר יותר מאשר כמו וידיאו אסיי, אבל באתרים אחרים התייחסו אליו ככז, אז זרמתי. אניווי, הוא מושלם.
ואיך אפשר בלי אהובתי לינדזי אליס, שגם השנה אחראית על כמה מהדברים הכי מעניינים ביוטיוב. כדאי לנסות את סדרת לימודי הקולנוע דרך "רובוטריקים" שלה, והיו לה השנה גם סרטונים מושלמים על "רנט", "פוקהונטס" ו"מואנה", "שומרי הגלקסיה 2", "הגיבן מנוטרדאם" ועוד.
הביקורת הכי מצחיקה ביוטיוב: ראיתי את הביקורת של כריס סטאקמן על "אימוג'י" 3 פעמים לפחות ועכשיו שנזכרתי בה אני רוצה לראות שוב. הרגע האהוב עליי: "הם חייבים להגיע לדרופבוקס!!! :("
הסצנה הדרמטית הכי מגוחכת: "קינגסמן" - דמות מקריבה את עצמה למען טובת העולם ועושה זאת תוך כדי שהיא מזייפת שיר בקולי קולות, עם ליווי כלי דרמטי ברקע. בעצם, כל סצנה דרמטית בקינגסמן. מספיק. תתמקדו בדברים שאתם טובים בהם. כמו… אמממ… לא יודעת, חליפות?
חמידות השנה: ע"ע התמונה למעלה + אוקג'ה.
ציון מיוחד לשבח למחלקת הארט: "יוצא מן הכלל"
הכל בסרט הזה יפה - הבגדים, הבתים, הרחובות, המצלמות, הנופים, השיער של סטייסי מרטין, הלחם, הריבה. אם היה אפשר לראות את האוויר שהם נושמים, כנראה גם הוא היה יפה.
השם הכי מסורבל: "אשתו של שומר גן החיות". אולי, נגיד, "האישה מגן החיות"? כי קיבלתי מהסרט ווייב שהמקום היה מתפרק בלעדיה.
הדיבור הכי מעצבן: כנראה שנטלי פורטמן ב"ג'קי", אחד הסרטים שהכי ביאסו אותי השנה. אני יודעת שככה ג'קי קנדי אשכרה נשמעה. זה עדיין מעצבן.
הסרטים שאני הכי שמחה שלא ראיתי: "רובוטריקים" פרק 6782, "קו הדממה" (ראיתי שתי עונות של "מתים לרגע", נראה לי זה מספיק), הסרט הלא ברור הזה עם איימי שומר, "איש השלג", "המומייה".
הסרטים שאני הכי מבואסת שלא ראיתי: "עניינים אישיים", "הסוכן", "פרנץ".
הסרטים שכולם שנאו חוץ ממני: "טריינספוטינג 2", "המלך ארתור".
הקראש המוזר לשנת 2017: באסטרד מ”פאטי קייקס”
הוא מסתובב עם עדשה לבנה אחת, יותר מדי פירסינג, גר בבקתה ביער, כנראה מתוסבך רצח ועושה לחברות שלו חיים קשים, אבל איזה חמודדדדד.
הזוג הכי גרוע: ולריאן ולורלין, "ולריאן"
"אולי אם אני אציע לה נישואים כל שלוש דקות בסוף היא תשכח שאני דוש ושיש לי בגרות נפשית של ילד בן עשר ותסכים!". כמו כן, למה למחוק את לורלין משם הסרט כשהיא קלירלי הצד המוצלח יותר של הצמד?
הורס השירים הרשמי של 2017: "הכל שבור ורוקד"
למה לעשות ככה ל"אל תדליקו לי נר", או ליוסי אלפנט, או בכלל?
מתאמץ השנה: הפלאש של עזרא מילר
סתום ת'פה.
הנבל המצטיין: יש לי סימפטיה לא לגמרי מוסברת למייקל קיטון, ולדעתי הוא הרבה יותר אמין בתור הבאד גאי ב”ספיידרמן: השיבה הביתה” מאשר כבאטמן/בירדמן. כמו כן - היי! בירדמן הצטרף ליקום הקולנועי של מארוול!
שחושבים על זה, גם ב”המייסד” קיטון משחק מניאק מוכשר וחביב שבנה קריירה בדרכים לא לגמרי כשרות, והסרט הזה אשכרה גרם לי לדמוע מרוב כעס בסיום, אז כנראה שהוא פשוט צריך לשחק נבלים.
הרגע האירוני של השנה בקולנוע: באולם קולנוע סמוך לסניף של מקדונלדס, יושבת אישה וצופה בסרט “המייסד” תוך כדי שהיא שותה ברעש גדול קולה בכוס ממותגת של מקדונלדס.
הנבל הכי מאעפן: מפלצת גנרית ממשחק מחשב ב"ליגת הצדק", נבל כה מביך שצחקתי בקול רם כשהוא הופיע בפעם הראשונה, ובקול עוד יותר רם כשהוא קרא לקופסאות "אמא".
התספורות הכי טובות: לורה דארן ב"מלחמת הכוכבים", גל גדות ב"וונדר וומן", טסה תומפסון ב"ת'ור"
התספורת הרעה: שרליז ת'רון, "מהיר ועצבני 8"
+שיער הפנים המכוער: "רצח באוריינט אקספרס"
אנטי קליימקס השנה: "מלחמת 90 הדקות"
סרט שכל כולו מבוסס על הרעיון שמשחק כדורגל בין ישראל לפלשתין יכריע את הסכסוך אחת ולתמיד. הוא לא מנתח לעומק את היוזמה והחוקיות שעומדת מאחוריה, אין בו סיפור מעניין במיוחד והדמויות היחידות שמקבלות פוקוס הן של עסקני כדורגל מרירים. המשחק עצמו לא בסרט. בכלל. אפילו לא שנייה ממנו. הוא אפילו לא מתבטל מסיבה טרגית כלשהו. הסרט פשוט נגמר לפניו. מה????
(ולא, משה איבגי ממש לא מספיק טוב כאן כדי שפסטיבל קולנוע ייצא מגדרו וייתן לו פרס למרות שהוא עבריין מין סדרתי, לכאורה. למעשה, הוא לא טוב כאן בכלל).
המייקאובר הכי קיצוני: ריטה רפולסה, "פאוור ריינג'רס"
הו, שלום לך, דמות עם צורה מוזרה וקרניים ענקיות בסדרת הטלוויזיה, שבגרסת הסרט הפכה לנבלית לוהטת בתלבושת ירוקה צמודה עם קוקו הדוק כקונדום. ורגע, תמיד היית אובססיבית לזהב? ואכלת דונאטס כשאת ממתינה לגיבורים שיבואו להילחם בך?
הפרסומת הכי חסרת בושה: קריספי קרים ב"פאוור ריינג'רס"
סגנים: הצבא האמריקאי ב"פיץ' פרפקט 3", מותג וודקה ב"פצצה אטומית". "אימוג'י" לא נחשב כי אין בו פרסומות, הוא עצמו פרסומת.
התבזות השנה: התשובה המתבקשת היא סר פטריק סטיוארט בתפקיד קקי מחייך ב"אימוג'י", אבל זה יותר בדיחה מאשר אשכרה תפקיד. אישית, הרבה יותר הביך אותי לראות את אוקטביה ספנסר בתפקיד "אבא" AKA אלוהים ב"בקתה". גם גילה אלמגור חוטפת מכה מפטיש ב"אנטנה" היה די מבאס.
הדוקומנטרי הטוב ביותר / הצמד הקולנועי הכי מוצלח: “אנשים ומקומות”
כל הזמן אומרים על סרטים שהם “מעוררי השראה”, בייחוד כאלה שמספרים על אמנים ויוצרים. זה נורא קל להגיד, עברית היא שפה מוגבלת וכל זה, אבל במקרה של “אנשים ומקומות” (שלדעתי בכלל היה צריך להיקרא “נופים ופרצופים”) יש לזה כיסוי. אגנס ורדה ו-JR הם טיפוסים קצת אקצנטריים, כל אחד בדרכו, שיודעים בדיוק איזו אמנות מעניינת אותם ואילו חוויות מושכות אותם. שניהם אוהבים, יותר מאשר את היצירה שלהם, אנשים. נדיר לראות סרט שגורם לדברים מסובכים ומלחיצים כמו יצירה, מסעות ומפגש עם אנשים זרים בכזו קלילות, וזה מדבק. זה פסיפס מקסים של סיפורים אנושיים קטנים עד עצומים בגודלם, אבל גם זריקת מרץ שאשכרה גורמת לצופה לרצות לקום וללכת, לשמוע על החיים של מישהו אחר, לראות משהו חדש. בשנה שבה מיתוס האמן המשוגע והדושבג הפך לדיון הכי רלוונטי, הסרט הזה הוא עדות נגד - אמן יכול, ואפילו עדיף שיהיה, בעלים של לב טוב וראש פתוח.
הדמות הטובה ביותר בסרט בינוני ומטה: אפריל מ"המסיבה" בתיקו עם רוני מ"כמעט מפורסמת"
פירטתי על זה יותר בעין הדג, כאן על אפריל וכאן על רוני.
האחלה חמודה של השנה: מלאני לינסקי
לינסקי הופיעה השנה בתפקיד הראשי בסרט Don't Feel at Home in This World Anymore, בקטע שביימה סנט וינסנט לאנתולוגיית האימה הנשית XX וגם בסדרה (הגרועה) Girlboss. שלושת הדמויות שלה היו שונות לגמרי, אבל בכל המקרים לינסקי הייתה הדבר הכי טוב בסרט / הסדרה. עוד בבקשה.
