חודש טבילה באמונה תפלה וטעימה הסתיים. הנה מסתיימת סלילת הפיאצה של אשקלון בן גוריון פינת השמורה, האוויר של הסיטי נודף ריח של זפת [בחיים קודמים באוניה של קולומבוס בטח הייתי זפת] יוצא לים מוקדם, עוד כמה שעות עולה לירושלים. החופים ריקים וים נהדר לגלוש. אני  נסחף בכוח גל עצבני ונרפות טבעית, ירך שמאל מתנגשת בכיפת סלע כורכר. האוץ'. התרגלתי כמה שאפשר לפגיעות כף רגל תוך כדי ריצה יחפה, דם, כאב חד מהיר ועצבני שמגיע לצרחות וזה עובר.  פגיעה בשריר עמומה ומתמשכת, אנקות כאב הולם אותן יותר. טוב נו גררתי את עצמי חזרה. בבית יוסף מתקשר לשאול אם אני רוצה להחליף אותו במשמרת לילה. אבל אני עובד הלילה אמרתי לו מעכל את האפשרות שניצלתי בטעות ושהחג ימשיך עוד יום [לא ידעתי שחיפשתי אז זקנה על קלנועית שתצא עלי בחור אתה טס כמו חללית וואלה פה זה לא מרוץ פה לא צריך ללחוץ פה לא נורא אם לא יהיה חרוז#ממלכתיחגה פרק ד

פול טראנק עם ג׳ימבו ג׳יי - סתלבט בקיבוץ

פוסט פוסט מודרניזם

נשמח בסוף חגינו

#ממלכתיחגה פרק ד

 ".... לא! צעקתי עליו, בשום פנים אל תוסיף לדבר כך! עצמות יש לך שם ושרירים ואמץ אותם, אל תרפה, בשם אלוהים פדרו חזק אחיזתך במשוט, וענה לי: עצמות אומנם יש לי, ג'נובזי, אבל עוד מעט יחשפון הדגים בשיניהם, רק עליך אולי ידלגו כי את בשרכם אינם אוהבים. התעודד, ג'נובזי, אמר לי, אני איאכל בפיותיהם הקטנים ואתה תגיע לחוף, וימצאוך שם ויאכילוך וישקוך ויאוששוך, ויום אחד תעלה שוב על ספינה ותתחיל מחדש את חייך, אף כי מי שאוחז בחרב כמוך כיצד ייאחז בחייו. הרפה גם אתה מן המשוט, הרפה ממנו, הרפה, ג'נובזי, שחרר את ידיך ושלחהו לחופשי, ממילא לא תגיע בחייך לשום מקום. כך אמר לי עד שנצרד ואולי לא הוא עצמו דיבר אליי אז כי אם הקול אשר בראשי, שכן בהביטי לימיני כבר לא ראיתיו, ריקה הייתה המחצית הימנית של המשוט כמו לא אחז בה מעולם. ואם אדבר ביושר, הוד מעלתך, אודה כי לא גאה בי אז צערי עליו, אף לא פעפע בקרבי חרש, ושאלה אחת עלתה בראשי והיא כמה זמן מדבר אני כך אל עצמי, טוען טענות ומשיב להן, ותהיתי אם זה מכבר הרפה גוטיירז מן המשוט או שמא זה מקרוב, ואם עדיין הוא עושה דרכו מטה-מטה למצולות ואם לא תקפוהו בדרכו נחילי דגים ונגסו בו מכל עבר כמו שנוגסים בקלח תירס עד אשר מכל גרגריו נשאר רק שלדו ובקרוב יעוטו גם עליי.

15.5.1506

דמה בנפשך, הוד מעלתך, אדם הנאחז במשוט בלב ים וכמוהו כמי שנאחז בנוצה, ונוצתו נוצת נשר היא אשר נשאו לפני כן אל חוף רחוק, ואותו אדם בדרכו מטה-מטה עם הנוצה התלושה עוד מדמה בליבו כי ניצל. כדבר הזה חשבתי אז במר נפשי, כאותה נוצה היה המשוט וידעתי כי גם זה הבל, ונדמה אז בעיניי למאזניים אשר בקצה האחד שלהם מותו של גוטיירז ובקצה האחר חיי, ואף אם לעת עתה עדין מאוזנים הם, עד מהרה יכריעם משקלו של המוות. נואש הייתי אז, וכבר לא ידעתי אם ראשיתו של הלילה היא או אמצעו או סופו, אף לא אם יהיה לו סוף ואם אין החשכה הזאת יצוקה על הכל לעדי עד. ודמעה ירדה אז מעיני, חשתי בה כשעוד היססה על מפתנה, אך מיד חצתה את קו ריסיי והתגלגלה במורד לחיי אל הים כשבה אל מקורה הקדמון. מחשבה כזאת חלפה אז בראשי ואמרתי לעצמי, התעשת כריסטובל, התעשת, הלוא עודדת את פדרו לאזור כוח, אזור אותו גם אתה. ילדים אמנם עדין אין לך, אף לא רעיה, אבל חלום גדול יש לך וכיצד ייחלם בלעדיך. רעיה או ילדים, להם יימצא מי שידאג לשלומם, ואילו חלומך בעיניו של מי ייחלם.