הסצנה התמוהה ביותר: הפלאש וסייבורג <ספוילר, בערך> חופרים את סופרמן החוצה מהקבר, "ליגת הצדק"
ברוס, לא אמרנו שאתה מיליונר? זו באמת הדרך הכי טובה לעשות את זה?
ביזיון השנה: "ליגת הצדק" מחרבן על "וונדר וומן" עם מדים קטנים יותר לאמזונות וצילום שיוצא בגדרו כדי להציג לנו את התחת של דיאנה.
רגע הWTF הכי משמח: פרידה קאלו מופיעה ב"קוקו" ומתגלה כאמנית וידיאו ארט אוונגרדית.
לרוב אני מסיימת את החלק הזה של הפוסט עם הכתוביות, אבל הפעם אני רוצה לסגור עם הסיום הכי יפה לסדרת סרטים - סצנת הסיום המקסימה של הסרט הבינוני למדי "פיץ' פרפקט 3". הסצנה עצמה עוד לא ביוטיוב, אז נסתפק בשיר שמבוצע בה.
ולסיום סיומת: הסרטים האהובים עליי מ2017
לא נכנסו ל-15 אבל עדיין סבבה:
"פאטי קייקס" - פטרישה לנשיאות 2020.
"הצד האחר של התקווה" - נחמד לדעת שסרט על פליטים סורים ועל כמה שהשוודים הם אומה קרה ואנטיפתית יכול להיות גם מצחיק.
“מז”ל טוב” - שני סרטים מהשנה האחרונה שיחקו עם פרמיס של סרט ניינטיז ואיפשרו לדמויות שלהם למות ולחזור לחיים שוב ושוב. זה האחד שהיה אשכרה כיף לראות.
"לוגאן" - הלוואי שנקבל סרט רק על חבורת הילדים הזו, כולל קרוס אובר עם "סטריינג'ר ט'ינגס".
"לוגאן לאקי" - הפיל גוד של השנה.
"אור ירח" - צבעים יפים, אנשים יפים.
"בריגסבי הדב" - נראה כמו דאחקה, אבל הוא הרבה יותר מזה.
”פלא” - ככה בדיוק נראה סרט אמריקאי מרגש, חינוכי ומתוק כשעושים אותו כמו שצריך.
"סיפור רפאים" - אני עוד לא מספיק סינפילית כדי להתרגש מ12 דקות של אכילת פאי, אבל זה סרט נורא יפה ואחראי לאחד (כמה?) מהרגעים הכי עצובים שראיתי בסרט.
"נרודה" - יפה לאללה. נדחק מהרשימה ברגע האחרון.
15. "על גוף ונפש"
בעיקר בזכות: אחת הדמויות הכי נוגעות ללב שראיתי בסרט אי פעם
הסרט ההונגרי הזה הצטרף לרשימה אחרון כי הוא יצא ממש לפני שנייה וחצי, אבל היה קשה להשאיר אותו בחוץ. לא הכל עבד לי בסרט הזה, אבל מה שכן, עבד בענק. התאהבתי בו כבר כששמעתי את הפרמיס הבסיסי (זוג קולגות מתאהב אחרי שמתברר להם כי הם חולמים את אותו החלום כל לילה) והסרט עצמו התחיל מעניין, אבל כבש אותי לגמרי רק בחצי השני, כשהזוג צריך אשכרה להתמודד עם מה שמרחיק אותם זה מזו בחיים האמיתיים. הפרשי גילאים, ציניות, פחד, אבל גם העובדה שמריה (אלכסנדרה בורבלי המדהימה) סובלת מתסמונת אספרגר ובכלל לא מבינה את הרעיון של מיניות ומגע פיזי. התהליך שהיא עוברת כדי להיות מסוגלת לממש את התשוקה שלה הוא סיפור קולנועי נדיר וסופר מרגש.
14. "נורמן"
בעיקר בזכות: הברומאנס הבלתי שגרתי
הסרט הזה שבר לי את הלב. שוב ושוב ושוב. זה הישג אדיר לגרום לצופה לאהוב ולעודד מישהו שהאיפיון הבסיסי ביותר שלו הוא כנראה “פתטי”, בטח כשהפתטי הזה הוא בעצם עסקן שעלול, בטעות או שלא, להשפיע על פוליטיקאים ודרכם על החיים שלנו. אין הרבה סיבות לחבב את נורמן, אבל ממש קשה לא לחבב אותו, או לפחות לרחם עליו מספיק כדי לקוות שפעם אחת משהו יסתדר לו כבר. כשהדמויות סביבו מתחילות להתעבות, לקבל שכבות ורבדים ולחשוף את הפצעים של עצמן, זה כבר הופך לסרט הרבה יותר רגשי מהדרמה הקומית הפוליטית הממוצעת. ליאור אשכנזי ממש מעולה ומבלבל בתפקידו כהכלאה של ביבי נתניהו ואהוד אולמרט, אבל השוס פה זה ריצ’ארד גיר שנבלע לתוך התפקיד עד ששוכחים שמדובר בשחקן.
12. "שומרי הגלקסיה 2" + "ת'ור ראגנרוק"
בעיקר בזכות: כיף עם נשמה
מארוול היו בדיוק מה שרציתי ב-2017, עם שלושה סרטים שהיה לי כיף לראות ולא התפדחתי להמליץ עליהם לחברים. החביב עליי מביניהם הפרק השני של “שומרי הגלקסיה”, אבל בפער לא גדול. שני הסרטים האלה לא כל כך דומים, מעבר לעובדה ששניהם של מארוול בלי תוספת ההיסטריה שמאפיינת את הקהל (והסרטים עצמם, במידה מסוימת) ה”חשובים” יותר של המותג. מה שכן יש להם במשותף זה 1. במאים שהצליחו לשמור על חותם אישי גם בעבודה מול תאגיד מפלצתי ו-2. תכסיס הטעייה - הם נראים כמו סרטי אקשן פשוטים ומטופשים, אבל מסתירים מתחת דברים יותר מעניינים ונוגעים. הראשון מתעסק המון בהורות ובמשפחה בעייתיות, אפילו מתעללות. השני מדבר על האלימות שבקפטיליזם וגם על פוסט קולניאליזם. חלק מהזמן זה מוסתר יותר מדי עמוק, אבל זה לגמרי שם, והופך את הצפייה בהם מסתם כיף למשהו קצת יותר גדול.
11. "וונדר וומן"
בעיקר בזכות: הגיבורה שלא ידעתי שמעניינת אותי
וונדר וומן לא כל כך עניינה אותי לפני הליהוק של גל גדות. לא ראיתי אף סדרה מצוירת בכיכובה בילדות והיא לא הופיעה בסרטי קולנוע בגל הקומיקס של שנות התבגרותי. רק כשהתייבשתי באולם וחיכיתי שהסרט יתחיל כבר הרשיתי לעצמי קצת להתרגש מזה שתכף אצפה סרט על גיבורת על חזקה ומגניבה, עם מבטא מזרח-תיכוני. זאת ועוד - סרט הוליוודי שהשחקנית הראשית בו צצה מולי פעם כשעבדתי בדוכן דיסקים ושאלה אם יש לנו מוזיקה לילדים. בסופו, הבנתי פתאום שדווקא כן היה חסר לי סרט ממש כזה, סרט גיבורי על הומניסטי, לא ציני, כזה שמעדיף לנסות לרגש מאשר לעשות תחרות מגניבות, או במקרה המקובל בסרטי די.סי - לבדוק כמה רציני ומדכא סרטים על אנשים שרוצים להציל את העולם יכול להיות. “וונדר וומן” הוא סרט בלתי מושלם אבל מחמם לב, עם שחקנים שכיף לראות ודיאלוגים שכיף לשמוע, אקשן מגניב וסצנות זכירות וייחודיות. יותר מכל, יש בו גיבורה מעולה מהסוג שכמעט לא עושים יותר - אמיצה, אוהבת אדם ואלטרואיסטית, כזו שמעדיפה להדוף כדורים מלהרהר בקיום ובמשמעות הסמלית של המעשים שלה.
10. "קוקו"
בעיקר בזכות: המופע של שיא הרגש
בדירוג הבלתי עקבי ובלתי מסודר של סרטי פיקסאר בראש שלי, “קוקו” לא ממוקם בטופ 5. עם זאת, כשיש רק שני סרטים בכל תולדות האולפן שבאמת לא עושים לי את זה, גם המקום השלישי-לפני-אחרון מוצלח הרבה יותר מסרט ממוצע של אולפן אחר (ולא שם “קוקו” מדורג כרגע). ויזואליה מרהיבה, דמויות מקסימות, רגש בסיטונאות, בדיחות טובות - בול בכל המטרות. יש לי תחושה שאם הייתי רואה את הסרט הזה בגיל 10 ומטה, הייתי מפחדת ממנו. זה אולי אחד הסרטים הכי צבעוניים בתולדות פיקסאר, ורגעים מסוימים בו מרגישים כאילו כוונו ישירות לגילאי 5-6, אבל הוא בכל זאת מתרחש בעולם הבא, ובכל זאת מזכיר לנו את מה שאנחנו חייבים להדחיק כדי לתפקד. קראתי לא מזמן שאמא של דיסני מתה בגלל תקלה בבית שדיסני עצמו קנה להורים שלו במתנה, מה שעשוי להסביר את האמהות המתות בסרטי דיסני הראשונים. אולי אחד ההורים של ג’ון לאסטר מת מאלצהיימר, והעיסוק המתמשך של פיקסאר בזיכרון, בצורך לזכור ובהכרח לשכוח את מי ומה שאיבדנו, הוא פשוט הדרך שלו להתמודד?