דמה בנפשך, אמרתי לעצמי אז, כי כל בהרות הקצף הללו נוצות מלאכים הן, ומעופפים הם כל העת בשמיים ומשגיחים הם עלייך משם לבל תטבע, האינך רואה בחשכה את ניצוצות עיניהם?..." [מבעד לקרקעית שקופה/יובל שמעוני ע"מ 394-5 עם עובד]

Red Axes feat. Cohen - BUMP CITY

זהו שלומית גמרה לחפור בסוכה #ממלכתיחגה פרק ד

Red Axes - Shlomit

מסגור הרגש בחג, פרקטיקת  הסדר החברתי מחוללת נפלאות בסוגיית השפיות. אני מועד בשמחה על עוד סידור, שואף נושף  ומסתער על חוץ של נופש ים שלפני [מגזרוש ביקשה שאקדים לעלות לרגל לירושלים כדי לעזור בעל האש] בדלילה עד השמורה אווירת דגים עפים ציפורים שוחות שמש, ים, רוח הטבע משתף פעולה עם חול המועד. חולף דייגים שומעים גשש, רוכבי סוסים שהגיעו עם קרונות ועכשיו מסתובבים מחוץ לשמורה ועדין בחממה, הם מנופפים שלום לחצרוני. זהו אני מוכן לירושלים ושיחות שבעת חטאי חתולים וגו' #ממלכתיחגה פרק ג

עיליי אשדות - כל פאקינג פעם

אחרי בינג' "איש זקן" עם סיום מבטיח לעונה הבאה המשכתי בראש יותר צעיר עם "התייר" מיני סדרת מתח אוסטרלית, דואל [משאית רודפת מכונית משל לרוע לא ברור שנוחת עליך משום מקום] פוגש את קרוקודייל דנדי [הכל יסתדר מייט]. ובשביל האיזון המצטבר של סדרות עם גיבוריבורות בשר ודם התחלתי פנטאון, סדרת אנימציה  חדשה [כל האלים מגוייסים. הגיבורה, חדשה בעיר, מקבלת עזרה מסתורית ממישהו באינטרנט, שמתגלה זמן קצר לאחר מכן כאביה המנוח, שהתודעה שלו הועלתה בהצלחה לענן של Logorhythms בסריקת מוח ניסיונית שהצליחה מלבד זה שגרמה למותו.......] בין לבין יש את /יובל שמעוני שמוציא ממני איזה קריאה מסכסכת כזאת שרוקמת את הבדיוני העתידי עם הבדיוני חמש מאות שנה אחורה מהצרות הלא נגמרות של אולי כריסטופר קולומבוס ונער-שולייה היהודי שלו, שהתבגר איתו בכמה ממסעותיו הבלתי נלאים לפני שבגד בו ונשאר בחוף. ...."תסתכל לי עכשיו טוביאס טוב-טוב בעיניים ותגיד לי מה אתה רואה שם, הרי טיפש אתה לא," האדמירל היה אומר לו מול מרחבי האוקיינוס אבל אף פעם לא ידע מה לענות לו, כי לא הראה לו על מרחבי הים שלפניו אלא על שתי עיניו, שצלילותן רק החלה להיפגם אז. פעם פעם הוא ניסה להיענות לו: פעם בחר בסין, פעם ביפן, פעם בהודו, כי שלם אמרו כולם שפניהם מועדות. "תסתכל טוב ילד," האדמירל קצף, "ורק אל תהיה התוכי שלי!" אולי ציפה שייראה בעומק עיניו הצופות אל העתיד יערות קינמון שמשתרעים על חבלי ארץ שלמים ולצידם יערות ציפורן, ופילים עצומים נושאים בחדקיהם את מאות הגזעים הכרותים אל רבבות הודים שיכתשו את כולם לאבקה, אות את החאן הגדול של סין מוקף אוצרות זהב וכסף בארמונו העצום שבטבורו של ארמון אחר, גדול ממנו, שגם הוא בטבורו של ארמון, גדול אף יותר, והעשירי שבהם עצום כל כך עד שענני השמים שטים בו מחלון לחלון. כן, חולם גדול הוא היה, האדמירל, לא פחות משהיה בן זונה. "טוב-טוב תסתכל לי בעיניים," אמר שוב לפני המסע הבא, "מה אתה רואה?" והתעקש שיסתכל לתוך עיניו, כאילו מבעד לדלקת שתקפה אותן יתגלו כל עובדי האלילים שיוליך אל האמונה האמיתית בכל מקום שיציב בו את רגליו, ולפני כל אלה ייראה האי הזה בשגשוגו: עוד ועוד ערים שייבנו בו ובהן בתי אבן ולא עץ, עוד ועוד מבצרים, וגם קתדרלה תיבנה סוף-סוף עם מגדל פעמונים נישא לשמיים, המכרות והנחלים יפיקו די זהב למלא בו את קופת הממלכה לקראת היעד החשוב מכולם. הרי לפני שיצא לדרך נשבע למלך שהפלגותיו מערבה יממנו את המסע הכביר ביותר – לא הרחוק ביותר – אבל הנעלה שבהם – אל העיר הקדושה במזרח..." [מבעד לקרקעית שקופה/יובל שמעוני עם עובד] #ממלכתיחגה פרק ג