9. "תברח"
בעיקר בזכות: השילוב בין קלילות לבעתה
אם צריך לתאר את “תברח” במילה אחת, המילה הכי מתאימה בעיניי היא Charming. מקסים כמו בחור מצחיק במסיבה, לא כמו סרט של דיסני. עם הנושא הנפיץ והבאזז המשוגע, ממש קל לפתח אנטגוניזם לסרט הזה עוד לפני שהוא מתחיל. אבל כשהוא מתחיל קשה לא להיות בעדו - מה לעשות, ממש כיף איתו. כל השחקנים בו טובים וכל דמות יכולה הייתה להיות כוכבת של סרט, הדיאלוגים אדירים והעשייה הקולנועית מתאימה בול לסיפור המאוד מסוים הזה. אפשר לדסקס לעומק על האמירה, המסרים, ההשפעה החברתית וכל אלה, אבל ההישג הגדול כאן מבחינתי הוא היכולת לשלב את כל זה עם מתח, הומור, אנרגיה וכיף, הדברים האלה שאנשים באים לסרטים בשבילם. כבר שמעתי תלונות מכמה אנשים שלקראת הסוף הסרט נהיה “הזוי מדי” בשבילם (יענו, ציפינו לדרמה קומית וקיבלנו, כפי שהסרט הבטיח מהרגע הראשון, משהו בין מותחן לאימה), אבל בשבילי (כמי שמעדיפה את האימה שלה מהולה היטב בז’אנר אחר) זה היה בדיוק השילוב הנכון.
8. "סיפורי מאירוביץ'"
בעיקר בזכות: קאסט מהחלומות
הסרטים של נואה באומבך תמיד מרגישים לי כאילו לא קורה בהם שום דבר. זה לא נכון, בטח לא בסרט המסוים הזה, שתופס את כל הדמויות שלו בנקודה משמעותית בחייהן ומאלץ אותן להתמודד עם האישיוז שלהן עם עצמן ועם המשפחה שלהן. כשאני אומרת שבסרט קורה “שום דבר”, אני בעצם אומרת - בסרטים האלה אין מסע, אירוע רב חשיבות או משימה שצריך להשלים. הכוח של באומבך בכותב טמון בהיקף הסיפורים ובאינטימיות שהוא יוצר בין הדמויות שלו לצופה. גם כאן, אנחנו נכנסים לנעליהם של שני אחים ואחות למחצה שחולקים אבא מחורבן מאוד ונבדלים בסוג הדפיקויות שהקשר איתו השאיר בהם. באומבך כותב סיפור משפחתי שהוא בעצם אסופה של רגעים מצחיקים ועצובים, מביכים ומרגשים. ההתרחשויות משנות את הגיבורים שלנו, אבל בסוף הסרט הם יישארו, פחות או יותר, אותו הדבר. אם לצטט את אליזבת מארוול, המנצחת האמיתית בקאסט הענקים הזה - "אני יכולה לשבור את כל המכוניות בחניון ולשרוף את בית החולים, אבל זה לא יבטל את הדפיקות שלי”.
7. "לא פה, לא שם"
בעיקר בזכות: השותפות שאף פעם לא היו לי
כשיצאנו מהסרט (צפייה שנייה בשבילי, ראשונה בשבילו), בן הזוג שלי אמר שפתאום הוא מבין מה הפריע לי ולנשים אחרות בכל כך הרבה סצנות אונס. אז כן, יש בסרט הזה סצנת אונס כואבת לצפייה, בלתי מעוצבת, כזו שלא מבוימת ומצולמת כמו סצנת מין וגם לא מתענגת על הכאב של האישה. זה עדיין לא העיקר. העיקר הוא ש”לא פה לא שם” מראה את הדברים הקשים והאיומים, אבל מאזן כל כך יפה עם מה שדווקא שווה לחיות בשבילו. יש מליון סרטים על כמה קשה להיות אישה ולא תמיד הסרטים האלה מתעכבים גם על הדרכים שבהן אנחנו יכולות לעזור זו לזו ולעצמנו, להילחם בחזרה. ועדיין, אין פה נאיביות - הסרט לא מתיימר לפתור את המצב או אפילו לשים עליו איזה פלסטר בשביל התחושה הטובה.
6. "בפינה זו של העולם"
בעיקר בזכות: הפרק החסר בשיעור היסטוריה
סרטו זוכה הפרסים של סונאו קטאבוצ'י הוקרן בישראל רק במסגרת פסטיבל הקולנוע היפני, כי סרטי אנימה מגיעים לארץ רק אם מיאזאקי ביים או הפיק אותם. זה לא סרט לסינמה סיטי חלילה, אבל לסרט כל כך מיוחד בהחלט מגיע איזה סיבוב פסטיבלים. סוזו, נערה מגושמת ויצירתית, עוזבת את בית הוריה כדי להתחתן ועוברת לגור עם משפחת בעלה הטרי. סוזו לא לגמרי יודעת איך להיות “רעייה”, היא גם עדיין לא בטוחה עם איזה מין אדם היא התחתנה, בכלל היה לה מישהו אחר בראש, לפחות בבית החדש יש נוף יפה ואחיינית חמודה. הקאץ’ - השנה היא 1944 וכל משפחתה של סוזו גרה בהירושימה. הסרט הזה הוא שילוב בלתי אפשרי בין טרגדיות איומות, פחד מוות ורגעיים קומיים משונים, ויש לו דרך אחרת, יחידה במינה, לתאר את החיים בצל מלחמה, את הניסיון להמשיך לחיות כרגיל כשגם בנורמליות כבר לא נשאר שום דבר נורמלי.
5. "מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי"
בעיקר בזכות: התזכורת איך ילדה בת 10 מגיבה לדברים
ריאן ג’ונסון לא איכזב אותי אפילו קצת - זה היה הכי כיף שהיה לי בקולנוע כבר המון זמן, וסרט “מלחמת הכוכבים” שהכי אהבתי מאז “האימפריה מכה שנית”. אהבתי את זה שכל דמות הפכה בסרט הזה להיות יותר בן אדם ופחות רעיון, אהבתי את הדמויות החדשות, אהבתי את איך שהכל נראה ונשמע, את הכיוונים שהעלילה פנתה בהם, את החיבור לסוגיות חברתיות (אתם יכולים להמשיך להתייחס לסדרה כאל מעשייה שייקספירית בחלל, אבל זו עדיין תנועת מחתרת, לא משחקי הכס), אפילו את הקטע הביזארי והידוע לשמצה עם גנרלית כזו או אחרת. מי שלא טוב לו יום טוב לו.
4. "נשות המאה העשרים"
בעיקר בזכות: סיפור ההתבגרות היפה של השנה
הסרט האנדרייטד של השנה פשוט יצא שנה מוקדם מדי. עכשיו, כשכולם מדברים על גבריות רעילה ושואלים את עצמם איך לחנך ילדים לכבד אחרים ובפרט אחרות, הוא היה יכול לקבל את תשומת הלב הראויה לו. הדרמה הקומית הזו מתרחשת בסוף שנות השבעים וזה כיף גדול (מוזיקה! עיצוב תקופתי! תספורות מצוינות!) אבל השאלות שהוא מעלה על חינוך ופמיניזם עדיין רלוונטיות לאללה. קל לראות שהסיפור מבוסס על סיפורו האישי של הבמאי-תסריטאי - הנער המתבגר שבמרכזו מקסים וטמבל ממש כמו ההוא שישב שולחן מאחורייך בבית ספר, והאהבה העצומה שיש לו לדמות האם וגם לחונכות הצעירות יותר של אותו נער - אנט בנינט, גרטה גרוויג ואל פאנינג - שובה את הלב ומדבקת. אם יש סרט אחד שאני מצטערת שלא ראיתי השנה שוב - זה האחד הזה.
3. "בייבי דרייבר"
בעיקר בזכות: המוזיקה, העריכה ומה שביניהן
אין לי משהו מאוד מקורי או משכנע לומר - אדגר רייט עושה בדיוק את הסרטים שאני רוצה לראות. זה הישג די מרשים מבחינתי, כי הסרט הזה שונה למדי מסרטים קודמים שלו ועדיין התאהבתי מכף רגל ועד ראש. אני מעריצה את הדיוק של רייט, שמתעכב גם על הפרטים הכי קטנים וייתכן שגרם לעורך שלו לרצות להתאבד עם עריכה מדויקת לקצב של הפסקול ברמת השנייה. חוץ מזה, הוא הפך שני שחקנים שתחושותיי כלפיהם נעו בין “למה הם בוחרים כאלה סרטים מאעפנים” ל”וואי למי אכפת” והפך אותם, לפחות למשך שעתיים, לאנשים האהובים עליי בעולם.
2. "פטרסון"
בעיקר בזכות: הנשמה היתרה
זה אמנם לא סרט על קטר קטן אלא על נהג אוטובוס גבוה מאוד, אבל The Little Film That Could זה שם מאוד ראוי בשבילו. אדם דרייבר כל כך טוב כאן שאפשר היה להאמין שהוא משחק את עצמו, עד שנזכרים שהוא ככה בכל התפקידים שלו, ושבעצם מדובר באחד השחקנים הכי טובים בעולם כרגע. ג’ים ג’רמוש כל כך טוב כאן שאפשר כמעט לשכוח שרוב האנשים לא מתייחסים ליצירה האחרונה שלו כאל סרט לגיטימי. זה הרי סרט על אדם שאין לו מטרת על או שאיפה גדולה, סתם בחור פשוט שרוצה לחיות בנוחות עם האישה שהוא אוהב, להקשיב לנוסעים משוחחים ביניהם, לכתוב קצת, לשתות משהו וללכת לישון. אין תוכנית, אין תוכנית. חיים, נקודה. למה זה מצליח? שוב, ג’ים ג’רמוש מצליח בדיוק במקומות שכמעט כל במאי אחר היה עולה על העצבים.