אור כשדים - לב פיגיון

התחלתי בויקטורי את מסע איסוף מה נשאר סביר במדור פירות. עמוס כמובן אבל לא נורא. הכי חשוב לי לאשרר שלא דמיינתי כשעליתי נוסע אחרון באוטובוס האחרון לאשקלון - שכבת הניכור החדשה, פאר חיווט ירושלמי, עובדת מעולה; אני קוטף ענבים שחורים, אפרסמון, מנגו רך לשייקים, אגס, ואפילו שלוש פאפאיות לכבודי ולכבוד עולם פוסט מודרני. הבלי תור'ז השתלטו על קופת עד עשרה מוצרים ובקופה הראשית משתחררים מאחת שזעקה על עוולה ופותחים קופה נוספת לעד עשרה מוצרים/ללא תור'ז. ברור שאני איטי מדי למצב תזוזותורז שכזה וחוץ מזה בשביל מה משתככים, כאילו....

ככול שהתור נמשך יותר יש הרבה יותר סיכוי שסוג של אתאהב בקופאית. כאילו אם היא לא מהמבאסות הכוונה. שלי לא מהמבאסות, אני מתאהב והיא בסבלנות מעבירה את העם-תורז שהשתחל [השאיר בקלה קפואה ופלפל בצד] ואת התפטרות כל הכסף הקטן של זה לפניו וכן וואייפיי לא וואייפיי שלי, וביציאה לא מבקשים שאוציא את החשבונית שדווקא כן זכרתי לקחת #ממלכתיחגה פרק ג

Autarkic - The Leibowitz Files / Genesis, To Overcome, Messiah

אם לכמת קדושה במטרים כיפור השנה היה מוצלח מאוד. תפרתי את בן גוריון מעלה מטה בכמה יחידות סולחה. סולחה תקנית היא שלוש פעמים הלוך ושוב  מהספריה לים. בלי שעון וכל זה. בערב הראשון גלשתי רק שני שליש סולחה תקנית, תחילה נמלטתי מהמשפחות מרובות ילדים לשכן שמערבב סליחות ומשככים, ובשל אחרי, אני בן גוריון והירח באופן הכללי התנדנדו מדי לשמור על הקו. אבל מהבוקר ליוויתי את תפילות היום, תרגלתי הלוך ושב מעלה מטה בדבקות חצרונית אמיתית,  גלשתי והתפלפלתי מחוזק במתפללי.לות בית הכנסת בכיכר השמורה שקריאותיהם נשמעו עוד מאה מטר מזרחה עד לזול-בו [שקצת לידו, במקום חנות ירקות נפתח בית כנסת קטן ואינטימי]. הקטע שהחוץ נהיה חלק תקני של הפולחן ושהטקס גלש החוצה אלינו עושה את ההבדל ומטעין משמעות לפחות ברמה האנתרופולוגית והאדרנלין. שעה לפני שקיעה גררתי את עצמי הביתה. די, יש גבול, כאילו... מהדירה למעלה שמחתי לראות שדווקא לא ממהרים פה למלא את הכבישים #ממלכתיחגה פרק ב

גיאגיא - אומייגאד לא / דלקן (תדר 20/8/2022)