1. “אוקג’ה”
בעיקר בזכות: אוקג’ה
רבאק, אני קלישאה מילניאלית. סרט השנה שלי עשה בלאגנים בפסטיבל קאן, הופץ רק בנטפליקס, מספר על ילדה וחיית המחמד שלה שלא קיימת במציאות, חצי מהדמויות נראות כאילו הוציאו אותן הרגע מחוברת קומיקס ויש גם חבורה של טבעונים לוחמניים שעושים קעקוע בשביל להתנצל אחד בשני השני. אבל מה לעשות, לבונג ג’ון-הו יש ראש מדהים, מי אני שאתלונן? “אוקג’ה” היה בשבילי כמו רכבת שדים, שמרימה ומפילה ומטלטלת ומשחקת בי כמו בבובת סמרטוטים חסרת משקל, אבל לפחות עושה באדיבות ובחוכמה, לא בשביל לגרום לי להקיא. לא שאין בסרט הזה סיבות להקיא, או לבכות, או לרצות למות, מזל שיש בו גם סצנות כל כך מקסימות שאין מקום להחזיק הכל. עדיף קלישאה מחסרת לב, לא?
#אוקג'ה#סיכום 2017#פטרסון#מלחמת הכוכבים: אחרוניי הג'דיי#סיכום שנה#נשות המאה העשרים#ליגת הצדק#וונדר וומן#תברח
2 notes
·
View notes
Text
חפש את AliensPM_LogoPM_Logo
הסיפורים המובילים של ימינו 1 ה- B-21 הוא המטוס הכי מגניב שמעולם לא ראינו 2 כל מה שצריך לדעת על רקטת העל החדשה של רוסיה 3 אתה יכול לפתור טיזר מוח משולש ויראלי זה? 4 ה"מקל הגדול "אורז כמה כוחות גדולים 5 איך להילחם בעובש וטחב בבית שלך NASA / JPL-Caltech / UCLA / MPS / DLR / IDA בינה מלאכותית יכולה לזרוק את החיפוש אחר חיים זרים בדיוק כמו ההטיות הקוגניטיביות של בני האדם, כך עולה ממאמר חדש שפורסם בכתב העת המדעי Acta Astronautica. כאשר הוצגה לרשת עצבית תמונה ממכתש בכוכב הלכת הגמדי סרס, היא זיהתה דפוסים מוזרים, כולל גם ריבוע (שגם אנשים ראו) וגם משולש. לאחר שהרשת העצבית זיהתה את הצורה המשולשת בתמונות, אנשים במחקר גם החלו לראות אותה, למרות שהם לא עשו זאת קודם לכן. זו דוגמה לאופן בו תוצאות חיוביות שקריות של AI יכולות להעלות מחקרים מחוץ לכדור הארץ. מאז שחללית השחר הוציאה תמונות של מה שנראה רשת עצומה של כתמים בהירים במכתש הכובש בסרס - כוכב לכת ננסי בחגורת האסטרואידים - הייתה השערה אם הכתמים הלבנוניים מורכבים מקרח, או כמה מהם סוג של מרבצי מלח געשיים. בינתיים נוצרה מחלוקת נוספת עליהם: מהן בדיוק הצורות שנראות בכתמים הבהירים, המכונים Vinalia Faculae? האם הם ריבועים או משולשים? האם חוצנים יצרו אותם? מכיוון שהתבניות המוזרות גיאומטריות כה מרשימות, חוקרים מאוניברסיטת קדיז בספרד בדקו את הנקודות הבהירות כדי להבין אם בני אדם ומכונות מסתכלים על תמונות פלנטאריות בצורה שונה. המטרה הכוללת הייתה להבין אם בינה מלאכותית יכולה לעזור לנו לגלות ולהבין תחושת טכנוזיגיות, או איתותים שעשויים להבחין מתרבויות רחוקות ומתקדמות, על פי נאס"א. "אחד היישומים הפוטנציאליים של בינה מלאכותית הוא לא רק לסייע בניתוח נתונים גדולים, אלא לסייע בהבחנה של מלאכותיות או מוזרויות אפשריות בדפוסים של אותות רדיו, מגה-תשתיות או חתימות טכניות באופן כללי", כתבו המחברים במאמר חדש. פורסם בכתב העת המדעי Acta Astronautica. כדי להבין מה אנשים חשבו שהם רואים בתמונותיו של הכובש, מחבר המחקר גבריאל ג 'דה לה טורה, נוירופסיכולוג מאוניברסיטת קאדיז בספרד, איגד 163 מתנדבים שלא היו להם הכשרה אסטרונומיה לפני כן. באופן מפתיע, אנשים אלה זיהו צורה מרובעת בנקודות הבהירות של המכתש. ואז, הדבר נעשה גם עם מערכת ראייה מלאכותית המיומנת ברשתות עצביות מפותלות, המשמשות בעיקר לזיהוי תמונה. נתוני אימונים ברשת העצבית כללו אלפי תמונות של ריבועים ומשולשים כאחד, כך שהמערכת תוכל לזהות את הצורות הללו. אזור Vinalia Faculae שצולם על ידי בדיקת שחר. החוקרים הבחינו במבנה המופיע בחלק המרכזי, המוגדל בצד ימין, שם מצוין גם הגיאומטריות שהתגלו לעתים קרובות על ידי אנשים (להלן, מסומנים במספרים). NASA / JPL-Caltech / UCLA / MPS / DLR / IDA / PSI באופן מוזר, הרשת העצבית ראתה את אותה הכיכר בה הבחינו האנשים, אך זיהתה גם משולש, כפי שמוצג בתמונה למעלה. נראה כי הריבוע נמצא בתוך משולש גדול יותר. לאחר שהאנשים במחקר התמודדו עם האופציה המשולשת החדשה הזו, אחוזם שלטענתם ראו משולש הרקיע שחקים. זו רק דוגמא אחת לאופן שבו ניתן לשטות את דעתנו בקלות כאשר אנו מתמודדים עם חיובי שווא. אם נאמר למערכת שזיהתה פגם נתון, יש סיכוי גבוה יותר שנאמין בעיוורון ונחשוב באמת שראינו את אותו פגום בגלל הנטייה של עצמנו להטיית אישור, או לפרש מידע באופן מסוים כדי להתאים לקיים מראש אמונה. זה גורם ל- AI להיות מסוכן בחיפוש אחר חיים מחוץ לארץ רחוקה. פוזיטיביות כוזבות יכולות לבלבל בין החוקרים, לפגוע בתועלת שלה בעצם בזיהוי חתימות טכנו. דה לה טורה מציין בעיתון שמה שכל זה מוסיף הוא למעשה שכיחות בין בני אדם למערכות AI: שנינו נאבקים עם הטיה מרומזת. אז אם לא מבנים מלאכותיים, מהן בדיוק הצורות המצחיקות בתמונות של נקודת האור של קרס? התשובה המהירה היא "אנחנו לא יודעים." אבל לדה לה טורה יש רעיון: זה "כנראה רק מחזה של אור וצל."
0 notes
Text
פיל מיקלסון מנהל שיחות עם תומכי ערב הסעודים מליגת העל של גולף
תומכי התעלומה שעומדים מאחורי ההצעות לפרמייר ליג גולף חדש פרצו אתמול את הכיסוי במטרה לשכנע את פיל מיקלסון להצטרף למהפכה שלהם. הכוכב האמריקני קיים שיחות עם כמה מדמויות המפתח בתקווה להשיק את הפרויקט השאפתני המהווה איום רציני על ה- PGA והסיורים באירופה. עד כה הקבוצה נותרה מהודקת על זהותם של העומדים מאחורי התוכניות שלהם, אולם כעת ניתן לחשוף כי הכסף הסעודי הערבי ישחק תפקיד מרכזי, ומכאן הסיבה שהמשא ומתן עם כוכבים מובילים כמו מיקלסון אסף קיטור לקראת השבוע שעבר אירוע בינלאומי סעודי. פיל מיקלסון קיים שיחות עם תומכי מסתורין של ליגת הגולף הרדיקלית הפרמייר קולין נוויל האמריקני - יועץ ספורט ושותף בקבוצת ריין, שעזר למתווך ברכישת דיוויד בקהאם של זיכיון כדורגל MLS - יכול להתגלות גם כשחקן מרכזי. בוגר אוניברסיטת ייל מוביל את חטיבת הספורט של ריין שפיקחה על מכירת 4 מיליארד הדולר (3.07 מיליארד ליש"ט) באליפות הלחימה האולטימטיבית וסייעה למנצ'סטר סיטי למכור נתח של 13 אחוזים במועדון לקבוצה של משקיעים סיניים במחיר של 3 מיליארד דולר ( הערכת שווי של 2.31 מיליארד ליש"ט. בעל עניין אחר במשקל כבד הוא הכספי בלונדון אנדרו גרדינר, דירקטור בחברת ברקליס קפיטל ומנכ"ל לשעבר בלהמן ברדרס. כוכב הגולף קיבל מגרש מכירות על פני התחרות החדשה בזמן ששיחק בסעודיה ביום רביעי הם היו בין אלה שהעלו את מכירותיהם למיקלסון במהלך הקדם-טורניר בקורס הגולף רויאל גרין, בעיר הכלכלית של סעודיה, עבדאללה. ואלוף המייג'ור החמש פעמים התרשם ממה ששמע. "הזדמן לי לבלות עם הג'נטלמנים האחראים על ניסיון לפתוח ליגת העל החדשה, ולשחק איתם", אמר. 'היה מרתק לדבר איתם ולשאול כמה שאלות ולראות מה התוכניות שלהם. איפה הם התחילו, איך הם התחילו ופשוט קיבלתי את הרקע שלהם, שהיה מאוד מעניין. 'לא היה לי הזדמנות לחבר את הכל ולחשוב מה אני רוצה לומר על כך בפומבי, אבל זה היה יום אינפורמטיבי עבורי לקבל את ההזדמנות לבלות איתם. "שלושה מהם שיחקו, אחד מהם לא עשה זאת, אבל אלה האדונים שמאחורי כל זה." מנכ"ל איגוד הגולף הסעודי מג'ד אל סור היה השחקן הנוסף בקבוצתם. הליגה הייתה מהווה איום עצום על ה- PGA וטיולי אירופה בלוח הגולף הם רוצים לראות 48 שחקני עילית מתמודדים בקבוצה בסגנון F1 ובפורמט אינדיבידואלי על פני 18 טורנירים ברחבי העולם. החליטו על 54 חורים במקום 72 המסורתיים, עם קרן פרסים בסך 10 מיליון דולר (7.68 מיליון ליש"ט) בכל פעם, אלה הצעות רדיקליות שנועדו להפוך את המשחק לסחיר יותר לחברות טלוויזיה וספונסרים. מיקלסון ישן מספיק כדי להיזכר כיצד התוכניות הקודמות לסיבוב הופעות עולמי לא הצליחו להמריא לפני 25 שנה למרות שהוביל את גרג נורמן לחוד החנית. עם זאת, הוא חש כי ההצעה הנוכחית מציבה אתגר רציני יותר לסדר העולם המבוסס של גולף. "לפני 25 שנה, אני לא זוכר שזה ממש מוחשי," אמר מיקלסון. 'זה היה יותר כמו מושג. זה נראה הרבה יותר מאשר מושג. 'לפני שאגבש דעה אני אבדוק אם זה דבר טוב לאוהדים או לא, האם זה דבר טוב לספונסרים והאם זה יהיה טוב לטלוויזיה? 'איך זה משפיע על כל המעורבים? אבל שאלתי היום המון שאלות ויש כמה רעיונות מעניינים מאוד, וזה נראה טוב מאוד מורכב. '
1 note
·
View note
Text
מלכוד אתחול -22: ככל שהחברה שלך תצליח יותר, לחוש יותר לחץ
הצטרף כמנוי ל- Inc. This Morning, עיכול חדשות יומיומי שאוצר עבור מי שמתלהב מיזמות. זו תקופה מרגשת כאשר ההפעלה שלך מתחילה לצבור מתיחה - עד שיגיעו אתגרי הצמיחה. אתה מגביר את ההעסקה. האצילו יותר. ולחצי מקום העבודה מתחילים להיבנות. הצלחה מביאה ציפיות. רק תשאלו כל שף שהמסעדה שלו קיבלה כוכב מישלן. ביום שלישי פרסם CNN סיפור על מגמה סקרנית בענף המסעדות: שפים מחזירים את כוכבי המישלן שלהם - לרוב נתפסים כשביר הקולינריה האולטימטיבי - וסוגרים את המסעדות שלהם כדי להשאיר אוכל משובח לגמרי. רבים מהם אומרים שזה נובע מלחץ העבודה האינטנסיבי שנבנה ברגע שהמסעדות שלהם הגיעו לרמת הכרה זו. שפים מרובים ביקשו להסיר את עצמם ממדריכי מישלן בשנים האחרונות, ובחודש שעבר סגר השף השוודי מגנוס נילסון את המסעדה שלו בשני כוכבים, תוך שהוא מציין באינסטגרם רצון "לנוח ולהיכנס לכושר, גם פיזית וגם נפשית". זה לא רק האליטה העולמית של המסעדה. בשנת 2019 הזמין ענקית המזון נסטלה סקר בקרב 102 שפים בריטים. ארבעים ושמונה אחוז מהם אמרו שלא נעשה די בכדי לתמוך ברווחתם הנפשית במקום העבודה. הגורמים העיקריים התורמים לרמות הלחץ הגבוהות שלהם: מחסור בצוותים, חוסר זמן ותקציבים מוגבלים. נשמע מוכר? שכירה, ניהול זמן וכספים הם שלושה אתגרים קשים ביותר שעמם מתמודדים כל סטארט-אפ. הלחץ יכול להתבשל בדרכים מזיקות. בשנה שעברה כתבתי על מייסד ומנכ"ל דארן גוד חארן, ניקול סנואו, שהקליפטון פארק שלה, ניו יורק-החברה, הפך את רשימת 5000 חברות הצמיחה המהירה ביותר באמריקה בשלוש השנים האחרונות ברציפות. עוד בשנת 2016, שלג נודע לה שהיא בהריון ממש ככל שהצמיחה של החברה שלה הייתה בפיצוץ באמצע - והפכה ל"הפרפרנואידית "שהחברה שלה לא תשרוד את חופשת הלידה שלה, אפילו לא הצליחה לעובד אחד לבכות במהלך טרחה בלתי נשכחת במיוחד. ואז, בתה נולדה. היא נאלצה לחזור מהחברה וזה פרח בלעדיה - עד כדי כך שחזרה לה, היו לה אנשי צוות מסוימים שעברו תרגיל דומה כדי להבין כיצד יתמודדו עם תפקידם אם הם היו יוצאים לחופשה. זה עזר להבהיר אילו חלקים מעומס העבודה שלהם היו חיוניים ואילו לא. "אנחנו לא תזזיתיים כמו פעם," אמר לי סנואו. "האינטנסיביות והלחץ הם לא איפה שהם היו. פעם גרמתי לעובדים שלי לבכות, ועכשיו אני רואה את הצוות שלי שמח ובריא. זה בעיניי טרנספורמטיבי." פורסם בתאריך: 16 בינואר, 2020
0 notes
Text
תכשיטי יהלומים אמתיים רוכשים רק בחנויות יהלומים בבורסה
New Post has been published on https://is.gd/BJeRfV
תכשיטי יהלומים אמתיים רוכשים רק בחנויות יהלומים בבורסה
בורסת היהלומים הישראלית שוכנת ברמת גן ומאגדת תחתיה יצואנים, יבואני, מתווכים, בוקעים, ממיינים ומלטשים של יהלומים. היא נחשבת כמרכז סחר היהלומים מהחשובים בעולם. היא מייצרת 60% מהמחזור העולמי של יהלומים ותכשיטי יהלומים. היא נחשבת כמקור של גאווה ישראלית. היא הוקמה בשנת 1937 והפכה לאחד ממרכזי הסחר הכי גדולים בעולם.
היהלומים של הבורסה מייבאים מדי שנה יהלומים גולמיים בערך של חמישה מיליארד דולר. היצוא שלהם עומד על עשרה מיליארד דולר כל שנה. זהו גם אחד מענפי היצוא הכי חשובים בארץ.
כ-2,500 איש מאוגדים תחתיה ולחלקם חנויות יהלומים בבורסה. אם מישהו צריך תליוני יהלומים מעוצבים, צמדי טניס יהלומים או כל תכשיט יהלומים אחר, הוא יודע שהמקום הכי טוב למצוא את היהלום הכי משובח ואת תכשיט היהלומים הכי מקורי נמצא במתחם הבורסה.
הבניין המרכזי הוא בניין גבוה מאוד ויש בו רמת אבטחה גבוהה. בין כותלי הבניינים שבמתחם, יכולים הסוחרים למצוא כל מה שהם צריכים כמו: חדרי מסחר ושירותים, ציוד, חומר גלם, וכמובן גם חנויות יהלומים בבורסה.
תכשיטי יהלומים אמתיים – חנויות יהלומים בבורסה
אם מישהו מחפש תכשיטי יהלומים אמתיים, הוא הולך לטייל בין חנויות יהלומים בבורסה, עד שהוא פוגש את הקולקציה שמתאימה לו. בחנויות הללו הוא ימצא טבעות אירוסין, תכשיטים, טבעת יהלומים שורה, שרשראות יהלומים ועוד.
רוב היהלומים המשובצים בתכשיטים בחנויות בכל הארץ מגיעות מהבורסה. היצרנים הם אלה שמספקים את היהלומים לתכשיטים, וכאשר קונים מהם את התכשיט הוא הרבה יותר זול מאשר לקנות אותו מחנות שלא צורכת את היהלומים של עצמה אלא צריכה לקנות אותם. תכשיטי יהלומים אלה זולים הרבה יותר מכל החנויות הפרטיות ורשתות התכשיטים שמשווקות גם תכשיטים עם יהלומים.
בנוסף אפשר לסמוך על היהלומים של החנויות הללו. זה 100% אמינות לכל תכשיט, עם אבא ואימא לכל בעיה עתידית אם תהיה.
טבעת אירוסין עדינה "Spliti"
חנויות בבורסה לא מוכרות יהלומי דמים
חנויות יהלומים בבורסה לא מוכרות תכשיטים עם יהלומי "דמים". יהלומי דמים או בשמם הנוסף- יהלומי קונפליקט, הרווחים מיהלומים אלה מגיעים למימון של ארוגני טרור באזורים בהם מתקיימת מלחמת אזרחים באפריקה. יהלומי דמים משרתים כוחות גרילה מסוכנים ומשמשים למימון פעולות טרור נגד ממשלות. תהליך קימברלי הוא פורום בינלאומי שמאגד גופים שונים בענף היהלומים, אשר מטרתם מניעה מסחר בחומרי גלם כמו יהלומי דמים.
בתהליך הזה שותפות 70 מדינות כולל ישראל. הפורום הזה מחייב כל מדינה לבדוק כל יהלום היוצא מהגבולות שלה החל משלב הכרייה ועד היצוא והמכירה, כדי לוודא שלא מדובר ביהלומי דמים. משום כך כל יהלום הנסחר בין מדינות, חייב לשאת את תעודה מהמדינה בה יוצר.