יש כאלו שנהיו חילונים ויש שגדלו חילונים. עשרת הימים הנוראים של אותו אחר שאופפפפ נהייה סופסוף כל כך ברור מצטמצמים לאפשרות של עשרים וארבע שעות קארבר בכבישים ריקים. תחושת ההזדהות המשחקית לדמות בזמן חיים מוגבל, שמשתוקקת ויכולה להספיק "עוד" בשטח ריק מתפוגגת מתי שהו אבל עדין אותם הבלחי רק עוד רגע אמא רק עוד רגע קט מזריקים מרץ לדחיפה מחודשת של עצמי והכלי גם זמרים בנים ברשימת שירי השנה#ממלכתיחגה פרק ב

בין הענפים (אבודה ביפן) - אולי דנון

בפרק תשע "האספנים" הייתי מוכן [או אולי פחות שמור] ונסחפתי במערבולת  צא אור כנס לילה הנה ידי אנחנו בדרך לארץ לעולם לא, גרסת המציאות ליום וחלום שברא ניל גיימן עבורנו בני אנוש. ליטא נכנסה להריון מחלום והשכן החביב התגלה כפידלר'ס גרין - המוות שבו שוררת שמחה תמידית; כינור שלא מפסיק לנגן ורקדנים שלא מתעייפים [בפולקלור הימי האנגלי של המאה ה-19, זה היה סוג של חיים שלאחר המוות עבור מלחים ששירתו לפחות חמישים שנה בים ]- שמורפיאוס מחפש נואשות.  לקראת "לבבות שבורים" פרק עשר ולפני אחרון יצאתי לריצת שקיעה ובחזרה בחשכה נעלמו ההאוויאנס, שניות שלי החודש, וחולצה נוסטלגית. מועדון זקני הים היה פתוח וקיבלתי חולצת גלישה של מישו ששכח סוג של חיזוק להמשיך להתבלבל בכיוונים #סופשנחת

Rina Sawayama – “Enter Sandman” from The Metallica Blacklist

זהו, פרשתי כנפיים לטיקטוק, מסך רשת מופרך שמפחיד להביט בו. טוב, גם עוד אין לי אומץ להיכנס לים. מטח צריבות המדוזות בשבוע שעבר הפעיל את מנגנון הפחד. עכשיו אני פאקנרתע מהמים וכנקמה בועט תוך ריצה בגופות, צלחות ג'לי אפור שנשטפות על החוף. הבעיטה ברגל יחפה בשביל להיות תחת הנסיבות הכי פייר שאפשר מולן. משהתחלתי לזהות את השופעות ארס גם לבעיטות נכנס הפחד בדמות היסוס של שבריר שנייה [בעיטה תוך כדי ריצה, רובן שוכבות כשזרועותיהן טמונות בחול ומגבעת הג'לטין שלהם פרושה] ונשימת הכנה לדקירות עוקצניות נקמת החללה. 15 תמונות מרסיסי חיים [אלגוריתם הדחיסה של פייסוש קיצר את ניקולסון מתעצבן בדיינר. בטיקטוק גרסה מלאה:] בוב רפאלסון 1933 – השבוע .#קלמ&ליברמן פרק ג

(via GIPHY)