אם תרכשו בחנויות יהלומים בבורסה תכשיטים כמו: טבעות אירוסין, תליוני יהלומים מעוצבים, צמיד טניס יהלומים, טבעת יהלומים שורה, שרשרת יהלומים או כל תכשיט יהלומים אחר, תוכלו להיות בטוחים שלא מדובר בתהליך דמים. לאחר תהליך קימברלי, אין סיכוי שלאר. ייכנס יהלום דמים. ובכל מקרה כאשר אתם הולכים לרכוש תכשיטי יהלומים, מוטב שתשאלו ותחקרו מה המקור שלו.
בקשו את התעודה שלו. לא כל חנות פרטית מחזיקה בתעודות, אבל חנויות יהלומים בבורסה כן ואז תוכלו להיות בטוחים שבעת שרכשתם תכשיט יהלומים, לא נתתם יד לטרור כלשהו. בדרך כלל יהלומים אלה משווקים בסיירה ליאון או באפריקה. תהליך הכרייה שלהם קשור במעשי רצח, עבדות והתעללות.
תליון כוכב My Little Star
איפה יש מבחר גדול של תכשיטי יהלומים?
כאשר מדובר בתכשיטי יהלומים כמו שרשרת יהלומים, טבעת אירוסין ועוד, חנויות יהלומים בבורסה הם אלה שמחזיקות את המבחר הכי גדול. מכיוון שמדובר בחנויות שהן המקור של היהלומים אם זה חנויות של יבואנים, מלטשים ועוד, הרי שתוכלו להתאים כל תכשיט לטעם שלכם עם היהלום הרצוי.
חשוב לומר כי אזור הבורסה ליהלומים ברמת גן הוא נקודת מפגש לאנשי מקצוע מענף היהלומים ויש להם חזון משותף לשירות הלקוחות בחנויות, כולם מקפידים לעמוד בשירות בעל ערך מוסף הן מבחינת יושרה והן מבחינת טובת הלקוח. השיטה שנהוגה בין החנויות הבורסה היא פגישות עם מומחים אשר יוכלו להציג לכם יהלומים וטבעות, עגילים, תליונים, צמידים, שרשראות וכל תכשיט אחר משובץ יהלומים ולא רק להתרשם מהמבחר, אלא לקבל גם הסבר על כל יהלום ויהלום.
מהו המשקל שלו, מה הגודל, מה השקיפות שלו, כמה קארט ועוד. תוכלו לבחון כל יהלום לעומק ולבחור את העיצוב שהכי מתאים לכם. יצרן יהלומים שמוכר להם תכשיט עם יהלומים יודע עליו הרבה יותר מכל מוכר אחר בחנות שאין לה קשר לייצור יהלומים.
אם אתם מחפשים טבעת אירוסין, תכשיטים עם יהלומים ועוד המקום הראשון לחפש אותם, זה בחנויות בבורסה במתחם המסחר.
עגילי אמרלד "Green princess"
טבעת אירוסין עם יהלום נוצץ
בשנים האחרונות הפכה הצעת הנישואין לטקס מסורתי המקובל על זוגות רבים. חשוב לומר כי בדרך כלל מדובר באקט מאוד אותנטי שנהוג מזה שנים במשפחות מהמגזר החרדי, אבל הוא הפך להיות אקט משמח ורצוי אצל כולם כולל זוגות חילוניים.
הבחור רוכש טבעת אירוסין, עושה הפקה שלמה סביב הצעת הנישואין ומעניק לזוגתו גם טבעת וגם הבטחה. מאותו רגע היא שלו והוא שלה לנצח.
בחירת טבעת האירוסין היא אירוע מרגש בפני עצמו. בדרך לא דרך משיג הבחור את מידת הטבעת של אהובתו והולך עם המידה הזו (בדרך כלל טבעת שהוא סחב לה מתיבת התכשיטים) לחנות ממבחר עצום של חנויות יהלומים בבורסה, שזה המקום הכי אמין וגם משתלם מבחינת מחיר לעשות עסקה ומחפש טבעת אירוסין.
זו יכולה להיות טבעת יהלום סוליטר שפירושה טבעת עם יהלום אחד קלאסית. זו יכולה להיות טבעת אירוסין שורה של יהלומים עם יהלום מרכזי. לכל טבעת מצרפים תעודה גמולוגית על איכות היהלום ומשקל הקארט שלו.
חשוב לציין כי יש פערים של עד מאות אחוזים בין מחירי טבעות אירוסין משובצות יהלומים בין חנויות יהלומים בבורסה, שם חוסכים את התיווך על היהלום משום שמשווקי התכשיטים הם יצרני יהלומים לבין חנויות פרטיות או רשתות תכשיטים ארציות.
מחפשים יהלומים איכותיים עבור טבעות אירוסין מעוצבות? הגעתם למקום הנכון. חנות תכשיטי אפולו במתחם הבורסה ליהלומים ברמת גן, מציעה לכם להגיע ולהתרשם ממגוון טבעות אירוסין מעוצבות.
Read more: https://is.gd/BJeRfV טבעות אירוסין אפולו
#הבורסה ליהלומים#חנויות בבורסה ליהלומים#חנות תכשיטים#טבעות אירוסין#טבעת יהלומים שורה#צמיד טניס יהלומים#רמת גן#שרשרת יהלומים#תכשיטים#תליוני יהלומים מעוצבים
0 notes
Text
מגן המכירות בן קארי הצטרף להצטרף לאח התאום טום בהרכב האנגלי של אדי ג'ונס לשש עמים
אנגליה מתכוונת להזמין קארי נוסף לששת האומות, מכיוון שאגף המכירות בן עומד בדרך להצטרף לאח התאום טום להרכב החודש של אדי ג'ונס. הילדים בני 21 פרצו למקום המקצועי במועדון צ'שייר כילדות ילדים בגיל העשרה, אך הקריירה שלהם התפוגגה בהדרגה. טום זכה לשבחים על תפקידו בקמפיין המונדיאל באנגליה, והגיע לשיאו בהופעה ראשונה בגמר ביוקוהמה, כאשר אחיו נכח לאחר שטס לחזות באירוע הגדול באופן אישי. טום כבר זכה ב -19 כובעי מבחן והיה מועמד לרשימת פרס שחקן השנה העולמי בסוף השנה שעברה - מתוך הכרה בהשפעה מדהימה ברמה בינלאומית - אך בן נאלץ לבזבז את זמנו, תוך שהוא ביסס את עצמו כמתקן בגוף חבילת מכירה ב- openside. טום קארי (מימין) התכוון להצטרף לאחיו התאום בן קארי בסגל ששת האומות באנגליה בן היה בדרכו לטייל בארגנטינה עם אנגליה עוד ב -2017, רק כדי להרים פציעה בקרסול. טום החליף אותו בסגל ומאז פץ שובל. אך כעת נראה כי הקאריס יכלו לאחד כוחות במהלך שש האומות. המאמן הראשי ג'ונס צפוי לדשדש ולהרענן את קבוצתו על מנת לנוח שחקני מפתח, אולי להשאיר שמות מוכרים אחד או שניים ולהביא חדשים למתחילים בתכנון קדימה למונדיאל הבא ב -2023. במשך כל כך הרבה שנים, הקונן הרבה על היעדרותם של 'העובר' האנגלי המיוחד 7s, אך כעת יש לרשותו של ג'ונס שפע מהם. טום קארי וסאם אנדרהיל היו אמורים להיות מה שמכונה 'קמיקאזה קידס' כשפעילו במקביל במהלך המונדיאל, והרוקי בן סרל של סרקנס היה במצב מהמם בחודשים הראשונים של העונה הזו. בן קארי, 21, ביסס את עצמו כמתקן בחבילת הסייל בפתיחת העונה סאלים מאמינים שלבן קארי הוא בעל אילן יוחסין בינלאומי לא פחות מאחיו, עם איכות מסוימת בפירוק ובהגנה, כמו גם משמש כאיש קישור בקישור פתוח. עם זאת, מובן שג'ונס ציין במועדון בעבר כי יש להמיר את קארי ללא הגנה לחצי שרף. מקורות ציינו לספורטמייל כי קיימת כוונה אמיתית במערך אנגליה לבחון את האפשרות לפרוס אותו בתפקיד היברידי. בשנה שעברה, ג'ונס השמיע את אמונתו כי לאגף האקסטר ג'ק נובל יש את התכונות הלוחמות שישמשו כגורם עזר אחורי, ואם יחוש באמת כי בן קארי יכול למלא את מאחורי הסרום במידת הצורך, זה עשוי לאפשר לאנגליה להיכנס למבחנים בלי חצי שרביט על הספסל. זה יהיה הימור לא שגרתי. מאמן אנגליה, אדי ג'ונס, מאמין כי קארי הלא מכוסה יכול לשמש גם כחצי שרף בתוך כך, מאמן הראשי החדש של ויילס, ווין פיבק, יכול היה לכנות את כוכב הכנף של גלוסטר, לואי ריס-זמיט, בסגל של ששת האומות שלו ביום רביעי, לאחר שהילד בן ה -18 דחה גישה באנגליה. דו"ח של העיתון "רוגבי" ביום ראשון העלה כי ג'ונס טען קריאה אישית לסנסציית הניסיונות שנקטה את המשחק בסערה בחודשים האחרונים, לאחר שביררו מנהל הקבוצה האנגלי ריצ'רד היל. עם זאת, ריס-זמיט, שנולד וגדל באזור קרדיף, הבהיר שהוא רוצה לשחק בוויילס, במקום לחכות כדי להעפיל לאנגליה במעמד התושבות. ביום רביעי הוא נבחר לשחקן פרמייר ליג של גלאגר של החודש לאחר עלילותיו הפוריות, שראו אותו הופך לשחקן הצעיר ביותר שרשם שלושער בתולדות הליגה. יש לו כבר חמישה ניסיונות העונה והוא עשוי בקרוב לקבל סיכוי להעביר את הכוח הזה לזירת המבחן בחולצה האדומה של מולדתו.
0 notes
Text
תכשיטי יהלומים אמתיים רוכשים רק בחנויות יהלומים בבורסה
New Post has been published on https://is.gd/BJeRfV
תכשיטי יהלומים אמתיים רוכשים רק בחנויות יהלומים בבורסה
בורסת היהלומים הישראלית שוכנת ברמת גן ומאגדת תחתיה יצואנים, יבואני, מתווכים, בוקעים, ממיינים ומלטשים של יהלומים. היא נחשבת כמרכז סחר היהלומים מהחשובים בעולם. היא מייצרת 60% מהמחזור העולמי של יהלומים ותכשיטי יהלומים. היא נחשבת כמקור של גאווה ישראלית. היא הוקמה בשנת 1937 והפכה לאחד ממרכזי הסחר הכי גדולים בעולם.
היהלומים של הבורסה מייבאים מדי שנה יהלומים גולמיים בערך של חמישה מיליארד דולר. היצוא שלהם עומד על עשרה מיליארד דולר כל שנה. זהו גם אחד מענפי היצוא הכי חשובים בארץ.
כ-2,500 איש מאוגדים תחתיה ולחלקם חנויות יהלומים בבורסה. אם מישהו צריך תליוני יהלומים מעוצבים, צמדי טניס יהלומים או כל תכשיט יהלומים אחר, הוא יודע שהמקום הכי טוב למצוא את היהלום הכי משובח ואת תכשיט היהלומים הכי מקורי נמצא במתחם הבורסה.
הבניין המרכזי הוא בניין גבוה מאוד ויש בו רמת אבטחה גבוהה. בין כותלי הבניינים שבמתחם, יכולים הסוחרים למצוא כל מה שהם צריכים כמו: חדרי מסחר ושירותים, ציוד, חומר גלם, וכמובן גם חנויות יהלומים בבורסה.
תכשיטי יהלומים אמתיים – חנויות יהלומים בבורסה
אם מישהו מחפש תכשיטי יהלומים אמתיים, הוא הולך לטייל בין חנויות יהלומים בבורסה, עד שהוא פוגש את הקולקציה שמתאימה לו. בחנויות הללו הוא ימצא טבעות אירוסין, תכשיטים, טבעת יהלומים שורה, שרשראות יהלומים ועוד.
רוב היהלומים המשובצים בתכשיטים בחנויות בכל הארץ מגיעות מהבורסה. היצרנים הם אלה שמספקים את היהלומים לתכשיטים, וכאשר קונים מהם את התכשיט הוא הרבה יותר זול מאשר לקנות אותו מחנות שלא צורכת את היהלומים של עצמה אלא צריכה לקנות אותם. תכשיטי יהלומים אלה זולים הרבה יותר מכל החנויות הפרטיות ורשתות התכשיטים שמשווקות גם תכשיטים עם יהלומים.
בנוסף אפשר לסמוך על היהלומים של החנויות הללו. זה 100% אמינות לכל תכשיט, עם אבא ואימא לכל בעיה עתידית אם תהיה.
טבעת אירוסין עדינה "Spliti"
חנויות בבורסה לא מוכרות יהלומי דמים
חנויות יהלומים בבורסה לא מוכרות תכשיטים עם יהלומי "דמים". יהלומי דמים או בשמם הנוסף- יהלומי קונפליקט, הרווחים מיהלומים אלה מגיעים למימון של ארוגני טרור באזורים בהם מתקיימת מלחמת אזרחים באפריקה. יהלומי דמים משרתים כוחות גרילה מסוכנים ומשמשים למימון פעולות טרור נגד ממשלות. תהליך קימברלי הוא פורום בינלאומי שמאגד גופים שונים בענף היהלומים, אשר מטרתם מניעה מסחר בחומרי גלם כמו יהלומי דמים.
בתהליך הזה שותפות 70 מדינות כולל ישראל. הפורום הזה מחייב כל מדינה לבדוק כל יהלום היוצא מהגבולות שלה החל משלב הכרייה ועד היצוא והמכירה, כדי לוודא שלא מדובר ביהלומי דמים. משום כך כל יהלום הנסחר בין מדינות, חייב לשאת את תעודה מהמדינה בה יוצר.
אם תרכשו בחנויות יהלומים בבורסה תכשיטים כמו: טבעות אירוסין, תליוני יהלומים מעוצבים, צמיד טניס יהלומים, טבעת יהלומים שורה, שרשרת יהלומים או כל תכשיט יהלומים אחר, תוכלו להיות בטוחים שלא מדובר בתהליך דמים. לאחר תהליך קימברלי, אין סיכוי שלאר. ייכנס יהלום דמים. ובכל מקרה כאשר אתם הולכים לרכוש תכשיטי יהלומים, מוטב שתשאלו ותחקרו מה המקור שלו.
בקשו את התעודה שלו. לא כל חנות פרטית מחזיקה בתעודות, אבל חנויות יהלומים בבורסה כן ואז תוכלו להיות בטוחים שבעת שרכשתם תכשיט יהלומים, לא נתתם יד לטרור כלשהו. בדרך כלל יהלומים אלה משווקים בסיירה ליאון או באפריקה. תהליך הכרייה שלהם קשור במעשי רצח, עבדות והתעללות.
תליון כוכב My Little Star
איפה יש מבחר גדול של תכשיטי יהלומים?
כאשר מדובר בתכשיטי יהלומים כמו שרשרת יהלומים, טבעת אירוסין ועוד, חנויות יהלומים בבורסה הם אלה שמחזיקות את המבחר הכי גדול. מכיוון שמדובר בחנויות שהן המקור של היהלומים אם זה חנויות של יבואנים, מלטשים ועוד, הרי שתוכלו להתאים כל תכשיט לטעם שלכם עם היהלום הרצוי.
חשוב לומר כי אזור הבורסה ליהלומים ברמת גן הוא נקודת מפגש לאנשי מקצוע מענף היהלומים ויש להם חזון משותף לשירות הלקוחות בחנויות, כולם מקפידים לעמוד בשירות בעל ערך מוסף הן מבחינת יושרה והן מבחינת טובת הלקוח. השיטה שנהוגה בין החנויות הבורסה היא פגישות עם מומחים אשר יוכלו להציג לכם יהלומים וטבעות, עגילים, תליונים, צמידים, שרשראות וכל תכשיט אחר משובץ יהלומים ולא רק להתרשם מהמבחר, אלא לקבל גם הסבר על כל יהלום ויהלום.
מהו המשקל שלו, מה הגודל, מה השקיפות שלו, כמה קארט ועוד. תוכלו לבחון כל יהלום לעומק ולבחור את העיצוב שהכי מתאים לכם. יצרן יהלומים שמוכר להם תכשיט עם יהלומים יודע עליו הרבה יותר מכל מוכר אחר בחנות שאין לה קשר לייצור יהלומים.
אם אתם מחפשים טבעת אירוסין, תכשיטים עם יהלומים ועוד המקום הראשון לחפש אותם, זה בחנויות בבורסה במתחם המסחר.
עגילי אמרלד "Green princess"
טבעת אירוסין עם יהלום נוצץ
בשנים האחרונות הפכה הצעת הנישואין לטקס מסורתי המקובל על זוגות רבים. חשוב לומר כי בדרך כלל מדובר באקט מאוד אותנטי שנהוג מזה שנים במשפחות מהמגזר החרדי, אבל הוא הפך להיות אקט משמח ורצוי אצל כולם כולל זוגות חילוניים.
הבחור רוכש טבעת אירוסין, עושה הפקה שלמה סביב הצעת הנישואין ומעניק לזוגתו גם טבעת וגם הבטחה. מאותו רגע היא שלו והוא שלה לנצח.
בחירת טבעת האירוסין היא אירוע מרגש בפני עצמו. בדרך לא דרך משיג הבחור את מידת הטבעת של אהובתו והולך עם המידה הזו (בדרך כלל טבעת שהוא סחב לה מתיבת התכשיטים) לחנות ממבחר עצום של חנויות יהלומים בבורסה, שזה המקום הכי אמין וגם משתלם מבחינת מחיר לעשות עסקה ומחפש טבעת אירוסין.
זו יכולה להיות טבעת יהלום סוליטר שפירושה טבעת עם יהלום אחד קלאסית. זו יכולה להיות טבעת אירוסין שורה של יהלומים עם יהלום מרכזי. לכל טבעת מצרפים תעודה גמולוגית על איכות היהלום ומשקל הקארט שלו.
חשוב לציין כי יש פערים של עד מאות אחוזים בין מחירי טבעות אירוסין משובצות יהלומים בין חנויות יהלומים בבורסה, שם חוסכים את התיווך על היהלום משום שמשווקי התכשיטים הם יצרני יהלומים לבין חנויות פרטיות או רשתות תכשיטים ארציות.
מחפשים יהלומים איכותיים עבור טבעות אירוסין מעוצבות? הגעתם למקום הנכון. חנות תכשיטי אפולו במתחם הבורסה ליהלומים ברמת גן, מציעה לכם להגיע ולהתרשם ממגוון טבעות אירוסין מעוצבות.