בהמתנה לנציג משרד התחבורה שילווה אותי טלפונית בהזדכות מנהלית על הארית בצורתה המכונית החלטתי סופית להוריד את אל גן העדן/ינגיהארה מרשימת ספרי החובה לקריאה אם היא ממש רוצה. אל גן העדן כל כך שונה ורחב מקריאת התענגות הסאדו-מאזו של חיים קטנים שאין סיבה להפיל דווקא עליו [ןעל ינגיהארה – אם מכניסים אותה למשוואת היחסים] את האחריות לזמן הפרטי שביננו. כרגע הייתי בוחר כספר חובה עבורה את צומת/פראנזן אבל בינתיים נוח, 4דהרקורד שרק היא השחקנית העצבנית במגרש משתמשת בזכות קריאה לסדר.  הליך הסרת רכב בכביש אמור להיעשות גם בסניף וברשת, בשניהם אי אפשר להתקדם. לסניף אפשר להגיע רק עם תור שלא ניתן להזמנה [תקלה זמנית] וברשת  מוביל הקישור לדף בבנייה. כמובן שהתרגשתי וראיתי בזה הוכחה קוסמית לצדקת דרכי שאת ליפו-וואו-נאהלה, חלק 2 של אל גן העדן, אקרא במקביל להטבלות נסיון שלי וגלשן האו.פי. 6 רגל החדש. טוב זה לא קרה כמו שדמיינתי. יום אחרי [כמובן] שהתרברבתי בפני אמא שמדוזות לא יפחידו התיישבתי על נחיל זרועות איפשהו. שזה לא רע כשלעצמו במובן הקשר הממשי לספר של ינגיהארה אך כיוון שלהבדיל מחיים קטנים, אל גן העדן החליף חתכים ושריפות בעור בלפיתות, נגיעות וסתם חיטוטים הייתי מעדיף ברובד הפנטזמי להיצמד לבית המלוכה בהוואי יותר כמו הפתיח של הוואי 5:0 קו נטוי הוואי/מיצ'נר. כרגיל לא שאלו אותיאתי ממשרד התחבורה התקשרה וקבעה לי תור לרביעי ב- 11.  כשצפיתי אמש בפרק 8 של מנאייכ, לייב סביב מדורת השבט של אחרי חדשות כאן ,11 הגעתי למסקנה שלאובר-הזדהות שלי עם טל בן-הרוש ואיזי בכר בעונה החדשה יש חלק משמעותי מהעובדה שאני כל כך מבסוט מעצמי השבוע. אם בעונה הראשונה של הפקות משרד ביטחון פנים עדין התנהל אצלי מאבק פנימי את מי אני הכי אוהב – השוטרת לשעבר והפרקליטה מרסלה בן דוד, לוחמת הצדק מפמת"א או טל מהיחבא"ל עם הפה הגדול. בעונה השנייה כבר לא היה סיכוי למרסלה. טל ואיזי מסמילים את התשוקה שלהם לחיים, את ההזדקקות לאחר כמקור חיים דרך מהמורות אב-בן-אח-אם-בת-אחות  בכזאת הצלחה שנושא השהיית חוסר האמונה לא רלוונטי.... בחיים שמחוץ לדירה התרחשו כבר משלב המעלית והלאה 5 הזדמנויות שונות להיות ולדברר איזי או טל או איזי וטל. #קלמנו��יברמן פרק ב

(via GIPHY)

חמציצות ובכלל פורחיחות בשמורה, מאהלי רועים מודרניים-משהו חזרו לפאתה והצאן, שכרגע מאוכלס בעיקר בגדיות וטליות מבכירות התחיל להסתובב בין הירוק ירוק. הזמנתי אותה לבוא אבל היא הבריזה כצפויוש בפעם שלישית [לה מותר אינסוף לפי החוק] לא נורא, צ'וטטנו על סיומות אויוש ואחרות שנוספו לשיח מהביקור האחרון פרה מלחמת הקורונה  ואנחנו מתגוגלטרנסלייט עברית-קירגיזית פיצויוש עד לרמת הדג בשם וונדה. שם נעצרנו כי בכל אופן. הקורונה מכבסת אחרת יחידים ובעלות משפחה. היא קובעת בנחישות כדרכה. בשפה שלהם אין נשים יחידנות, גם לא בעלי משפחה [אפילו אם הם אלמנים] היא כל כך לא סומכת עלינו הזכרים כמגדר שזה מנחם להיות עלה נידף ומענג כמו גלידה בחורף #שנתנמרוש פרק ג

Karen y Los Remedios - Canario

היה בסדר

 זלדוש# פרק ו

כשרקדו חשבתי כמה שהעבודה הזאת נוראה, בדיוק בגלל וככה שככה. לפחות היא לא פה. אימהות לא צריכות להיות פה. חוק! הריוניות כן. הנה מגיעה 1 בסרבל הריוניות כותנה קלה לבנה מדוגמת מתנפנפת שתסתיר אבל תכריז סופגניה מתוקה, זאת בת! #זלדוש פרק ה

Tchaikovsky - December-Noël - 'The Seasons / Времена года' Op 37 : Valen...

נטלי רוצה שאגיע לחנוכה שזה אומר כנס תחת האלונקה. ציטטתי א. שרון על שתמיד יימצא מי שיכנס ונסעתי עם הארית אחרי בדיקה לקראת טסט. איזה תותחית [בטוח אלו שרוצים לשדך לי קאיות וכל זה תמיד יעדיפו מקלחת על אמבטיה] נמצאה גרמושקה צד ימין עם חור שרק לצרפתיות יש ממקור לא ידוע שהודיעו לי שיישאר לא ידוע אם אמשיך ככה. מה זה ככה. חית חית לעצמי על נזילה ברדיאטור שגיליתי ודיווחתי. מרגיש מוכן לשלב הבא בפרו דרייב #זלדוש פרק ד

Wolf Kinder - Bekirvat Atsmi (Near Myself) | זאב טנא ורייסקינדר - בקרבת ...