Read more: https://is.gd/BJeRfV טבעות אירוסין אפולו
#הבורסה ליהלומים#חנויות בבורסה ליהלומים#חנות תכשיטים#טבעות אירוסין#טבעת יהלומים שורה#צמיד טניס יהלומים#רמת גן#שרשרת יהלומים#תכשיטים#תליוני יהלומים מעוצבים
0 notes
Text
תכשיטי יהלומים אמתיים רוכשים רק בחנויות יהלומים בבורסה
New Post has been published on https://is.gd/BJeRfV
תכשיטי יהלומים אמתיים רוכשים רק בחנויות יהלומים בבורסה
בורסת היהלומים הישראלית שוכנת ברמת גן ומאגדת תחתיה יצואנים, יבואני, מתווכים, בוקעים, ממיינים ומלטשים של יהלומים. היא נחשבת כמרכז סחר היהלומים מהחשובים בעולם. היא מייצרת 60% מהמחזור העולמי של יהלומים ותכשיטי יהלומים. היא נחשבת כמקור של גאווה ישראלית. היא הוקמה בשנת 1937 והפכה לאחד ממרכזי הסחר הכי גדולים בעולם.
היהלומים של הבורסה מייבאים מדי שנה יהלומים גולמיים בערך של חמישה מיליארד דולר. היצוא שלהם עומד על עשרה מיליארד דולר כל שנה. זהו גם אחד מענפי היצוא הכי חשובים בארץ.
כ-2,500 איש מאוגדים תחתיה ולחלקם חנויות יהלומים בבורסה. אם מישהו צריך תליוני יהלומים מעוצבים, צמדי טניס יהלומים או כל תכשיט יהלומים אחר, הוא יודע שהמקום הכי טוב למצוא את היהלום הכי משובח ואת תכשיט היהלומים הכי מקורי נמצא במתחם הבורסה.
הבניין המרכזי הוא בניין גבוה מאוד ויש בו רמת אבטחה גבוהה. בין כותלי הבניינים שבמתחם, יכולים הסוחרים למצוא כל מה שהם צריכים כמו: חדרי מסחר ושירותים, ציוד, חומר גלם, וכמובן גם חנויות יהלומים בבורסה.
בקישור הבא ניתן לבדוק מחיר יהלומים לשנת 2019 – 2020.
תכשיטי יהלומים אמתיים – חנויות יהלומים בבורסה
אם מישהו מחפש תכשיטי יהלומים אמתיים, הוא הולך לטייל בין חנויות תכשיטים בבורסה, עד שהוא פוגש את הקולקציה שמתאימה לו. בחנויות הללו הוא ימצא טבעות אירוסין, תכשיטים, טבעת יהלומים שורה, שרשראות יהלומים ועוד.
רוב היהלומים המשובצים בתכשיטים בחנויות בכל הארץ מגיעות מהבורסה. היצרנים הם אלה שמספקים את היהלומים לתכשיטים, וכאשר קונים מהם את התכשיט הוא הרבה יותר זול מאשר לקנות אותו מחנות שלא צורכת את היהלומים של עצמה אלא צריכה לקנות אותם. תכשיטי יהלומים אלה זולים הרבה יותר מכל החנויות הפרטיות ורשתות התכשיטים שמשווקות גם תכשיטים עם יהלומים.
בנוסף אפשר לסמוך על היהלומים של החנויות הללו. זה 100% אמינות לכל תכשיט, עם אבא ואימא לכל בעיה עתידית אם תהיה.
טבעת אירוסין עדינה "Spliti"
חנויות בבורסה לא מוכרות יהלומי דמים
חנויות יהלומים בבורסה לא מוכרות תכשיטים עם יהלומי “דמים”. יהלומי דמים או בשמם הנוסף- יהלומי קונפליקט, הרווחים מיהלומים אלה מגיעים למימון של ארוגני טרור באזורים בהם מתקיימת מלחמת אזרחים באפריקה. יהלומי דמים משרתים כוחות גרילה מסוכנים ומשמשים למימון פעולות טרור נגד ממשלות. תהליך קימברלי הוא פורום בינלאומי שמאגד גופים שונים בענף היהלומים, אשר מטרתם מניעה מסחר בחומרי גלם כמו יהלומי דמים.
בתהליך הזה שותפות 70 מדינות כולל ישראל. הפורום הזה מחייב כל מדינה לבדוק כל יהלום היוצא מהגבולות שלה החל משלב הכרייה ועד היצוא והמכירה, כדי לוודא שלא מדובר ביהלומי דמים. משום כך כל יהלום הנסחר בין מדינות, חייב לשאת את תעודה מהמדינה בה יוצר.
אם תרכשו בחנויות יהלומים בבורסה תכשיטים כמו: טבעות אירוסין, תליוני יהלומים מעוצבים, צמיד טניס יהלומים, טבעת יהלומים שורה, שרשרת יהלומים או כל תכשיט יהלומים אחר, תוכלו להיות בטוחים שלא מדובר בתהליך דמים. לאחר תהליך קימברלי, אין סיכוי שלאר. ייכנס יהלום דמים. ובכל מקרה כאשר אתם הולכים לרכוש תכשיטי יהלומים, מוטב שתשאלו ותחקרו מה המקור שלו.
בקשו את התעודה שלו. לא כל חנות פרטית מחזיקה בתעודות, אבל חנויות יהלומים בבורסה כן ואז תוכלו להיות בטוחים שבעת שרכשתם תכשיט יהלומים, לא נתתם יד לטרור כלשהו. בדרך כלל יהלומים אלה משווקים בסיירה ליאון או באפריקה. תהליך הכרייה שלהם קשור במעשי רצח, עבדות והתעללות.
תליון כוכב My Little Star
איפה יש מבחר גדול של תכשיטי יהלומים?
כאשר מדובר בתכשיטי יהלומים כמו שרשרת יהלומים, טבעת אירוסין ועוד, חנויות יהלומים בבורסה הם אלה שמחזיקות את המבחר הכי גדול. מכיוון שמדובר בחנויות שהן המקור של היהלומים אם זה חנויות של יבואנים, מלטשים ועוד, הרי שתוכלו להתאים כל תכשיט לטעם שלכם עם היהלום הרצוי.
חשוב לומר כי אזור הבורסה ליהלומים ברמת גן הוא נקודת מפגש לאנשי מקצוע מענף היהלומים ויש להם חזון משותף לשירות הלקוחות בחנויות, כולם מקפידים לעמוד בשירות בעל ערך מוסף הן מבחינת יושרה והן מבחינת טובת הלקוח. השיטה שנהוגה בין החנויות הבורסה היא פגישות עם מומחים אשר יוכלו להציג לכם יהלומים וטבעות, עגילים, תליונים, צמידים, שרשראות וכל תכשיט אחר משובץ יהלומים ולא רק להתרשם מהמבחר, אלא לקבל גם הסבר על כל יהלום ויהלום.
מהו המשקל שלו, מה הגודל, מה השקיפות שלו, כמה קארט ועוד. תוכלו לבחון כל יהלום לעומק ולבחור את העיצוב שהכי מתאים לכם. יצרן יהלומים שמוכר להם תכשיט עם יהלומים יודע עליו הרבה יותר מכל מוכר אחר בחנות שאין לה קשר לייצור יהלומים.
אם אתם מחפשים טבעת יהלום, תכשיטים עם יהלומים ועוד המקום הראשון לחפש אותם, זה בחנויות בבורסה במתחם המסחר.
עגילי אמרלד "Green princess"
טבעת אירוסין עם יהלום נוצץ
בשנים האחרונות הפכה הצעת הנישואין לטקס מסורתי המקובל על זוגות רבים. חשוב לומר כי בדרך כלל מדובר באקט מאוד אותנטי שנהוג מזה שנים במשפחות מהמגזר החרדי, אבל הוא הפך להיות אקט משמח ורצוי אצל כולם כולל זוגות חילוניים.
הבחור רוכש טבעת אירוסין, עושה הפקה שלמה סביב הצעת הנישואין ומעניק לזוגתו גם טבעת וגם הבטחה. מאותו רגע היא שלו והוא שלה לנצח.
בחירת טבעת האירוסין היא אירוע מרגש בפני עצמו. בדרך לא דרך משיג הבחור את מידת הטבעת של אהובתו והולך עם המידה הזו (בדרך כלל טבעת שהוא סחב לה מתיבת התכשיטים) לחנות ממבחר עצום של חנויות יהלומים בבורסה, שזה המקום הכי אמין וגם משתלם מבחינת מחיר לעשות עסקה ומחפש טבעת אירוסין.
זו יכולה להיות טבעת יהלום סוליטר שפירושה טבעת עם יהלום אחד קלאסית. זו יכולה להיות טבעת אירוסין שורה של יהלומים עם יהלום מרכזי. לכל טבעת מצרפים תעודה גמולוגית על איכות היהלום ומשקל הקארט שלו.
חשוב לציין כי יש פערים של עד מאות אחוזים בין מחירי טבעות אירוסין משובצות יהלומים בין חנויות יהלומים בבורסה, שם חוסכים את התיווך על היהלום משום שמשווקי התכשיטים הם יצרני יהלומים לבין חנויות פרטיות או רשתות תכשיטים ארציות.
מחפשים יהלומים איכותיים עבור טבעות אירוסין מעוצבות? הגעתם למקום הנכון. חנות תכשיטי אפולו במתחם הבורסה ליהלומים ברמת גן, מציעה לכם להגיע ולהתרשם ממגוון טבעות אירוסין מעוצבות.
Read more: https://is.gd/BJeRfV טבעות אירוסין אפולו
#הבורסה ליהלומים#חנויות בבורסה ליהלומים#חנות תכשיטים#טבעות אירוסין#טבעת יהלומים שורה#צמיד טניס יהלומים#רמת גן#שרשרת יהלומים#תכשיטים#תליוני יהלומים מעוצבים
0 notes
Last Seen Blogs
darvecchio
Sin título
bondebarras
Bon Débarras
myheadistryingtokillme
stay awake
lavimachine
† just say those three words and im yours †